[עמ' 1]
מוצאי שבת 17.10.59
בני יקירי, צפינו אמש לצלצול ממך וממורי,
ולא זכינו לכך. הגוטליבים באו אתמול בצהרים.
סידרנו אתם את כל הענינים הכספיים, כיון
שהבנק נמצא בירושלים, והבוקר נסענו ארבעתנו
לנהריה. קולי מאשר, כי נסיעתה של אמא
כבר בסדר. אחה"צ נשארנו בבית וערכנו
שמעסכן" וכנראה נישאר גם הערב בבית.
מורי אמרה, כי תחזור הערב, או מחר עד
לצהרים. לי יש חופש, כאמור עד ליום הראשון
הבא. אתמול ירד כאן גשם הגון, ובכלל
מזג האוויר קריר. השבוע אקח 3 שיעורים
לפחות, רצוני להחיש את מועד הבחינה.
כלנו מרגישים היטב. משפחת מאיר כבר סיפרה
לנו חלק מהרפקאותיה. גם את המשקפת
כבר קיבלנו. נחמד מאד, אך מבחינת
עוצמת ההגדלה – אין להשוותה למשקפת
שלנו. האם עודך עובד בסידור העבודה?
השתדל לכתוב בקרוב. האם ענין אביה בקשר
לקורס כבר בטוח כדי מאה אחוז. כל אורחינו
נהנים מן הריבה של חמותך. האם עודך

[עמוד 2]
נושא תחבושת? ביום ששי, בהיותי
בדאר באחוזה, הכיר אותי אדם שלמד
עמי באוניברסיטה בוינא. מוזר מאד.
בבית אין חדש. אמא מאושרת,
כמובן ובכל אחוזה כבר יודעים
שאנו בעלי מכונית פרטית. זה עתה
צלצלה משפחת גלדשטין מתל-אביב. שאלו
לשלומכם. זה מזמן לא קיבלו ידיעות
מכם. היה שלום, יקירי, ד"ש לאביה. באהבה
אבא

[נוסף בשוליים על ידי קרוב משפחה]
לאביבה ומוני שלום!
חבל שהפעם אין
לנו אפשרות לבוא לגונן.
לחנה, למוכרת הראשונה שלנו
יש ילד והיא הפסיקה לעבוד.
שלום וחג שמח! שלכם קורט.