על נייר של בית החולים באוגוסטה ויקטוריה חיים שלם כותב מכתב קצר ומרגש להוריו. הוא חש כי החלום מתגשם – "ירושלים שלנו". את המכתב שלח חיים במהירות עם אחד הקצינים שהודיע שהוא נוסע לעיר המערבית, ומרוב ההתרגשות שכח לכתוב את התאריך – כ''ח אייר 7.7.67. המכתב נכתב כשעתיים לפני השלמת שחרור הר הבית והכותל. ההתרגשות מכך שירושלים עומדת להיות בחסות הכוחות הישראלים ניכרת בכל שורה.חיים שלם גדל בנתניה והתחנך בתנועת בני עקיבא. בצבא התגייס לחטיבת הנח"ל, היה בנח"ל המוצנח, ובמילואים לחם בחטיבת הצנחנים 55 בפיקודו של מוטה גור.
חיים היה ממייסדי קיבוץ עלומים בנגב המערבי וחבר בו במשך 22 שנה. ב־34 השנים האחרונות הוא תושב עפרה בחבל בנימין ומשמש מורה, מרצה וחוקר. עבודת הדוקטור שלו נכתבה באוניברסיטת בר אילן ועסקה בנושא פעולות ההצלה של אגודת ישראל בתקופת השואה. חיים שינה את שם משפחתו משמלצמן לשלם, שהוא אחד משבעים שמותיה של ירושלים.
בשנת 1969 פרסם חיים שלם כתבה בגיליון מיוחד של אתר גבעת התחמושת. הוא מספר בה על הנחת תפילין בתעלה מייד לאחר הקרב על גבעת התחמושת. בקרב זה איבד חיים חברים רבים. בין היתר הוא כותב: "פותח אני את אחד הפאוצ'ים ונתקל בתפילין שלי. נכון, בשדות גבעת ברנר כשארזתי את חגור הקרב היה ברור לי שהתפילין הולכות אתי לכל מקום. אבל ברגעים אלו כשהחמה כבר זורחת מזה כמה שעות, וריח הגופות קשה מנשוא, מי חושב על תפילה ותפילין [...] ההתלבטות לא ארכה הרבה זמן. הרגש אמר לי: אתה חייב להתפלל לעילוי נשמות הנופלים [...] המציאות חזקה הייתה יותר מכל הלכה פסוקה. החיים מול המוות פשוטו כמשמעו הכריחו אותי להביע את תפילותיי במקום ובזמן ובהקשר המיוחד שבו הייתי נתון. כך כשאני ישוב הנחתי תפילין, אמרתי שמע ישראל [...] כאשר אני מרגיש בתוכי שאני עושה את הדבר החשוב והנכון ביותר באותו רגע, ובאותה שעה. עשרים שנה עברו מאז, ודומה עליי אותה שעה של הנחת תפילין, כאילו קיימתיה בזה הרגע [...]
המכתב הועלה לאתר במסגרת שיתוף פעולה של פרויקט אוצרות עם המרכז למורשת מלחמת ששת הימים, לרגל 55 שנים למלחמה.