אוֹצָרוֹת
1973 01 בדצמבר

על השלג בחרמון ועל ויכוח סוער לא פחות עם חבר למילואים

עמנואל זילברשטיין רמת הגולן פורסם על ידי אורלי אילני
עמי וחבריו ליחידה עם איש שלג, רמת הגולן, 1973

כתב היד

3 דפי המכתב

סיפור רקע

עמי עומד בתצפית וכותב על השלג ומזג האוויר במוצב ברמת הגולן. הוא מתאר את המראה הלבן, מנסה לחשב את כמויות השלג שסביבו ומשווה אותו ליונגפראו [הר בשוויץ]. עמי שמח לבשר לאורה על תנאי החופשות החדשים ועל החלק שלו בשינוי ההנחיות המוצגות עכשיו כיוזמתם של המפקדים. לעומת הפסטורליה בתחילת המכתב עמי מתאר בהמשך ויכוח סוער בינו לבין בני מהרשק [קצין החינוך של הפלמ"ח] שהגיע לביקור. עמי הוצג על ידו כאדם עשיר מהרצליה פיתוח ששי לשחררו "בחרפה מצה"ל" או לכלוא אותו, והוויכוח גלש לפסים אישיים עד שהופסק. עמנואל (עמי) זילברשטיין נולד בבת ים בשנת 1935 וגדל בתל אביב. הוא שירת בחטיבת הנח"ל, סיים לימודי הנדסה בטכניון והיה בוגר המחזור הראשון של בית הספר הגבוה לטקסטיל "שנקר". עמי גם לימד ב"שנקר" ובהמשך הצטרף למפעל הטקסטיל המשפחתי וכן עסק בבנייה. את אורה פגש עמי בזמן השירות בנח"ל בקיבוץ

עמי עומד בתצפית וכותב על השלג ומזג האוויר במוצב ברמת הגולן. הוא מתאר את המראה הלבן, מנסה לחשב את כמויות השלג שסביבו ומשווה אותו ליונגפראו [הר בשוויץ]. עמי שמח לבשר לאורה על תנאי החופשות החדשים ועל החלק שלו בשינוי ההנחיות המוצגות עכשיו כיוזמתם של המפקדים. לעומת הפסטורליה בתחילת המכתב עמי מתאר בהמשך ויכוח סוער בינו לבין בני מהרשק [קצין החינוך של הפלמ"ח] שהגיע לביקור. עמי הוצג על ידו כאדם עשיר מהרצליה פיתוח ששי לשחררו "בחרפה מצה"ל" או לכלוא אותו, והוויכוח גלש לפסים אישיים עד שהופסק. עמנואל (עמי) זילברשטיין נולד בבת ים בשנת 1935 וגדל בתל אביב. הוא שירת בחטיבת הנח"ל, סיים לימודי הנדסה בטכניון והיה בוגר המחזור הראשון של בית הספר הגבוה לטקסטיל "שנקר". עמי גם לימד ב"שנקר" ובהמשך הצטרף למפעל הטקסטיל המשפחתי וכן עסק בבנייה. את אורה פגש עמי בזמן השירות בנח"ל בקיבוץ תל קציר. בפרוץ המלחמה גויס עמי למילואים ונלחם בחזית הצפון. בבית בהרצלייה נותרה אורה עם שלושת ילדיהם: אלון בן 11, יונת בת 8 ואלה בת 3. לאחר המלחמה נולד בנם יואל. אורה היא ד"ר אורה נחמה זילברשטיין, נינת הסופרת נחמה פוחצ'בסקי. אורה נולדה ברמת גן, גדלה בתל אביב ובקיבוץ גבעת השלושה וכן בראשון לציון אצל סבה וסבתה עשהאל ועדה פוחצ'בסקי. אורה שירתה בצה"ל בתפקיד עורכת פרסומי מטכ"ל אמ"ן ובהמשך עסקה בהוראה, בכתיבה ובעריכה בתחום תורת התקשורת ומדעי הטבע. היא הייתה גם אחראית על שידורי המדעים בטלוויזיה החינוכית. אורה כותבת פרוזה ושירה בשם העט "אורה עשהאל".

כתב היד

עמוד 1/3

יום שישי
8:00

[עמ' 1]
יפיפיה שלי!
פעם ראשונה אני עומד בתצפית וצופה כל הזמן. הרגלים קפאו
לי לגמרי והידים באותו מצב. מזל שחלקו לנו ציוד לא רגיל של
מכנסיים ומעילים אבל אפשר לנוע רק במגפים מגומי וזה לא מחמם יותר
מדי כפי שידוע לך.
הנוף אתמול היה שחור לבן – כי ראו חלק מהגדרות אבן שממול
כי הן בגובה מטר – ויותר והשלט לא היה מספיק גבוה. היום השלג
מספיק גבוה והכל לבן לבן לבן. יש מעט רוח ובמישור תחתינו
הרוח מעיפה את השלג כמו שהיא מעיפה חול בגבעות מראשון.
רק שזה האחרון כבד והשלג קל והוא מתעופף כל כך יפה
שזה לא יאומן. הייתי שולח לך דוגמא מהשלג (ויש לנו המון
מה לשלוח) אבל זה בטח יימס בדרך כך שלא אנסה. כאן השלג
כבר כל כך גבוה וכל כך יבש ויפה שאפשר לדרוך אפשר
לבנות בובת שלג ואפשר לעשות הכל כמו בחוץ לארץ. אני לא
יודע אם זה לא רעיון לקחת אתכם בהסעה של הצבא לכאן
כדי שתהנו מהשלג – אנחנו עוד לא ראינו דבר כזה בחיים שלנו
פרט לנס[י]עה ליונגפראו. אני מסתכל למשקפת למרחק גדול – עכשו
אולי עד 8 ק"מ סביב. זה כולל שטח של 3.14X4X4 = 50 קמ"ר
שהם 50,000 דונם והכל מכוסה שלג עומק נניח 1/2 מטר כלאמר
זו קובית של 25.000.000 (עשרים וחמישה מיליון) מטר מעוקב שלג.
אתמול היינו בתעסוקה כל היום. לא תעסוקה מבצעית אלא מנהלית.
הניקוי והחפירות והטיפולים וכ' גזלו ממש את כל הזמן וביתר הזמן
נחוץ לחמם על התנור הגדול החדש שלנו את האיברים הקפואים ומזל
שהביאו את התנור הזה בזמן אני עדיין לא מעיז לחשוב מה היה
אם לא היה לנו אותו.
[עמוד 2]
תודי מאד בשמי לילדים ובעיקר ליונת ואלה על המכתבים
החמודים שלהם. הגזירות של ללי זה כבר שם דבר ואני ראיתי
לפי המכתב האחרון שהיא הגיעה גם לספרי הקריקטורות – טוב אבל
לפחות לא לאלו השלמים, תני לה רק את הקרועים.
מה בנוגע לליזה? את מתכוונת לליזה של חנה וסטנלי מורד
הגליל? ואם כן נחוץ לאמץ גם מישהי מאיזו מסעדה או מלון בחן
ארנבה[?] זה הרבה יותר קרוב עכשיו וחוץ מזה אולי את עושה
מאמץ ומתחילה לאמץ איזה ילד גם כן? בנות כבר יש מספיק, לא?
(בעיקר אם ניקח בחשבון את אביגיל).
שמענו חדשות אתמול בערב והבוקר אבל בשם אלוהים אישה,
לא להתחיל לשאול אותי בחופש הבא. ואני מקוה שאהיה בבית ביום א'
מתי אני משתחרר.
היום אני יותר שקט אז אספר לך על כל הסיפור עם בני מהרשק.
הזקן הנ"ל מופיע אצלנו בצריף ומזמין את כולם ל"שיחה". אז אני
ממשיך לקרוא בספר על המיטה כי אינני מעוניין לשוחח, וכשהוא מעיר
לי שאני קורא אמרתי שהיות וזה שיחה חופשית אז אני בחוץ. ובתגובה
הוא יוצא, מביא את המ"פ ומכריז שזה חובה. טוב, התחלנו לשמוע
בשורות טובות. א. עכשיו יוצאים לא פחות מ 48 שעות, כל 11-10 יום
ב. " " [עכשיו יוצאים לא פחות מ 48 שעות] גם בזמן כוננות.
(ואלו 2 הטענות שבגללן הסתכסכתי עם המח"ט ושאותן אני הצגתי
בתור מינימום שאנחנו חיבים לקבל – אז עכשיו פתאום זה רעיונות
שבאו מלמעלה והם הטובים החושבים שנותנים לנו סוכריות).
אחר כך בא כדרכו של בני מהרשק סיפור ארוך על כמה
אנחנו טובים וכמה הסורים והמיצרים רעים וכו'. אלא שאני שומע
סיפור זה כבר 15 שנה וזה משעמם.
[עמוד 3]
בסוף שאלתי אותו אם לשלוח לו את כל החילים שלא יקבלו
חופש תוך 11-10 יום אליו כדי שיגידו לו שזה לא נכון ומכאן
גלשנו, אני לא מבין עדיין איך לכך שאני מנצל, מליונר, גר בהרצליה
פיתוח ולכן יש שתי דרכים – או לשחרר אותי בחרפה מצה"ל – דבר
שהסכמתי לו תיכף על המקום ואמרתי שאני מוכן ישר לארוז ולנסוע,
או להכניס אותי לבית סוהר בגלל ההאשמות מלמעלה, כלאמר על ניצול,
התעשרות ומגורים בהרצליה פיתוח? וכן בגלל זה שאני רונן (הוא התכוון
בטח לרוטן אבל חזר על זה כל כך הרבה פעמים שזה כבר אצלנו מטבע
לשוני) לזה לא הסכמתי ואמרתי לו שאני ניצלתי, מנצל ומתכון לנצל
גם בעתיד – לא עובר לבית אחר וממשיך לרנון ונראה אם הוא יצליח
במשימה השניה על כך הוא הגיב שצריך לפרסם בעיתון איזה
מין חייל אני שרק רוטן ולא רוצה להיות בקוים וכ'…. כמובן
ששאלתי אותו אם הוא מוכן לפרסם את זה ע"ח קרן היחידה ששם יש
לי חלק או על חשבון כל צה"ל – שממומן ממס הכנסה שלי וכשהוא
הסכים לפרסם את זה על חשבונו הפרטי הסברתי לו שלחברי קבוצים יש
4.7% מהאוכלוסיה ו 9.4% מההון הלאומי וגם הם מנצלים אלא שכמובן
הפסיקו את הויכוח בינינו וזה נשאר פתוח לפעם הבאה.
גם אני מסיים ובורח לחדר להתחמם.
נשיקות וכל טוב ולהתראות בקרוב עמי.

עמוד 2/3
עמוד 3/3

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: עמנואל זילברשטיין
מיקום: רמת הגולן
תאריך: 01.12.1973

מקבל/ת המכתב

שם: אורה זילברשטיין
מיקום: הרצלייה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/3

יום שישי
8:00

[עמ' 1]
יפיפיה שלי!
פעם ראשונה אני עומד בתצפית וצופה כל הזמן. הרגלים קפאו
לי לגמרי והידים באותו מצב. מזל שחלקו לנו ציוד לא רגיל של
מכנסיים ומעילים אבל אפשר לנוע רק במגפים מגומי וזה לא מחמם יותר
מדי כפי שידוע לך.
הנוף אתמול היה שחור לבן – כי ראו חלק מהגדרות אבן שממול
כי הן בגובה מטר – ויותר והשלט לא היה מספיק גבוה. היום השלג
מספיק גבוה והכל לבן לבן לבן. יש מעט רוח ובמישור תחתינו
הרוח מעיפה את השלג כמו שהיא מעיפה חול בגבעות מראשון.
רק שזה האחרון כבד והשלג קל והוא מתעופף כל כך יפה
שזה לא יאומן. הייתי שולח לך דוגמא מהשלג (ויש לנו המון
מה לשלוח) אבל זה בטח יימס בדרך כך שלא אנסה. כאן השלג
כבר כל כך גבוה וכל כך יבש ויפה שאפשר לדרוך אפשר
לבנות בובת שלג ואפשר לעשות הכל כמו בחוץ לארץ. אני לא
יודע אם זה לא רעיון לקחת אתכם בהסעה של הצבא לכאן
כדי שתהנו מהשלג – אנחנו עוד לא ראינו דבר כזה בחיים שלנו
פרט לנס[י]עה ליונגפראו. אני מסתכל למשקפת למרחק גדול – עכשו
אולי עד 8 ק"מ סביב. זה כולל שטח של 3.14X4X4 = 50 קמ"ר
שהם 50,000 דונם והכל מכוסה שלג עומק נניח 1/2 מטר כלאמר
זו קובית של 25.000.000 (עשרים וחמישה מיליון) מטר מעוקב שלג.
אתמול היינו בתעסוקה כל היום. לא תעסוקה מבצעית אלא מנהלית.
הניקוי והחפירות והטיפולים וכ' גזלו ממש את כל הזמן וביתר הזמן
נחוץ לחמם על התנור הגדול החדש שלנו את האיברים הקפואים ומזל
שהביאו את התנור הזה בזמן אני עדיין לא מעיז לחשוב מה היה
אם לא היה לנו אותו.
[עמוד 2]
תודי מאד בשמי לילדים ובעיקר ליונת ואלה על המכתבים
החמודים שלהם. הגזירות של ללי זה כבר שם דבר ואני ראיתי
לפי המכתב האחרון שהיא הגיעה גם לספרי הקריקטורות – טוב אבל
לפחות לא לאלו השלמים, תני לה רק את הקרועים.
מה בנוגע לליזה? את מתכוונת לליזה של חנה וסטנלי מורד
הגליל? ואם כן נחוץ לאמץ גם מישהי מאיזו מסעדה או מלון בחן
ארנבה[?] זה הרבה יותר קרוב עכשיו וחוץ מזה אולי את עושה
מאמץ ומתחילה לאמץ איזה ילד גם כן? בנות כבר יש מספיק, לא?
(בעיקר אם ניקח בחשבון את אביגיל).
שמענו חדשות אתמול בערב והבוקר אבל בשם אלוהים אישה,
לא להתחיל לשאול אותי בחופש הבא. ואני מקוה שאהיה בבית ביום א'
מתי אני משתחרר.
היום אני יותר שקט אז אספר לך על כל הסיפור עם בני מהרשק.
הזקן הנ"ל מופיע אצלנו בצריף ומזמין את כולם ל"שיחה". אז אני
ממשיך לקרוא בספר על המיטה כי אינני מעוניין לשוחח, וכשהוא מעיר
לי שאני קורא אמרתי שהיות וזה שיחה חופשית אז אני בחוץ. ובתגובה
הוא יוצא, מביא את המ"פ ומכריז שזה חובה. טוב, התחלנו לשמוע
בשורות טובות. א. עכשיו יוצאים לא פחות מ 48 שעות, כל 11-10 יום
ב. " " [עכשיו יוצאים לא פחות מ 48 שעות] גם בזמן כוננות.
(ואלו 2 הטענות שבגללן הסתכסכתי עם המח"ט ושאותן אני הצגתי
בתור מינימום שאנחנו חיבים לקבל – אז עכשיו פתאום זה רעיונות
שבאו מלמעלה והם הטובים החושבים שנותנים לנו סוכריות).
אחר כך בא כדרכו של בני מהרשק סיפור ארוך על כמה
אנחנו טובים וכמה הסורים והמיצרים רעים וכו'. אלא שאני שומע
סיפור זה כבר 15 שנה וזה משעמם.
[עמוד 3]
בסוף שאלתי אותו אם לשלוח לו את כל החילים שלא יקבלו
חופש תוך 11-10 יום אליו כדי שיגידו לו שזה לא נכון ומכאן
גלשנו, אני לא מבין עדיין איך לכך שאני מנצל, מליונר, גר בהרצליה
פיתוח ולכן יש שתי דרכים – או לשחרר אותי בחרפה מצה"ל – דבר
שהסכמתי לו תיכף על המקום ואמרתי שאני מוכן ישר לארוז ולנסוע,
או להכניס אותי לבית סוהר בגלל ההאשמות מלמעלה, כלאמר על ניצול,
התעשרות ומגורים בהרצליה פיתוח? וכן בגלל זה שאני רונן (הוא התכוון
בטח לרוטן אבל חזר על זה כל כך הרבה פעמים שזה כבר אצלנו מטבע
לשוני) לזה לא הסכמתי ואמרתי לו שאני ניצלתי, מנצל ומתכון לנצל
גם בעתיד – לא עובר לבית אחר וממשיך לרנון ונראה אם הוא יצליח
במשימה השניה על כך הוא הגיב שצריך לפרסם בעיתון איזה
מין חייל אני שרק רוטן ולא רוצה להיות בקוים וכ'…. כמובן
ששאלתי אותו אם הוא מוכן לפרסם את זה ע"ח קרן היחידה ששם יש
לי חלק או על חשבון כל צה"ל – שממומן ממס הכנסה שלי וכשהוא
הסכים לפרסם את זה על חשבונו הפרטי הסברתי לו שלחברי קבוצים יש
4.7% מהאוכלוסיה ו 9.4% מההון הלאומי וגם הם מנצלים אלא שכמובן
הפסיקו את הויכוח בינינו וזה נשאר פתוח לפעם הבאה.
גם אני מסיים ובורח לחדר להתחמם.
נשיקות וכל טוב ולהתראות בקרוב עמי.

עמוד 2/3
עמוד 3/3

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: עמנואל זילברשטיין
מיקום: הצפון
תאריך: 1973-10-24

מקבל/ת המכתב

שם: אורה זילברשטיין
מיקום: הרצלייה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות