[עמ' 1]
לעודד שלי המון שלום!
יום שלישי, 8:30 בבוקר
אורנים 17.5.1960

ושוב אני כותבת והפעם אחר חויה נוספת
שכה נגעה ללבי. הייתי אתמול בחיפה בהדגמות
רקודי-עמים זה היה פנטסטי.
קוקי שלי מה שלומך? ואיך עובר הזמן לבד?
אני עתה כל כך עסוקה, וחבל לי כה שאינך
עמי. היינו לפחות נהנים יחדו.
לחיפה נסעתי יחד עם שרה ובעלה משער-העמקים,
מאד מאד נהניתי, הם נורא רוצים לראותך
ומבקשים שאביאך אליהם. יש להם בן פלאים
חמוד חמוד ושמו נמרוד – אני משוגעת ממנו.
קוקי שלי, ההורים של שרה אמרו לי שקבע
הזמנה למסיבת הסיום ביום שישי זה בקציעות.
אני מתארת לעצמי שגם אלינו הגיעה הזמנה
ואיך אתה חושב שאני צריכה לנסוע? אני
מאד מאד רוצה. נדמה לי שהם אמרו כי אוטו
יש ב-12:00 מתל-אביב. בכל אופן דאג לכך
שלא תעבוד השבת וכן אני, קוקי שלי אהיה
בבית ביום שישי בבקר. ודאי אגיע עם
האוטו שיהיה בבית ב 11:00, אגש אליך
למוסך ונגמור מה יהיה. עודדי שלי כל כך רציתי
[עמוד 2]
לשתפך בכל חויותי תאר לך עד כי חשבתי
לכתוב אליך יום יום ולספר לך מה חויותי. נדמה
לי שזה עצוב כך להינות. אם כי אני ממש
חיה חיים לא נורמליים.
פגשתי את בת-שבע בחיפה אתמול, ספרתי לה
על הפגישה שלך עם בעלה, היא אמרה לי שהוא
כלל לא מסר לה. היא מסרה לי את הכסף ואני
רוצה לקנות בזה דבר מה. עודדי שלי אל תשאל
באיזה מצב עמדתי אתמול התבישתי ללכת במכנסיים
שחורים, כי בכל אופן אדם צריך לדעת איך ומתי
להתאים עצמו. בסוף גרדתי משהו ולבשתי, אבל ההרגשה
לא היתה נעימה בגלל זה.
קוקי תאר לך אני מטורפת מהרקודים נראה לי
שלא אוכל לעמוד בלעדיהם, ואיני יודעת פשוט מה
אעשה. כולי מעורבת רגשית. ואיני יודעת
איך להשתחרר מהן? קוקי יקר שלי, הפסיכולוגיה
הורגת ממש, וכך אי אפשר.
ילדי הקט אסיים. אגיע ביום שישי בבקר, וכולי
לפגישה זו. ילדי שלי, השתדל להסדיר את כל
הענינים כך שנוכל לנסוע. אני מוכרחה לפחות בפעם
זו להיות שם. כי זה הסוף. ועז רצוני לכך.
באהבה עזה, עזה מחיים
מאירקה שלך.
עודדי. בינתיים חשבתי טוב
והחלטתי שאהיה ביום חמישי בערב
בבית כדי שקל יותר יהיה לנסוע ביום שישי. לא אסע לרמת-הכובש