על המתח ששורר בישראל ערב מלחמת ששת הימים, ועל קשיי החיים בעורף
סיפור רקע
מכתבה של בתיה זבדי לבעלה ישראל מלמד על המתח הרב שאזרחי ישראל היו נתונים בו ערב מלחמת ששת הימים ועל קשיי החיים בעורף. היא מעדכנת אותו מי גויס ומי לא ושולחת לו את הכתובת הצבאית של בני המשפחה והחברים המגויסים. בתיה מתארת כיצד התגברה על החובות שהיו לה בעזרת הלוואת, על געגועי הילדים לאביהם, על ההנחיות שקיבלו הילדים בבית הספר כיצד להתנהג בזמן הפצצה.
במלחמת ששת הימים שירת ישראל זבדי בפלוגת חבלה שהייתה מסופחת לגדוד שריון. את מכתביו הוא כתב למשפחתו: לאשתו בתיה, לבנו אייל בן התשע ולבתו יעל בת השלוש.
ישראל זבדי נולד בירושלים, אך בגיל שלוש עבר עם משפחתו לתל אביב, ובה התגורר כל חייו עד פטירתו בשנת 2022. זבדי שימש בעבר יו"ר סיעת מפלגת העבודה בכנסת ובהמשך עסק בעריכת דין.
בשנת 1942 התגייס לגדנ"ע, ולאחר מכן, בתחילת 1946 התגייס להגנה.
במלחמת ששת הימים שירת ישראל זבדי בפלוגת חבלה שהייתה מסופחת לגדוד שריון. את מכתביו הוא כתב למשפחתו: לאשתו בתיה, לבנו אייל בן התשע ולבתו יעל בת השלוש.
ישראל זבדי נולד בירושלים, אך בגיל שלוש עבר עם משפחתו לתל אביב, ובה התגורר כל חייו עד פטירתו בשנת 2022. זבדי שימש בעבר יו"ר סיעת מפלגת העבודה בכנסת ובהמשך עסק בעריכת דין.
בשנת 1942 התגייס לגדנ"ע, ולאחר מכן, בתחילת 1946 התגייס להגנה. כאשר הוטלה עליו המשימה להלשין על חבריו שהיו באצ"ל הוא סירב, נשפט ובעקבות זאת סולק מההגנה. בתחילת נובמבר 1947 נענה לבקשת המ"פ לשוב ולהתגייס להגנה, ולימים התגייס לצה"ל. בשירותו הצבאי היה זבדי בחטיבת גבעתי בגדוד 54 פלוגה א', מחלקה א', כיתה 1, ומספרו האישי בצה"ל היה 44344. המג"ד היה – צבי צור (צ'רה), לימים הרמטכ"ל.
המכתב הועלה לאתר במסגרת שיתוף פעולה של פרויקט אוצרות עם המרכז למורשת מלחמת ששת הימים, לרגל 55 שנים למלחמה.
כתב היד
2.6.67
[עמ' 1]
ישראל שלי שלום לך.
אתמול איל קיבל את הגלויה המצויירת
והיום אני קבלתי את מכתבך. כולנו שמחנו
מאד. ונשמח יותר לראותך שוב בבית ושהריקוד
הזה יגמר כבר.
רפי וזלדה היו הערב. איציק היה
במוצאי שבת. את פוסו עדיין לא קראו
והוא מסתובב כעכבר מסומם. דני נקרא
בתור כתב צבאי. שבתאי גם היה אתמול
והיום. מלאו קבלנו גלויה. האם רצונך
לכתוב לו אזי כתובתו: משה לוי, סגן,
ד.צ. 2533. דויד עדיין בבית. באם
ברצונך אז כתוב גם לאורי. הוא במצב
רוח עגום מאד. ניסה להתגייס אבל לא
קבלו אותו. הוא התנדב למגן דוד. אתמול
גייסו אותו לתע"ש. הוא מסתובב בדרכים
ולוקח טרמפיסטים.
ד"ש חם מרותי ואלכס. כל מכרינו
מצלצלים ומציאים [מציעים] לי עזרה. פָדֶל מצלצל
כל יום.
הכתובת של שבתאי: 233274 סמל ד.צ. 2765
הכתובת של משל'ה: 972325 רבט ד.צ. ג/2599.
שלחנו לך ד"ש ברדיו.
[עמ' 2]
בנוגע לבעיה הכספית. התגברתי עליה.
את המשכורת קבלתי במלואה. אבל מאחר וכמה
חנויות לחצו עלי באופן עדין אזי החלטתי
לחסל את כל התשלומים ולקנות רק במזומנים
וזאת עשיתי ע"י הלוואה. קבלתי ממינה
350 לי' ומפוסו – 400. שלמתי את כל החובות
וגם את כל ההקפות. ועשכיו [עכשיו] מה שאני
קונה אני משלמת עבור כל קניה. הנהגתי
משטר צנע ואני מקוה שלהבא גם נמשיך כך.
לא יהיה, לא נוציא. החובות האלו
יכולים לחכות לפי דבריהם. מינה ממש
בכח נתנה לי את הכסף בטענה שאין לה
ילדים ומשפחה שצריכה לפרנס וכן גם
פוסו. אני מקוה שזה נראה לך.
כרגע אני הרבה יותר רגועה שהשבוע
האחרון משתדלים להתגבר ולהיות חזקים
לקראת הבאות.
משפ' שורץ מהקרת פה כל יום.
אני מקוה שקבלת את המכתבים שהם
שלחו לך.
איל מתקדם מאד בזמן האחרון וזה
בכוחות עצמו.
יעל שואלת עליך בלי סוף, ביחוד
כשהיא קמה מהשינה. אבאל'ה שישי?
היא שואלת. כרגיל היא מצחיקה.
[עמוד 3]
איל הכין לך מכתב אבל עדיין לא העתיק
אותו. אני מקוה, שמחר נשלח אותו.
הרבה חיילים באים הביתה לחופשה
קצרה. כל יום אנו משתעשעים במחשבה
שאולי תבוא.
העיר ממש מתה. כמעט ואין אנשים ברחובות.
ובמשך היום לאן שבאים מדברים על
המצב. ד"ש ממפי בגין, רוזנברג, לבבי,
הורי, יהלום וברגע זה אינני זוכרת
מי עוד. בקיצור, כולם.
חסדאי מצלצל כל יום. חנה נפלה
ונקעה את אגם הירכיים. שלחתי לה
את החגורה האורטופדית וזה ממש
מציל אותה.
אני קופצת מענין לענין ויודעת
אני שגם הסגנון גרוע, סלח לי.
איל כתב חיבור על ישראל ומצריים.
הוא הביא אותו לכתה והראה
למורה. המורה ביקשה ממנו שיקריא
אותו הקבלת שבת. הוא נהיה
פוליטיקאי שלם.
היום הוא ניגש ללבבי בטענה
[עמ' 4]
שבכל הבתים מכינים מקלטים ואצלנו
אין. לבבי הסביר לו שקיר המגן
שישנו בכניסה זה מספיק ושהבית שלנו
חזק מאד. בביה"ס הם קבלו הוראות
איך להתנהג במקרה של אזעקה והפצצה.
וגם ההורים קבלו הוראות ביחס לילדים.
אני מקוה שמכתבי הראשון לא השפיע
עליך. הייתי במצב נפשי מתוח יותר
מדי. הדאגות ממש הרסו אותי. מדי
פעם אני עדיין נזקקת לכדור
(אגב, הם עוזרים מאד) אבל אני
באמת משתדלת להתגבר.
שבתאי הלווה לזלדה – 250 ל'י. היא
היתה במצב מיואש. רוזנברג ה"חרה" [חרא]
לא רוצה לתת לה על אף שהוא
חייב להם וביקש ממנה שתפסיק לצלצל
אלו וכשיהיה לו הוא יתקשר אתה.
עם רנה אני בקשר יומיומי. גם לה
נשבר בימים האחרונים.
שלח לה כמה מילים וגם לזלדה.
הרבה נשיקות מכולנו ומאמך
להתראות בקרוב
אוהבת אותך אשתך והילדים
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
גלריה
כתב היד
2.6.67
[עמ' 1]
ישראל שלי שלום לך.
אתמול איל קיבל את הגלויה המצויירת
והיום אני קבלתי את מכתבך. כולנו שמחנו
מאד. ונשמח יותר לראותך שוב בבית ושהריקוד
הזה יגמר כבר.
רפי וזלדה היו הערב. איציק היה
במוצאי שבת. את פוסו עדיין לא קראו
והוא מסתובב כעכבר מסומם. דני נקרא
בתור כתב צבאי. שבתאי גם היה אתמול
והיום. מלאו קבלנו גלויה. האם רצונך
לכתוב לו אזי כתובתו: משה לוי, סגן,
ד.צ. 2533. דויד עדיין בבית. באם
ברצונך אז כתוב גם לאורי. הוא במצב
רוח עגום מאד. ניסה להתגייס אבל לא
קבלו אותו. הוא התנדב למגן דוד. אתמול
גייסו אותו לתע"ש. הוא מסתובב בדרכים
ולוקח טרמפיסטים.
ד"ש חם מרותי ואלכס. כל מכרינו
מצלצלים ומציאים [מציעים] לי עזרה. פָדֶל מצלצל
כל יום.
הכתובת של שבתאי: 233274 סמל ד.צ. 2765
הכתובת של משל'ה: 972325 רבט ד.צ. ג/2599.
שלחנו לך ד"ש ברדיו.
[עמ' 2]
בנוגע לבעיה הכספית. התגברתי עליה.
את המשכורת קבלתי במלואה. אבל מאחר וכמה
חנויות לחצו עלי באופן עדין אזי החלטתי
לחסל את כל התשלומים ולקנות רק במזומנים
וזאת עשיתי ע"י הלוואה. קבלתי ממינה
350 לי' ומפוסו – 400. שלמתי את כל החובות
וגם את כל ההקפות. ועשכיו [עכשיו] מה שאני
קונה אני משלמת עבור כל קניה. הנהגתי
משטר צנע ואני מקוה שלהבא גם נמשיך כך.
לא יהיה, לא נוציא. החובות האלו
יכולים לחכות לפי דבריהם. מינה ממש
בכח נתנה לי את הכסף בטענה שאין לה
ילדים ומשפחה שצריכה לפרנס וכן גם
פוסו. אני מקוה שזה נראה לך.
כרגע אני הרבה יותר רגועה שהשבוע
האחרון משתדלים להתגבר ולהיות חזקים
לקראת הבאות.
משפ' שורץ מהקרת פה כל יום.
אני מקוה שקבלת את המכתבים שהם
שלחו לך.
איל מתקדם מאד בזמן האחרון וזה
בכוחות עצמו.
יעל שואלת עליך בלי סוף, ביחוד
כשהיא קמה מהשינה. אבאל'ה שישי?
היא שואלת. כרגיל היא מצחיקה.
[עמוד 3]
איל הכין לך מכתב אבל עדיין לא העתיק
אותו. אני מקוה, שמחר נשלח אותו.
הרבה חיילים באים הביתה לחופשה
קצרה. כל יום אנו משתעשעים במחשבה
שאולי תבוא.
העיר ממש מתה. כמעט ואין אנשים ברחובות.
ובמשך היום לאן שבאים מדברים על
המצב. ד"ש ממפי בגין, רוזנברג, לבבי,
הורי, יהלום וברגע זה אינני זוכרת
מי עוד. בקיצור, כולם.
חסדאי מצלצל כל יום. חנה נפלה
ונקעה את אגם הירכיים. שלחתי לה
את החגורה האורטופדית וזה ממש
מציל אותה.
אני קופצת מענין לענין ויודעת
אני שגם הסגנון גרוע, סלח לי.
איל כתב חיבור על ישראל ומצריים.
הוא הביא אותו לכתה והראה
למורה. המורה ביקשה ממנו שיקריא
אותו הקבלת שבת. הוא נהיה
פוליטיקאי שלם.
היום הוא ניגש ללבבי בטענה
[עמ' 4]
שבכל הבתים מכינים מקלטים ואצלנו
אין. לבבי הסביר לו שקיר המגן
שישנו בכניסה זה מספיק ושהבית שלנו
חזק מאד. בביה"ס הם קבלו הוראות
איך להתנהג במקרה של אזעקה והפצצה.
וגם ההורים קבלו הוראות ביחס לילדים.
אני מקוה שמכתבי הראשון לא השפיע
עליך. הייתי במצב נפשי מתוח יותר
מדי. הדאגות ממש הרסו אותי. מדי
פעם אני עדיין נזקקת לכדור
(אגב, הם עוזרים מאד) אבל אני
באמת משתדלת להתגבר.
שבתאי הלווה לזלדה – 250 ל'י. היא
היתה במצב מיואש. רוזנברג ה"חרה" [חרא]
לא רוצה לתת לה על אף שהוא
חייב להם וביקש ממנה שתפסיק לצלצל
אלו וכשיהיה לו הוא יתקשר אתה.
עם רנה אני בקשר יומיומי. גם לה
נשבר בימים האחרונים.
שלח לה כמה מילים וגם לזלדה.
הרבה נשיקות מכולנו ומאמך
להתראות בקרוב
אוהבת אותך אשתך והילדים
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
בטוח שאתם רוצים
להתנתק?