[עמוד 1]
ב"ה חפץ חיים יום ד' פ' תרומה
7.2
שלום רב לך שרה היקרה, עמ"ש [עימך השלום]
אמנם היום רק יום רביעי, אבל
החופש הולך ונגמר. מחר אנו
מתכוננים לנסוע ל weekend לדודים
ולהישאר בירושלים עד יום א והימים
היפים חלפו, כך זו דרך של פסימיסט
במקום לשמוח שיש עוד כמעט שבוע
חופש כבר רואה את הסוף.
חוה לא בריאה ואתמול בערב
היינו אצלה. יש לה […]
עבור כל ילדי הסביבה. תכתבי
לה מכתב יפה, יש לנו הרושם
שהיא זקוקה לעידוד רב. שרה,
אולי את תביני עכשיו, איך זה
מוזר שילדים והורים מכאיבים
לפעמים אחד לשני בזמן שהלב
דוקא רוצה להטיב [להיטיב]. ודווקא דברים
פעוטים וטפלים שאחרי זמן מה
נראים במלוא טפשותם הם שממר-
מרים [שממררים] את החיים ומשבשים את
היחסים. ואבא שלך הלו מתחיל
להזדקן וחושב על הרבה דברים,
ועל הרבה דברים שלפעמים לא נותנים
לישון, ותמיד הצטערתי על מלה [מילה]
טובה שלא אמרתי, ועל סליחה
שלא בקשתי ועם כל זה אני
[עמוד 2]
ממשיך לדעת ולחזור על הרבה
שטויות שבעצם אינני רוצה לעשות.
נדמה לי שאחד הדברים החשובים
ביותר בחינוך הוא להשפיע על בן
אדם בגיל הצעיר ביותר ללמוד
לבקר את עצמו, ולהודות בשגיאות
ולא להתבייש להגיד מלה טובה.
עושים כל כך הרבה ניסיונות בבתי
ספר, שומעים כל כך הרבה דבורים
על מוסר, ועל תרבות והשד יודע
סליחה לא השד אנו יודעים בתוך
ליבנו הכל רק צביעות ורמאות
עצמית והכל שקובע זה רצונו
של האדם לבנות את חייו על
האמת או חייו על שקר תמידי.
זה בעצם מה שעלה במחשבתי
לענות לך על המכתב הארוך והיפה
בקשר לבי"ס בקיבוץ וכו. יתכן
שאנחנו עשינו הרבה שגיאות ואני
האחרון שמכחיש זאות [זאת], אבל
גם הרבה דברים טובים אפשר
ללמוד אפילו בחברה הגרוע [הגרועה] ביותר
(וזה בודאי לא היינו). וגם הרבה
בתי אב טובים ישנם במשק, שנתנו
לפי יכולתם לילדיהם צידה לדרך
בחיים ווודאי ובודאי יכול כל
אדם צעיר במשק להחליט ללכת
בדרך טובה יותר מאשר הוריו
מבלי להתקל בהתנגדות אלא
להפך. כן זה קשה, האמת היא שכל
החלטה קשה כל אדם מחליט סוף סוף
בעצמו וגם כשלא מחליט הוא החליט.
אנחנו על פי רוב מרמים את עצמנו
יותר נוח לנו. אני משוכנע שכל אדם
מהחוגים שלנו אפילו קבל חינוך גרוע
ביותר, יודע טוב מאוד ההבדל
בין לחיות ולבלות וכל אחד
מרגיש את הסיפוק העמוק של שמחה
אמיתית לאומת [לעומת] הסכרין המתוק
של תאוה חולפת. מובן מובן אנחנו
לא מלאכים אלא בשר ודם שחיים
בסביבה שלחיות טרף שמשתמשים
בסמים וגלולות בכל זאות [זאת] המענין
שכולם מדברים על חברה אנושית
טובה יותר, צדק, אהבה ותסתכלי
על מה שמתרחש בעולם, אגיד לך
האמת, אני מקנא בחוגי הצעירים
שמתמסרים באוהלי של תורה, מבלי
להשלות את עצמי שאין חברה אנושית
לל[א] מאבקים מוסריים כבדים, בן אדם
גדול, יצרו גדול ממנו. אנחנו אנשים
פשוטים, עלינו להשתדל לא להרבות
שנאה, לעשות את חובתנו בכנות,
גם אמונה פשוטה שהכל בא מידו
של הקב"ה מביאה אדם למדרגה
גבוה [גבוהה]. אדם מחויב לנצל את שכלו
ואינו דומה סנדלר לפרופסור או
תלמיד חכם, אבל הכל בעולם,
הידע העמוק ביותר, והפשטות
של אדם עני בדעת, הכל מביא
מביא לנקודה מרכזית אחת, שיש
בורא עולם מנהיג הבירה שממנו הכל.
אפשר למרוד, אפשר להתקומם,
אבל יום בא ובתוך תוכו של הלב
אנו יודעים האמת, ואז עליך להחליט.
אולי זה תשובה מעטה על מה שכתבת,
אולי. ואולי צריך להוסיף עוד כמה מלים,
כדי להוציא מלב של משהו חששות של
צביעות. אנחנו יודעים טוב מאוד מה
זה אהבה, ואנחנו יודעים גם לפסגת
ההר מגיעים רק אחרי מאמצים רבים,
וגם לעתים נדירות, אבל הרגע שעומדים
בפסגה, ושתי העינים שותים [שותות] את הנוף של
הגובה ושל העומק, אולי רגעים אלה הם
חיי אדם. ותסלחי לי, משהו דוחף אותי
לכתוב לך גם זה: את לא הכרת
את אמך ע"ה [עליה השלום] וקשה לאבא לספר
לבתו על אהבתו לאם שהיא לא הכירה.
גם זה שייך לאדם וגם לאמונה, וקראתי
שיר קטן גם על אמא שאמצא [שאימצה] ילד,
ואת בודאי תביני, המילים הלא מדוברות
לפעמים יותר חזקות מאשר המדוברות:
לא בשר מבשרי,
לא עצם מעצמי,
ובכל זאת בצורה מופלאה… שלי!
אל נא תשכח מחמדי
לא גדלת מתחת לבי –
כי אם בתוכו.
יש להניח שאת מבינה מה אני
רוצה להגיד לך. בע"ה תמצאי דרכך,
ואני תפילה שתמיד תדעי באם בדרך
מכשולים, שיש לך בית פתוח ולבות [לבבות]
פתוחים.
טוב מספיק בשביל היום. אתמול
יום ד בערב נסענו לחתונה של
אחות אשתו של שלם אלימלך
רנד. היו שם בוודאי כאלפיים איש
ואישה. האולם של מודיעים למעלה
לגברים ולמטה לנשים. לא משהו
מיוחד. אליעזר ברויר הביאנו
הביתה. עוד מעט הברית של הבן
צבי בוקסבוים. אחר כך נסע לשבת
לירושלים. הייתי הבוקר עוד אצל
חוה, כדי למסור לה את אבי.
בהתחלה חשבנו שהוא ישן ויאכל
אצל לנסי, אבל הוא לא רוצה.
כן, עוד משהו רציתי לשאול אותך
כבר מזמן. האם את שומעת על
אנשים זוגות או רוקים שרוצים
לעלות? אני עושה מאמצים למצוא
רב צעיר שירצה לבוא למשק, קשה
מאוד. אולי את תשמעי פעם על כזה
שהי' [שיהיה] מוכן לבוא לקיבוץ. לדעתי
היו צריכים להחליט במשק שאנו רוצים
להקים ישיבה תיכונית לבנים, ולשנות
את בית הספר, אחרת קשה להניח
שזוגות צעירות [צעירים] בעלי רמה ישארו
במשק או יבואו למשק.
אם כן שבת שלום שרה שלי,
אני מקווה שלא בלבלתי לך את
[עמוד 3]
המוח. לפעמים צריך גם זקן
כמוני לשפוך הלב, את יודעת
מה שצריך להגיד לעצמי, קל
לפעמים להגיד לאחרים.
ומה שיותר אני חושב על שושי
שם, אני יותר מרחם עליהם.
השבוע שלחנו 3 מכתבים. הראתי
התמונות גם לאסתר הורן. אני מניח
שאת מטיבה ממני לדעת מה
שנעשה במטעם ואני לא מתכון
לרגול תעשיתי [לריגול תעשייתי].
את תושפעה [תושפעי] בודאי מהים של
מכתבים, ולא תתני לנו לחכות
הרבה.
תמסרי ד"ש לכל המכירים,
ובמיוחד לשושי ואלפרד, נועה
וישראל ולכולם.
כל טוב ד"ש ונש [ונשיקות]
אבא
אולי תשפיעי על שושי שהיא
תחשוב על נסיעה לגטסהד?