יום ראשון אי שם 4.11.73
להורים היקרים שלומות. מצבנו מניח את
הדעת. היד קצת כואבת אבל הכל עובר,
אני מקווה שעד שהגיע [שאגיע] הביתה יקפוץ הרסיס
ויצא החוצה. חוץ מזה הכל בסדר ואני עובד
כרגיל קשה אבל אם [עם] סיפוק. האמת שכבר אני
מת להיות בבית ולראות אותכם ואת כל
יתר היקרים לי. אני תקווה שאיפשרו [שיאפשרו] לנו לקפוץ
הביתה. לי אין כל כך הרבה מזל ואני נשאר בשלב
זה פה. הגעגועים הם החלק הקשה ביותר של
שהייתנו פה. אמנם החולות, הדקלים, הזריחות
והשקיעות הם נפלאים ונפלאות אבל אין כמו הבית.
ותקוותנו לראות אותו, ומה שיותר מהר. החבר'ה
פה אגב יש הרבה קיבוצניקים, וביחידה על ידנו יש
לי חברים מפה ומשם כך שלא כל כך בודדים
פה. אני מקווה ששאול מגונן שיצא הביתה טלפן
ומסר לכם ד"ש. הוא ממש פה ב[…] והיה לו
קצת יותר מזל בהגרלה מאשר לי, תמסרו לדניה ד"ש
חם וגם ל[…]. תשתדלו לשלוח הרבה מכתבים
כדי שלפחות חלק יגיעו אני מקווה ששלי מגיעים.
מסרו ד"ש לדרור וזיו שאני מתגעגע אליהם כל
כך ובכלל לראות את זיו פני […] זה ממש
חלום. אני באמת מקווה שכל זה יגמר מהר ואז
נקפוץ הביתה.
להתראות שלכם
עוזי