עדי, שמשרת במילואים במלחמת יום הכיפורים, כותב לאישתו ולילדיו על געגועיו אליהם ועל מצבו
סיפור רקע
כמעט חודש מאז פרצה מלחמת יום הכיפורים ובשטח שוררת רגיעה מוחלטת. ברקע השיחות בין ניקסון וגולדה, עדי ניר מצליח ליצור לעצמו סוג של שגרה – קריאת ספרים, האזנה למוזיקה ברדיו, טיולים לקראת ערב, קפה עם חברים וארוחות כיד המלך. עם זאת, הוא מחכה בקוצר רוח לחופשה בבית, שתהיה הפעם ארוכה יותר. עדי מוסר את אהבתו לילדים ולרותי וד"ש להורים.
במלחמת יום הכיפורים היה עדי ניר בן 40. הוא גויס כקצין בחיל האספקה, ובבית בנתניה נותרו אשתו רותי ושלושת ילדיהם. הבן הבכור ששירת בלהקה צבאית בחיל הים היה בחופשת שחרור, הבת חזרה מארה"ב לפני גיוס, והבת הצעירה גלי, שהייתה בת שלוש. עדי ביטא במכתביו אופטימיות רבה ודאג להרגיע את המשפחה, אף שלא תמיד זה היה המצב בשטח.
עדי, פסנתרן ומוזיקאי, נפטר בשנת 2014. בתו סמדר העבירה את מכתביו לפרויקט אוצרות.
במלחמת יום הכיפורים היה עדי ניר בן 40. הוא גויס כקצין בחיל האספקה, ובבית בנתניה נותרו אשתו רותי ושלושת ילדיהם. הבן הבכור ששירת בלהקה צבאית בחיל הים היה בחופשת שחרור, הבת חזרה מארה"ב לפני גיוס, והבת הצעירה גלי, שהייתה בת שלוש. עדי ביטא במכתביו אופטימיות רבה ודאג להרגיע את המשפחה, אף שלא תמיד זה היה המצב בשטח.
עדי, פסנתרן ומוזיקאי, נפטר בשנת 2014. בתו סמדר העבירה את מכתביו לפרויקט אוצרות.
ארועי התקופה
כתב היד
שלום ילדיי, שלום לרותי שלי! היום שבת 3/11/73 14:00
רגיעה מוחלטת שוררת במרחבים האין סופיים!
וכל העיניים נשואות אל גולדה, ניכסון [ניקסון] ודומיהם.
לי יש שפע חומר קריאה, בעיקר עתונות.
ההגבלה היא חוסר החשמל. לפעמים אני קורא
לאור פנס חשמלי ולפעמים מאזין לקונצרט
רדיו, לקראת ערב אני עורך טיול וכמעט תמיד
זה נגמר בהזמנת חברה לקפה וזלילה רבתי.
אתמול למשל התקינו חיילי המטבח סעודת
לילה בשרית: טיגון ענק מטובל במאה
ביצים עינים.
שלשום ערכתי טיול לאגם המר.
הנוף מזכיר בכל את הכנרת. איני יכול
מסיבות מובנות להרבות בתיאורים אך
יש ענין בנוף ובס[ב]יבה.
אני מצפה "בסבלנות" לחופשה הצפויה
הצרה שבצבא אין יודעים אף פעם למפרע.
אמנם הפעם אהיה כנראה מספר שעות רב
יותר בבית, אני חושב הרבה עליהם
וכיוון שאני בודד במדבר בוודאי יותר
משאתם עלי. אני מפנה אהבתי לכל אחד
מכם אשית [אשתי] ולגלי גם. נשיקות לכם
ולרותי שלי ד"ש להורים. שלכם
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
כתב היד
שלום ילדיי, שלום לרותי שלי! היום שבת 3/11/73 14:00
רגיעה מוחלטת שוררת במרחבים האין סופיים!
וכל העיניים נשואות אל גולדה, ניכסון [ניקסון] ודומיהם.
לי יש שפע חומר קריאה, בעיקר עתונות.
ההגבלה היא חוסר החשמל. לפעמים אני קורא
לאור פנס חשמלי ולפעמים מאזין לקונצרט
רדיו, לקראת ערב אני עורך טיול וכמעט תמיד
זה נגמר בהזמנת חברה לקפה וזלילה רבתי.
אתמול למשל התקינו חיילי המטבח סעודת
לילה בשרית: טיגון ענק מטובל במאה
ביצים עינים.
שלשום ערכתי טיול לאגם המר.
הנוף מזכיר בכל את הכנרת. איני יכול
מסיבות מובנות להרבות בתיאורים אך
יש ענין בנוף ובס[ב]יבה.
אני מצפה "בסבלנות" לחופשה הצפויה
הצרה שבצבא אין יודעים אף פעם למפרע.
אמנם הפעם אהיה כנראה מספר שעות רב
יותר בבית, אני חושב הרבה עליהם
וכיוון שאני בודד במדבר בוודאי יותר
משאתם עלי. אני מפנה אהבתי לכל אחד
מכם אשית [אשתי] ולגלי גם. נשיקות לכם
ולרותי שלי ד"ש להורים. שלכם
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
בטוח שאתם רוצים
להתנתק?