יישוב והקמת המדינה 
חינוך ולימודים 
מסעות וטיולים 
אירועים בהיסטוריה 
מלחמות ישראל 
משפחה ויחסים 
חגים ומועדים 
תרבות 
מפורסמים 
ארצות ערב והאסלאם עודד הגיע לבקר את מאירה, אך לאכזבתו היא נסעה עם חבריה לתל אביב לחזות במצעד יום העצמאות
סיפור רקע
עודד הגיע לבקר את מאירה אך לאכזבתו ולאכזבתה היא לא הייתה בחדרה. היא נסעה עם חבריה לתל אביב לחזות במצעד לכבוד יום העצמאות, והיא מתארת במכתב בפרוטרוט את הנסיעה ואת החוויות. היא מעדכנת את עודד על היציאה המתכננת לספר ועל ההחלטה להכריז על הגרעין בחג השבועות.
מאירה שמיר ז"ל הייתה בתם של שושנה ואריה שילדקראוט ואחותו של יוש (ישעיהו) מגן ז"ל. מאירה נולדה ב־26 ביוני 1940 בחיפה, ובשנותיה הראשונות גדלה בנהרייה. רוב ימי ילדותה ונעוריה עברו עליה בטבעון, שם הייתה פעילה בתנועת "הנוער העובד והלומד". מאירה הייתה ספורטאית בבית הספר, מדריכה לריקודי עם וחקלאית, ובשעות הפנאי "תולעת ספרים", רוקמת, וסורגת. היא שירתה בגרעין הנח"ל "שריג", ולמדה חינוך בסמינר "אורנים" בטבעון. בהיותה במחנה עבודה בקיבוץ נתיב הל"ה פגשה מאירה את עודד שמיר ונישאה לו, ולזוג נולדה בת יחידה, שגית. בשנים 1960–1969 שהתה משפחת שמיר בפריז בשליחות מטעם
מאירה שמיר ז"ל הייתה בתם של שושנה ואריה שילדקראוט ואחותו של יוש (ישעיהו) מגן ז"ל. מאירה נולדה ב־26 ביוני 1940 בחיפה, ובשנותיה הראשונות גדלה בנהרייה. רוב ימי ילדותה ונעוריה עברו עליה בטבעון, שם הייתה פעילה בתנועת "הנוער העובד והלומד". מאירה הייתה ספורטאית בבית הספר, מדריכה לריקודי עם וחקלאית, ובשעות הפנאי "תולעת ספרים", רוקמת, וסורגת. היא שירתה בגרעין הנח"ל "שריג", ולמדה חינוך בסמינר "אורנים" בטבעון. בהיותה במחנה עבודה בקיבוץ נתיב הל"ה פגשה מאירה את עודד שמיר ונישאה לו, ולזוג נולדה בת יחידה, שגית. בשנים 1960–1969 שהתה משפחת שמיר בפריז בשליחות מטעם משרד החוץ, ומאירה הייתה רל"שית השגריר.
מאירה הייתה אשת חינוך שהובילה וחינכה דורות של תלמידים. היא הייתה גננת בקיבוצים נען, נחל עוז ומפלסים, מורה בבית הספר הישראלי בפריז ומורה לעברית באולפן של הסוכנות היהודית. לימים עברה הסבה לחינוך מיוחד ולתפקידי ניהול ופיקוח. היא הייתה המנהלת המיתולוגית של "כיתות תצפית" בירושלים וזכתה בפרס החינוך על מפעל חיים זה. מאירה הייתה אישה מלאת חיים, סבתא מסורה ואשת תרבות. היא נפטרה בגיל 76 בעקבות צנתור שהסתבך.
ארועי התקופה
כתב היד
"לעיר הגדולה"
נסיעה לת"א
יום העצמאות
טבעון 8.5.1957
בחדרי על סף הרדמות.
[עמ' 1]
לעודד שלום!
למעשה היו יכולת להספיק אותן מילים בהן הכרזתי על המצאי בסף
הרדמות. אך איני רוצה לפתור עצמי מכך, בפרוש של אי כתיבת מכתב
אליך, אשר הפעם נדחתה אצלי, אולי יותר מאשר תמיד, מפאת חוסר
זמן משווע.
משהו מיוחד במינו לא היה מלבד החג שלנו. התרוצצנו המון המון, ועד
היום קשה למלא את חוסר השינה, מאחר שנכנסנו ישר לנטל הלמודים,
ללא כל התחשבות, נו וכרגיל אי אפשר להפסיק את זרם החיים, חיבים
ללכת יחד אתו.
ראשית אולי יש להתנצל כאן או מה על כך שבאת למעשה לבית
ריק. איני רואה בענין זה אשם באף אחד, מאחר שאם רצונו של
כל אחד מאתנו, אי אפשר להחזיר זאת אחורה.
הענין מצדך, נדמה לי שכתבתי שאהיה בת"א ביום העצמאות. אבל נניח
לזה, אקוה שאינך כועס, מאחר שלדעתי אין כל סיבה לכעוס.
רק מדוע מהרת מיד לחזור, היית יכול לפחות להשאר לישון כאן.
אמא מספרת שבכלל לא הספקת לומר משהו וכבר נעלמת.
חבל שלא ידעתי למסור להורים כתובת על מקום המצאי בת"א,
מאחר שעד שבאנו לת"א לא ידענו בברור היכן שנהיה.
נו טוב, אם מתחילה אני בסיפור המעשה, כדאי לפחות לספר כך
שתבין דבר מה. ובכן, יצאנו מכאן עינה, אני ועוד שני בנים בכיוון
[עמוד 2]
ת"א בטרמפים. הגענו ב5:00 בערך. וחפשנו את המקום בו היינו
צריכים ללון בערב. לבסוף הגענו למן חדר מסכן שהכינו
בשבילנו עם מטבח קטנטן ופשוט היה חביב ונחמד. מיד התחלנו
להרגיש עצמנו כמו אנשי "הפרובינציה בעיר", הסתובבנו בטילת,
(אגב זו פעם ראשונה שאני שם) הפכנו עולמות ובכלל הלך שמח.
לאחר שעיפו רגלנו כהוגן החלטנו שצריך לחזור לחדרון שלנו לפחות
לחטוף שינה קצרה לפני הערב. בינתיים ההליכה חזרה הייתה
ברובה בתעיות [בטעויות] רבות, עד שלבסוף יצאנו מהסבך בעזרת פיות
אנשים והגענו. מרוב עיפות לא נרדמנו וכך נסחבו השעות עד
שיצאנו לרחוב כלומר "לכיכר דיזנגוף" (ראה איך זוכרת אני שמות, הא?)
שם נפגשנו עם כל החברה מהגרעין, מכדורי, מנהלל, מהקריה,
מנחשולים… מ.. מ.. מ.. (מהיכן שלא תרצה פגשנו
המונים) בקיצור היה שמח חזק, השתלטנו על קולנוע בסביבה,
נכנסנו לתוכו והתחלנו לשיר כמו ערבים, שמע זה היה שמח
בכסף, ולאחר מכן, כלומר לאחר שכבר הסביבה הספיקה לספוג
ולהכיר אותנו מעט, לדעת מהיכן אנו וכו… וכו…. התחלנו
לרקוד כמטורפים, וזה היה בומבה של ערב. מאוחר יותר
הלכנו "לגן העצמאות" התישבנו ושרנו עד הבוקר. בחזרנו
הספקנו לישון שעה בערך. מאחר שמיד קמנו עם התרמילים
לחפש מקומות למצעד, וכך הסתובבנו, עד שבטעות התגלגלנו
לגג בית גדול (אנשי ת"א בדרך כלל בוכים שכל גג הולך להתמוטט)
ומשם חזינו במצעד. חזרה הגענו בטרמפים, ובסיכום זאת היתה
[עמוד 3]
חויה טובה למדי, מלבד זאת שלא הספקנו להיות בתערוכת הנשק.
ראה ילדי איך כתבתי והשתפכתי כאן סתם על שטויות הא? בעצם
ניסיתי לשתפך בחויות שהיו עמי משך החג, חבל רק שלא פגשתיך.
מתארת אני לעצמי איזו אכזבה לך הא? אקווה שפעמים כאלו לא
ירבו יותר.
כך אין יותר חדש. רק השתדל להודיע מתי הנך בא.
אגב ב 20 לחודש הזה אנו יוצאים לספר לשבועיים, השתדל
בכל כוחך להגיע לפני תאריך זה, אחרת זה אבוד להמון המון זמן…
היום חזרתי מפעולה, והוחלט סופית על הכרזת גרעין בשבועות.
מלבד זאת יש לי ישיבה בת"א נדמה לי שביום שני הבא כלומר
שבוע זה שבא, אם תהיה בת"א נסה לגשת למזכירות.
אסיים כי נרדמת אני.
ליל מנוחה ילדי
שלך
מאירה
אגב – מי זאת תמר מגבעת-חיים??
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
