לכבוד: הגברת מרים מאירי
רחוב אחד העם 13, פתח תקווה
פלסטינה

מכתב מספר 55
אסמרה, יום ב' יד' בכסלו, 19.11.1945
אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני

אם ואחים יקרים, שלום!
מאז כ' בחשון לא קבלתי מכתבים ואני כמובן דואג. אולם, צרת רבים חצי נחמה. בדרך כלל ישנים סימנים שהדואר אינו עובד בסדר. זה למעלה משבוע שאף מכתב אחד לא הגיע למחנה. ישנם המקשרים זאת למצב בארץ. אך אתם אל תתחשבו עם שום דבר. הרבו לכתב [לכתוב] כל-כמה שתוכלו. אל תשכחו שבזמן כזה יש מקום לדאגות כבדות, שהרי כיום בארץ אפילו אזרחים שקטים יכולים במקרה להפגע.
מאז שהרצינו העניינים בארץ, נדמה כאילו הפכנו לנושא ממדרגא [ממדרגה] שניה, אמנם, אתן המשפחות, תזכרונו כקודם ותדאגו כקודם, אך לא יתכן שתשכחו להרהר לרגע שאנו נמצאים ב"מקלט בטוח". עינינו נשואות בצפייה חרדה לאשר יבוא. אפשר שהמתהוה ישפיע גם על מצבנו בעתיד, בין אם לטובה בין אם לרעה. נחכה ונראה.
ביום חמישי האחרון בקרנו שוב הבריגדיר המפ. [המפקד] על אזור אסמרה. הוא שהה במחנה הרבה זמן וברר הרבה עניינים עם הסופרוייזר שלנו. בין השאר הוא עורר את מצבה הפוליטי של הארץ ואמר שהבעיה נפתרה עם הצהרתו של ביווין מניסטר החוץ. כמובן שהחזרה לו תשובה כהלכה. הוא הבטיח לעשות כל כמה שביכולתו בכדי להיטיב את סדרי הדואר, אם כי הוא חושב שהדבר תלוי בעקר בסדרים באר"י [ארץ ישראל]. על השאלה מדוע המעומדים [המועמדים] להשתחרר עדין נמצאים באסמרה, הוא השיב שהתקבלה פקודה מאר"י [ארץ ישראל] לא להטיסם. או [הוא] חושב שהעקוב [עיכוב] קשור במישרין למצב החמור שהתהוה בארץ. יתכן שיחזירו את האנשים למחנה (אגב, שניים מהמשתחררים כבר הטסו ארצה בגלל מחלתם, כך נשארו עתה באסמרה, באחד הקמפים, רק 21 איש.). שאלוהו מדוע לא קוימו ההבטחות בקשר לקולנוע וצילומים, הוא נמנע מלומר שזהו עונש בגלל הבריחה, והשיב שמכונת הקולנוע המתאימה נמצאת בחרטום וקשה להעבירה. (מכונת הקולנע [הקולנוע] המטולטלת האזרחית, לפי דבריו, אינה יכולה להיכנס דרך שער המחנה, ואת השער החליטו לא להרחיב). בקשר לצלומים הוא מסר תרוץ [תירוץ] דומה.
הרבה דברים נוספים קטנים וגדולים שאינני מתעקב [מתעכב] עליהם, העמדו לדיון בפגישה עם הבריגדיר. חלק מהדברים הוצגו ע"י הנציג שלנו וחלק ע"י הבריגדיר עצמו. על מה שאני רוצה להתעקב [להתעכב] במיוחד זוהי הגזרה החדשה שהביא עמו הבריגדיר. גזרה שיש בה משום סנסציה והפתעה גמורה. גזרה שבשום פנים לא נסכים לה ולא נרשה שיוצר [שיווצר] כל תקדים: הבריגדיר הודיע שממשלת א"י [ארץ ישראל] העבירה סמכות חקית לממשלת הכיבוש האריטראית (שבעצם היא ממשלת כיבוש צבאית) לשפט אותנו על כל עברה שהיא בפני בתי המשפט המקומיים לפי החקים המיוחדים הנהוגים בארץ זו. גזרה זו קובעת שיש זכות למפקד המחנה או למפקד צבאי אחר גבוה ממנו להעמיד אותנו לפני בית-משפט שיכול לפסוק פסקי-דין קשים של מאסר בבתי הכלא המקומיים. על בריחה למשל, שעד כה אי-אפשר היה להעניש למעלה מ-28 ימי מאסר, בתי המשפט המקומיים יכולים לפסק [לפסוק] משנה עד שנתיים מאסר בתנאים איומים. נראה שהגזרה החדשה מיועדת בעקר למנוע בריחות נוספות, שהרי מאיימים בעונשים כבדים! מה שלא תהא המטרה, ברור שנתנגד בפרינציפ לגזרה זו שמפקירה את עצמנו ומצבנו החקי [החוקי] בידי חקים [חוקים] לא מוכרים של ארץ כבוש זרה. למרות גלותנו הננו חלק בלתי נפרד מהישוב העברי ומזה לא נזוז.
מאז הבריחה האחרונה לפני 8 ימים, הורעו היחסים (שלא היו טובים עוד מקודם) עם המפקד הצבאי. מכיוון שהוא חושש ל"כוכבים" שלו הוא שופך את חמתו עלינו. העובדה שלא מצאו את הבורחים מוסיפה אש למדורה. לפני כמה ימים אירע אינצידנט חדש. הלויטננט, סגן המפקד, בזמן מפקד הבוקר, כשהסיר כרגיל את השמיכה מאחד האנשים (כדי לבדוק אם אדם הוא השוכב או בובה) קבל קללה אנגלית עסיסית. א"כ [אחר כך] התברר שאותו אדם, בחור צעיר מאוד, חשב שחבריו מעירים אותו ולהם כיוון, דרך צחוק, את הקללה. המפקד לא התחשב בזאת ואותו בחור מסכן קבל 28 יום מאסר בודד. ההתמרמרות על העונש החמור הזה גדולה מאוד. המחנה דורש להחזיר את הבחור למחנה. מאז הבריחה שורר עוצר גם אצלינו (לא רק אצלכם!) סוגרים את המעונות ב6 בערב במקום ב 8 כרגיל. כמו-כן סגרו את המגרש הקטן והבניין שבו, כיון שמשערים שממגרש זה בוצעה הבריחה.
יחד עם המכתבים מתעקבת [מתעכבת] גם העיתונות האר"י [הארץ ישראלית]. כך שאנו שואבים את הידיעות מהארץ בעיקר מרדיו לונדון (BBC) לפעמים אנו מצליחים גם לקלוט את רדיו ירושלים. המכשיר פועל כרגיל בחדר האוכל, אולם בערב עם סגירת המעונות מעבירים אותו לפי תור למעונות. הספקת בטריות לרדיו בזמן האחרון מסודרת. את "אריטרייאן דיילי ניוז" אנו מקבלים כל בוקר. אפילו בו אנו מוצאים בעמוד הראשי ידיעות מפורטות על הנעשה באר"י [בארץ ישראל].
הקונטרקטור ממשיך להכניס סחורותיו למחנה. חששותינו שיאסרו את הקשר עמו עקב הבריחה נתבדו. מוצאים למכירה הרבה דברים, אך הכסף החסר הופכנו לבררנים גדולים. (הקואופרטיב החדש שלי […] וארבעה אנשים ששלמה [בן הדודה] בתוכם). בתור תוספת לאוכל מהמטבח אנו אוכלים לחמניה, שתי-ביצים או נקניק, ולפעמים כמה דברים אחרים ליום. ההוצאות אסור להן לעלות על לירה אחת לכל-אחד לחודש, כיון שחוץ מצרכי מזון יש לקנות גם דברים חיוניים אחרים. גם הסיגריות "V" עולות בכסף רב (12 מא"י – 10 סיגריות). כפי שאתם רואים, הייתי מצליח לאזן את החשבון האיך-שהוא אילו הייתי מקבל בקביעות שתי לירות כל חדש ]חודש]; אך כיון שלעתים אינני מקבל, הריני נשקע בחובות שקשה לצאת מהם.
אתמול נערכה כאן תערוכת עבודות-יד. הוצגו לפנינו עשרות עבודות מרהיבות את העין. הבחורים הכשרוניים העוסקים בעבודות אלו זה כמה שנים, מוכיחים כי הגיעו לרמה אמנותית גבוהה מאד. העבודות שהוצגו לפנינו יכולות להתחרות עם החפצים היקרים והאמנותיים ביותר שאפשר לראות בחלונות הראווה בתל-אביב. מגלופי עץ, עבודות עור נחש ולטאות- ועד לפיסול ציור ועבודות מתכת עדינות. לו ידעתם כמה שאני משתוקק לרכש כמה חפצים למזכרת! לצערי המחירים גבוהים מאוד (לירות!) וידי אינה משגת. מפקד המחנה ביקר בתערוכה ונדהם לראות שלמות אמנותית כזאת. עם זאת הוא לא שכח לחקור בדבר המכשירים שבהם עושים את עבודות-היד. (כל מכשירים שהם אסורים בהחלט בשטח המחנה).
ועדת הספורט פעילה בזמן האחרון. נוצרו ליגות לכ"ר [כדורגל] וכדורסל. גם הקצבו פרסים לקבוצות המנצחות. בשבת נערכה התחרות כ"ר [כדורגל] מענינת מאוד בין קבו' פ"ת לקבו' [קבוצת פתח תקווה לקבוצת] ירושלים. הקבוצות הופיעו על המגרש בתלבושת וסמלים. הבריגדיר הבטיח לבא [לבוא] להתחרות, אך הוא לא קים הבטחתו.
מזג האוויר בזמן האחרון מצוין. הגשמים הממושכים שהיו לפני כחדש [כחודש] פסקו לגמרי. הקור גדול, אך השפעתו טובה עלינו. כלום צריך אני הוכחה טובה יותר מאשר הרגל שלי (הברומטר שלי)?- עובדה היא שמאז בואנו לכאן פסקה הרגל לכאב כמעט לגמרי, ובכלל ההרגשה הכללית שלי הטבה [הוטבה] בהרבה. בקור האדם יותר עירני ויותר רענן מאשר במזג אוויר חם; ביחוד עם הקור יבש ובשעות היום השמש שולחת קרניה ללא מעצור.
במחנה כבר מחכים לחנוכה. מקהלה מתארגנת ומתכנים תכניות שונות. כבר החלו לבנות חנוכיה [חנוכייה] גדולה. מקווים שחנוכה זו לא תיפול במאומה מהחנוכה הנהדרת של שנה שעברה. החנוכה מזכירה לי כי יום ההולדת ה-14 שלך, יצחקל'ה, קרובה.
על עניני השיכון כאן אינני כותב במיוחד כיון שאתם זוכרים את מכתבי לפני שנה שאז תיארתי לכם בדיוק את סדר המעונות וכו'. הסדורים עכשיו הם בדיוק כשהיו אז. הסדורים הסניטריים מודרניים לגמרי. אינכם יכולים לשער האיך הרגשנו כאן בימים הראשונים, לאחר שחיינו בסודן כ8 חודשים בתנאים פרימיטיביים ביותר. איזה תענוג! יושבים כמו בן-אדם ותיכף א"כ [אחר כך] מורידים את המים! רוצים מקלחת חמה, מצוים על התורן לחמם את הדוד ותיכף אחר המקלחת הולכים לשכב במיטה מוצעת בדיוק כמו בורגנים!- החסרון היחיד שישנו לשכון כאן זהו הצפיפות הגדולה במעונות.
לא כתבתי לכם בזמנו כיצד קבלנו את חפצינו כאן לאחר העברה. כיון שזה מענין הבה ואספר לכם זאת עתה: כזכור לכם החבילות שלנו נסעו עמנו בשירה [בשיירה], אך במכוניות מיוחדות. בכל זאת רק יומיים לאחר בואנו קבלנו את החבילות בצרוף חפוש [חיפוש] הגון בנוכחותנו. החפוש החל בבקר והסתיים בערב. עורכי החיפוש היו מפקדי האינטיליז'נס ושוטרים צבאיים. הסדר היה כזה: החפצים הכנסו למגרש הגדול בחלקים קטנים, הקראו שמות הבעלים והחפוש המדוקדק נערך במקום. ככה התחיל החיפוש אך לא נגמר. המחפשים התעיפו והתחילו לזלזל. הסדר הופר והאיש כטוב בעיניו יעשה. אלה שמשום-מה לא רצו שיבדקו בחפציהם, היו שמים בפשטות את החבילה על גבם ומסתלקים. החרמו הרבה דברים כשרים שאת רובם החזירו כעבור כמה ימים. גם סדינים ממשלתיים שקבלנו מהצבא החרימו בטענה שמבית החולים בסודן נגנבו 7 סדינים. לבסוף החזירו גם אותם. בחפוש הזה אפשר היה למצוא חמר חומר] התולי לרב [לרוב]. ממש קומדיה עם האנגלים הטפשים האלה. כל-פעם שהם נתקלים עם ה"פקחות היהודית" הם נוחלים מפלה. יש לציין שהחבילות הגיעו בשלמותן. לא חסר דבר. כל דבר נמצא במקום שהונח.
אני מסיים את המכתב בתפילה לשלום כלכם!! ישמרכם אלוקים, ובכל מעשי ידיכם הצליחו!! יהיה חג המכבים הזה חג שמח לכולכם! יצחק, בנר האחרון של חנוכה יום הולדתך ה-14. הריני שולח לך את מיטב ברכותי!
דרישת שלום לכולכם! שלמה דורש בשלומכם!
שלכם באהבה – שלמה.