עם פרוץ מלחמת העולם השנייה חיאל מיכל פוחצ'בסקי כותב לבתו שבארה"ב על האירועים במשפחתם ועל הקושי של בני הארץ שיצאו לחו"ל לחזור לביתם

סיפור רקע
יחיאל מיכל שלמה זלמן פוחצ'בסקי כותב לבתו אפרת שנמצאת בארה"ב. צבי, בעלה של אפרת, נאלץ לדחות את נסיעתו לארה"ב בשל המצב העולמי הקשה והמסוכן ונשאר בארץ עם משפחתה של אפרת אשתו. מיכל, אביה של אפרת, חושב שזו החלטה נבונה והוא מספר לאפרת על המצב בארץ עקב פגעי המלחמה ועל הניסיונות לאיחוד משפחות.
מכתב זה הוא חלק מאוסף המכתבים של משפחת פוחצ'בסקי.
אפרת בן–כהן לבית פוחצ'בסקי וצבי בן–כהן התחתנו בשנת 1923. לזוג נולדו שני ילדים; גדעון משה בשנת 1924 ורות בשנת 1927. בשנת 1939 נסעה המשפחה לארה"ב לבקר קרובי משפחה. בחודש מאי של אותה שנה הצטרפה איטליה לצידה של גרמניה, והמעבר האזרחי לארץ ישראל דרך הים התיכון נסגר. צבי הצליח להגיע ארצה באונייה האחרונה, אך אפרת ושני הילדים נשארו בפילדלפיה ואחר כך בניו יורק. תחילה שהו השלושה אצל קרובי משפחה ובהמשך שכרו חדר בדירה שהייתה משותפת
מכתב זה הוא חלק מאוסף המכתבים של משפחת פוחצ'בסקי.
אפרת בן–כהן לבית פוחצ'בסקי וצבי בן–כהן התחתנו בשנת 1923. לזוג נולדו שני ילדים; גדעון משה בשנת 1924 ורות בשנת 1927. בשנת 1939 נסעה המשפחה לארה"ב לבקר קרובי משפחה. בחודש מאי של אותה שנה הצטרפה איטליה לצידה של גרמניה, והמעבר האזרחי לארץ ישראל דרך הים התיכון נסגר. צבי הצליח להגיע ארצה באונייה האחרונה, אך אפרת ושני הילדים נשארו בפילדלפיה ואחר כך בניו יורק. תחילה שהו השלושה אצל קרובי משפחה ובהמשך שכרו חדר בדירה שהייתה משותפת לכמה משפחות. בתקופה זו הצליח צבי להעביר למשפחתו רק סכום כסף מוגבל ואפרת עבדה באופן לא חוקי כתופרת והרוויחה מעט. לאחר שנתיים הבינו כי המלחמה מתארכת והתירו לפליטים בארה"ב לקבל רישיון עבודה. אפרת החלה לעבוד באופן חוקי והרוויחה יותר, אז יכלו אפרת והילדים לעבור לגור בדירת רכבת. למרות הקשיים הכלכליים הצליחה אפרת ליצור לילדים בית מסודר וחיים יציבים, הם למדו בתיכון ובקיץ היו במחנות קיץ של "הבונים" ואחר כך של "בית"ר". לאחר סיום לימודיו בתיכון התגייס גדעון משה לצבא ארה"ב ובשנת 1944 נהרג בגרמניה, כמעט בן 20 היה בנופלו. אפרת ובתה חזרו ארצה לאחר כמעט שש שנים בקיץ 1945 באונייה הראשונה שהסיעה אזרחים לאלכסנדריה, ומשם ברכבת לישראל.
ארועי התקופה
כתב היד
[עמוד 1]
ראשון לציון יום א, ג" דחה"ס הראשון לאוקטבר שנת תרנ"ן
לבני היקרים והחביבים ברכת החג.
את מכתבכם מניו יורק קבלתי בערב חג הסוכות כאשר נכנסתי
פרשתי כבר את המפה הלבנה בתוך סוכתי המסורתית,
החמשים וארבע למספר בארץ האבות, ובז' [ובזה] הרגע נזכרתי
בכם שבודאי יש לכם געגועים לכפות התמרים הסוככים
עלינו בארצנו הברוכה. התפלאתי באמת שאחרי שלחי לך
אפרת את המען של השורים נתקבל מהם שנה טובה עבורֵך
איזה ימים רק לפני מכתבכם אבל לבסוף הבנתי כי חפצת
לעשות להגברת שור הפתעה לבוא לפתע פתאום לביתה
מבלי להודיע לה במכתב קודם. ענין נסיעת צבי ששמעתי
עליה מפי מיכל לוין עוד כשבועיים קודם המכתב עורר בנו
פחד אך מדברי מכתבכם נראה שהפקפוק יתגבר ותדחו
את הנסיעה המסוכנת ובאמת אין כעת שום נחיצות להעמיד
את הנפש בסכנה. אין לו לצבי כעת כפי הנראה מה למהר
עסקי הבנקים משותקים בכל אופן, והפרדסנות מוקפת בסימן שאלה,
יחכה עד יעבור זעם. לעת עתה חיינו פה מתנהגים בכבדות
מפני חוסר משחה לגלגלים, אין לנו ברירה אחרת רק לקוות שהכל יעבור
בשלום. אפרת יקירתי זוכרת את כמה צחקת מדרישת הועד
הלאומי שחפצו היה לעצור השנה מנסיעות טיול סרק. וכעת
מאות משפחות בארצנו בוכות ותולשות שערות ראשיהם מאין ידיעה
מחלקי משפחתם שיצאו על אף ההזהרות חוצה לארץ. וכעת נוסדו
פה ועדים אמודאים לצלול בים הדם ולחפש את שרידי החרב
[עמוד 2]
ולהשיבם בכל הון ארצה, לפי שעה רק יחידים שבו בעירום
ובחוסר כל. רק הודות לעזרת הקונסולים הבריטיים שנתנו להם
להוצאת הדרך הביתה. ועל זה יזכרו לטוב. האם יהיה זה למוד
לימים הבאים? מסופקני.
אני מאחל לנו שישוב השלום על כנו ונתראה שוב חיים ושלמים.
מסרו שלום לכל מכיריכם ידידכם וקרוביכם מהישיש המצפה
לגאולת עם ישראל ממצוקותיו.
אביכם מ" פוחצ'בסקי
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
גלריה
כתב היד
[עמוד 1]
ראשון לציון יום א, ג" דחה"ס הראשון לאוקטבר שנת תרנ"ן
לבני היקרים והחביבים ברכת החג.
את מכתבכם מניו יורק קבלתי בערב חג הסוכות כאשר נכנסתי
פרשתי כבר את המפה הלבנה בתוך סוכתי המסורתית,
החמשים וארבע למספר בארץ האבות, ובז' [ובזה] הרגע נזכרתי
בכם שבודאי יש לכם געגועים לכפות התמרים הסוככים
עלינו בארצנו הברוכה. התפלאתי באמת שאחרי שלחי לך
אפרת את המען של השורים נתקבל מהם שנה טובה עבורֵך
איזה ימים רק לפני מכתבכם אבל לבסוף הבנתי כי חפצת
לעשות להגברת שור הפתעה לבוא לפתע פתאום לביתה
מבלי להודיע לה במכתב קודם. ענין נסיעת צבי ששמעתי
עליה מפי מיכל לוין עוד כשבועיים קודם המכתב עורר בנו
פחד אך מדברי מכתבכם נראה שהפקפוק יתגבר ותדחו
את הנסיעה המסוכנת ובאמת אין כעת שום נחיצות להעמיד
את הנפש בסכנה. אין לו לצבי כעת כפי הנראה מה למהר
עסקי הבנקים משותקים בכל אופן, והפרדסנות מוקפת בסימן שאלה,
יחכה עד יעבור זעם. לעת עתה חיינו פה מתנהגים בכבדות
מפני חוסר משחה לגלגלים, אין לנו ברירה אחרת רק לקוות שהכל יעבור
בשלום. אפרת יקירתי זוכרת את כמה צחקת מדרישת הועד
הלאומי שחפצו היה לעצור השנה מנסיעות טיול סרק. וכעת
מאות משפחות בארצנו בוכות ותולשות שערות ראשיהם מאין ידיעה
מחלקי משפחתם שיצאו על אף ההזהרות חוצה לארץ. וכעת נוסדו
פה ועדים אמודאים לצלול בים הדם ולחפש את שרידי החרב
[עמוד 2]
ולהשיבם בכל הון ארצה, לפי שעה רק יחידים שבו בעירום
ובחוסר כל. רק הודות לעזרת הקונסולים הבריטיים שנתנו להם
להוצאת הדרך הביתה. ועל זה יזכרו לטוב. האם יהיה זה למוד
לימים הבאים? מסופקני.
אני מאחל לנו שישוב השלום על כנו ונתראה שוב חיים ושלמים.
מסרו שלום לכל מכיריכם ידידכם וקרוביכם מהישיש המצפה
לגאולת עם ישראל ממצוקותיו.
אביכם מ" פוחצ'בסקי
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?