אוֹצָרוֹת
1973 02 בנובמבר

עמי המילואימניק כותב לתלמידים מכתב שבו הוא מודה על התמיכה בחיילים ומשתף בתחושות לנוכח המחיר שגובה המלחמה מן החברה

עמנואל זילברשטיין רמת הגולן פורסם על ידי אורלי אילני
עמי זילברשטיין (עומד) ברמת הגולן, 1973

כתב היד

4 דפי המכתב

סיפור רקע

זהו מכתב לתלמידי בית הספר תיכון חדש, שאורנה מלמדת בו, ובו עמי מודה לתלמידים על התמיכה בחיילים בחזית. הוא מתנצל שאין הם מספיקים לענות על כל המכתבים אבל הם קוראים את כולם ומרגישים שהחיזוק שהם מקבלים מן העורף חשוב "לא פחות מאשר כובע גרב או כסות בחורף". עמי כותב גם על התחושות של החיילים לנוכח אובדן חיי אדם והמחיר הכלכלי של המלחמה. עמנואל (עמי) זילברשטיין נולד בבת ים בשנת 1935 וגדל בתל אביב. הוא שירת בחטיבת הנח"ל, סיים לימודי הנדסה בטכניון והיה בוגר המחזור הראשון של בית הספר הגבוה לטקסטיל "שנקר". עמי גם לימד ב"שנקר" ובהמשך הצטרף למפעל הטקסטיל המשפחתי וכן עסק בבנייה. את אורה פגש עמי בזמן השירות בנח"ל בקיבוץ תל קציר. בפרוץ המלחמה גויס עמי למילואים ונלחם בחזית הצפון. בבית בהרצלייה נותרה אורה עם שלושת ילדיהם: אלון בן 11, יונת בת 8 ואלה

זהו מכתב לתלמידי בית הספר תיכון חדש, שאורנה מלמדת בו, ובו עמי מודה לתלמידים על התמיכה בחיילים בחזית. הוא מתנצל שאין הם מספיקים לענות על כל המכתבים אבל הם קוראים את כולם ומרגישים שהחיזוק שהם מקבלים מן העורף חשוב "לא פחות מאשר כובע גרב או כסות בחורף". עמי כותב גם על התחושות של החיילים לנוכח אובדן חיי אדם והמחיר הכלכלי של המלחמה. עמנואל (עמי) זילברשטיין נולד בבת ים בשנת 1935 וגדל בתל אביב. הוא שירת בחטיבת הנח"ל, סיים לימודי הנדסה בטכניון והיה בוגר המחזור הראשון של בית הספר הגבוה לטקסטיל "שנקר". עמי גם לימד ב"שנקר" ובהמשך הצטרף למפעל הטקסטיל המשפחתי וכן עסק בבנייה. את אורה פגש עמי בזמן השירות בנח"ל בקיבוץ תל קציר. בפרוץ המלחמה גויס עמי למילואים ונלחם בחזית הצפון. בבית בהרצלייה נותרה אורה עם שלושת ילדיהם: אלון בן 11, יונת בת 8 ואלה בת 3. לאחר המלחמה נולד בנם יואל. אורה היא ד"ר אורה נחמה זילברשטיין, נינת הסופרת נחמה פוחצ'בסקי. אורה נולדה ברמת גן, גדלה בתל אביב ובקיבוץ גבעת השלושה וכן בראשון לציון אצל סבה וסבתה עשהאל ועדה פוחצ'בסקי. אורה שירתה בצה"ל בתפקיד עורכת פרסומי מטכ"ל אמ"ן ובהמשך עסקה בהוראה, בכתיבה ובעריכה בתחום תורת התקשורת ומדעי הטבע. היא הייתה גם אחראית על שידורי המדעים בטלוויזיה החינוכית. אורה כותבת פרוזה ושירה בשם העט "אורה עשהאל".

כתב היד

עמוד 1/4

יום ששי 2.11
עמי זילברשטיין 284046
ד.צ. 2554 צה"ל
יום שישי 5:40

[עמ' 1]
לכבוד
הנהלת תיכון חדש המורים והתלמידים.
לא אתחיל עם "הנידון"… אלא רק בבקשה שתתחשבו בצורה
ובשעה שמכתב זה נכתב. השמש עומדת לזרוח עכשיו – אם נראה אותה
דרך העננים, הרוח בחוץ שורקת כמו בסירטי דרקולה או פרנקשטיין
ואני כותב על הברכיים כך שהכתב ואולי גם הכתוב עצמו לא יהיו ברורים
לגמרי, בפרט אם אנסה לכתוב בקצב שאני חושב.
אני בעלה של אורה ומשמש כאן כנציג שלה לחלוקת הסיפרונים
והמכתבים שהיא אוספת אצלכם. לפי בקשתה אני מעביר את רוב המכתבים
הלאה ליחידות סדירות כך שאין לי שליטה על יעודם הסופי אבל אני
מקוה שלפחות על חלק מהמכתבים כבר יש תשובות.
אנחנו חיילים על "קו ראשון" כפי שנהוג לכנות את זה בסלנג
הצבאי עלינו לרמה ביום ב' אחרי יום כיפור המפורסם ומאז
אנחנו כאן. לא הייתי אומר "שהרגנו הרבה ערבים" כפי שאני
קורא במכתבים של ילדים קטנים מסוימים (ולשמחתי רק של חלק
קטן מאוד מהם) אבל בפירוש נתנו להם את הסכוי והיכולת לעשות
את זה לנו כשהיינו בתפקידים שונים ואם הם לא הצליחו זה "נון"
שלהם אם כי לא אומר שהם לא ניסו.
למעשה בילינו כאן שבוע אחד קשה, שבוע שני של רוחה מסוימת
אבל עדיין חיים על נאמר – האדם הקדמון לפני המערות – כשאנו נמצאים
בחוץ 24 שעות ביום, מנצלים רק את אור השמש ולא חונים אף
פעם יותר מ 2 לילות במקום אחד, בסופו של שבוע זה חזרנו
כפי שאומרים לציויליזציה. ראשית נתנו לנו להתרחץ ממש במקלחת
[עמוד 2]
כזו שבה פותחים ברז ומים ממש נופלים מלמעלה. אחרי 10 ימים
של רחצה ממימיות וכובעי פלדה זה היה שינוי ממש לטובה ואחרי זה
השגתם אתם אותנו – אתם כלאמר העורף. אנחנו החלפנו את מנות
הקרב בעוגות ועוגיות לכל אחד יש לפחות 2 מברשות שניים –
אחת לימי חול ואחת למועדים. כביסה אנחנו עושים בסבון עדין
באלי או נקה 7 לפי הטעם ואם היינו מעשנים כל מה שהגיע
יש להניח שרוב הצבא היה מת מסרטן.
אינני קורא מה שכתבתי אבל אני שזה מסביר לכם שאין
לנו מחסור – לפחות מבחינה פיזית בשום דבר.
את 12 הימים האחרונים בילינו במוצב קבוע משלנו, מין שיכון
ותיקים עם 4 כווני אויר – (ורוח) מקלחת, מטבח ושירותים אבל כמובן בלי
הול מואר. כאן אנחנו מבלים את חלק מהיום ומשקיעה עד לזריחה נמצאים
בחוץ עם הנשק והמחשבות ותאמינו לי אפשר להספיק לחשוב הרבה
הרבה בלילה שלם שכזה.
אינני קורא מחשבות אבל אני מניח שכולם כמוני חושבים על העורף
אם זה אשה, ילדים, מקום עבודה, או אולי פוליטיקה גבוהה. דבר אחד
שמשותף לכולם זה לבטח המחשבה איך חוזרים הביתה, ואני מפחד מאד
שהאיך הזה יכול להתגשם הפעם רק ע"י איזה שנוי רדיקלי וקיצוני למדי.
אישית לא עסקתי בפוליטיקה או עניינים ציבוריים או לפחות ניסיתי
להשתמט מהם כמיטב יכולתי אבל יתכן כי לא זו הדרך.
במלחמת 67 דברתי עם חברים וחשבנו אז שאולי מלחמה זו שלנו
תחסוך לילדים שלנו מלחמות בעתיד והנה היא אפילו לא חסכה
לנו עצמנו מלחמה. סביבי אני רואה כבר במשך חודש את
הביזבוז הגדול שיש במלחמה. כל אחד מאיתנו קונה מכונית בכמה
[עמוד 3]
אלפים או עשרות אלפים לי ונשמר ונזהר מכל סריטה [שריטה] או "דֵפיקה" או
כל קלקול אחר וכאן עשרות אלפי איש מנסים בכל האמצעים שבעולם
לקלקל לאחרים את המכוניות שלהם שעולות מאות אלפי או מליונים לירות.
הרמה כולה זרועה טנקים שרופים, משאיות, שריוניות וערימות ערימות
של תחמושת שלנו ושל הסורים. כל זה בלי לדבר על חיי האדם, שגם
הרבה הרבה מאלו אנו רואים זרוקים מסביב בפוזות שונות.
אי אפשר גם לעצום את העינים כי יש חוש נוסף המעיד על קיומם
או אם לדייק חוסר קיומם של חיים רבים מסביב. חלק קטן
ממה שנשפך כאן יכול היה אולי להביא תוצאות אחרות לגמרי במקומות אחרים
אולי אפשר היה להפנות משאבים אלו לכיוון אחר וליצור משהו במקום להשמיד?
כולנו עושים חשבונות בימי שלום ומפסיקים לעשותם בימי מלחמה, אולי
ננסה פעם בזמן שלום לפסיק לחשוב במונחים כלכליים ואז נוכל לחסוך
הרבה בזמן המלחמה? אולי תתחילו אתם לחשוב בכיונים שונים
מאלו שלנו שונים מאלו של מפלגות הממשלה והאופוזיציה, שונים מאלו
של מאיר פעיל ואורי אבנרי כאחד ואז אולי אחד מכם יצעיד אותנו
או ידריך אותנו לכך שאני לא אשב עכשיו כאן ברוח עטוף בשמיכה ואחזה
לבד בזריחה ורדרדה יפיפיה שממש מתבזבזת כאן לחינם
אלא אוכל אצלי בבית להגיד לבִתִי הקטנה שתחזור למיטה כי השמש
רק עכשיו מתחילה לזרוח.
בסיכום כל מה שרציתי לכתוב לכם זה שאנחנו כאן מודים
לכן על כל מה שעשיתם בשבילנו, לא מפני שאנחנו לא עשינו כלום
עבורכם אלא מפני שאנו את שלנו היינו עושים איך שלא יהיה וכל
מתנה מכם, כל ספרון וכל עוגה תורמים יותר לרוחתנו הרוחנית
מאשר הגופנית ואם לא ענינו על כל מכתב או פתק זה יכול להיות
[עמוד 4]
גם בגלל חוסר זמן או חוסר מצב רוח או אי אפשרות לענות. בכל אופן
כל מכתב כזה קראנו ואני מקוה שתתפצו בזה. השתדלו לתת לנו
גם להבא את ההרגשה שאתם מאחורינו, זה עוזר לא
פחות מאשר כובע גרב או כסות בחורף.
שלכם מאי שם קר ורחוק
עמי

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: עמנואל זילברשטיין
מיקום: רמת הגולן
תאריך: 02.11.1973

מקבל/ת המכתב

שם: תיכון חדש
מיקום: תל אביב

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/4

יום ששי 2.11
עמי זילברשטיין 284046
ד.צ. 2554 צה"ל
יום שישי 5:40

[עמ' 1]
לכבוד
הנהלת תיכון חדש המורים והתלמידים.
לא אתחיל עם "הנידון"… אלא רק בבקשה שתתחשבו בצורה
ובשעה שמכתב זה נכתב. השמש עומדת לזרוח עכשיו – אם נראה אותה
דרך העננים, הרוח בחוץ שורקת כמו בסירטי דרקולה או פרנקשטיין
ואני כותב על הברכיים כך שהכתב ואולי גם הכתוב עצמו לא יהיו ברורים
לגמרי, בפרט אם אנסה לכתוב בקצב שאני חושב.
אני בעלה של אורה ומשמש כאן כנציג שלה לחלוקת הסיפרונים
והמכתבים שהיא אוספת אצלכם. לפי בקשתה אני מעביר את רוב המכתבים
הלאה ליחידות סדירות כך שאין לי שליטה על יעודם הסופי אבל אני
מקוה שלפחות על חלק מהמכתבים כבר יש תשובות.
אנחנו חיילים על "קו ראשון" כפי שנהוג לכנות את זה בסלנג
הצבאי עלינו לרמה ביום ב' אחרי יום כיפור המפורסם ומאז
אנחנו כאן. לא הייתי אומר "שהרגנו הרבה ערבים" כפי שאני
קורא במכתבים של ילדים קטנים מסוימים (ולשמחתי רק של חלק
קטן מאוד מהם) אבל בפירוש נתנו להם את הסכוי והיכולת לעשות
את זה לנו כשהיינו בתפקידים שונים ואם הם לא הצליחו זה "נון"
שלהם אם כי לא אומר שהם לא ניסו.
למעשה בילינו כאן שבוע אחד קשה, שבוע שני של רוחה מסוימת
אבל עדיין חיים על נאמר – האדם הקדמון לפני המערות – כשאנו נמצאים
בחוץ 24 שעות ביום, מנצלים רק את אור השמש ולא חונים אף
פעם יותר מ 2 לילות במקום אחד, בסופו של שבוע זה חזרנו
כפי שאומרים לציויליזציה. ראשית נתנו לנו להתרחץ ממש במקלחת
[עמוד 2]
כזו שבה פותחים ברז ומים ממש נופלים מלמעלה. אחרי 10 ימים
של רחצה ממימיות וכובעי פלדה זה היה שינוי ממש לטובה ואחרי זה
השגתם אתם אותנו – אתם כלאמר העורף. אנחנו החלפנו את מנות
הקרב בעוגות ועוגיות לכל אחד יש לפחות 2 מברשות שניים –
אחת לימי חול ואחת למועדים. כביסה אנחנו עושים בסבון עדין
באלי או נקה 7 לפי הטעם ואם היינו מעשנים כל מה שהגיע
יש להניח שרוב הצבא היה מת מסרטן.
אינני קורא מה שכתבתי אבל אני שזה מסביר לכם שאין
לנו מחסור – לפחות מבחינה פיזית בשום דבר.
את 12 הימים האחרונים בילינו במוצב קבוע משלנו, מין שיכון
ותיקים עם 4 כווני אויר – (ורוח) מקלחת, מטבח ושירותים אבל כמובן בלי
הול מואר. כאן אנחנו מבלים את חלק מהיום ומשקיעה עד לזריחה נמצאים
בחוץ עם הנשק והמחשבות ותאמינו לי אפשר להספיק לחשוב הרבה
הרבה בלילה שלם שכזה.
אינני קורא מחשבות אבל אני מניח שכולם כמוני חושבים על העורף
אם זה אשה, ילדים, מקום עבודה, או אולי פוליטיקה גבוהה. דבר אחד
שמשותף לכולם זה לבטח המחשבה איך חוזרים הביתה, ואני מפחד מאד
שהאיך הזה יכול להתגשם הפעם רק ע"י איזה שנוי רדיקלי וקיצוני למדי.
אישית לא עסקתי בפוליטיקה או עניינים ציבוריים או לפחות ניסיתי
להשתמט מהם כמיטב יכולתי אבל יתכן כי לא זו הדרך.
במלחמת 67 דברתי עם חברים וחשבנו אז שאולי מלחמה זו שלנו
תחסוך לילדים שלנו מלחמות בעתיד והנה היא אפילו לא חסכה
לנו עצמנו מלחמה. סביבי אני רואה כבר במשך חודש את
הביזבוז הגדול שיש במלחמה. כל אחד מאיתנו קונה מכונית בכמה
[עמוד 3]
אלפים או עשרות אלפים לי ונשמר ונזהר מכל סריטה [שריטה] או "דֵפיקה" או
כל קלקול אחר וכאן עשרות אלפי איש מנסים בכל האמצעים שבעולם
לקלקל לאחרים את המכוניות שלהם שעולות מאות אלפי או מליונים לירות.
הרמה כולה זרועה טנקים שרופים, משאיות, שריוניות וערימות ערימות
של תחמושת שלנו ושל הסורים. כל זה בלי לדבר על חיי האדם, שגם
הרבה הרבה מאלו אנו רואים זרוקים מסביב בפוזות שונות.
אי אפשר גם לעצום את העינים כי יש חוש נוסף המעיד על קיומם
או אם לדייק חוסר קיומם של חיים רבים מסביב. חלק קטן
ממה שנשפך כאן יכול היה אולי להביא תוצאות אחרות לגמרי במקומות אחרים
אולי אפשר היה להפנות משאבים אלו לכיוון אחר וליצור משהו במקום להשמיד?
כולנו עושים חשבונות בימי שלום ומפסיקים לעשותם בימי מלחמה, אולי
ננסה פעם בזמן שלום לפסיק לחשוב במונחים כלכליים ואז נוכל לחסוך
הרבה בזמן המלחמה? אולי תתחילו אתם לחשוב בכיונים שונים
מאלו שלנו שונים מאלו של מפלגות הממשלה והאופוזיציה, שונים מאלו
של מאיר פעיל ואורי אבנרי כאחד ואז אולי אחד מכם יצעיד אותנו
או ידריך אותנו לכך שאני לא אשב עכשיו כאן ברוח עטוף בשמיכה ואחזה
לבד בזריחה ורדרדה יפיפיה שממש מתבזבזת כאן לחינם
אלא אוכל אצלי בבית להגיד לבִתִי הקטנה שתחזור למיטה כי השמש
רק עכשיו מתחילה לזרוח.
בסיכום כל מה שרציתי לכתוב לכם זה שאנחנו כאן מודים
לכן על כל מה שעשיתם בשבילנו, לא מפני שאנחנו לא עשינו כלום
עבורכם אלא מפני שאנו את שלנו היינו עושים איך שלא יהיה וכל
מתנה מכם, כל ספרון וכל עוגה תורמים יותר לרוחתנו הרוחנית
מאשר הגופנית ואם לא ענינו על כל מכתב או פתק זה יכול להיות
[עמוד 4]
גם בגלל חוסר זמן או חוסר מצב רוח או אי אפשרות לענות. בכל אופן
כל מכתב כזה קראנו ואני מקוה שתתפצו בזה. השתדלו לתת לנו
גם להבא את ההרגשה שאתם מאחורינו, זה עוזר לא
פחות מאשר כובע גרב או כסות בחורף.
שלכם מאי שם קר ורחוק
עמי

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: עמנואל זילברשטיין
מיקום: הצפון
תאריך: 1973-10-24

מקבל/ת המכתב

שם: תיכון חדש
מיקום: תל אביב

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות