עמנואל אולסבנגר (1888-1961) היה דמות רבת פעלים: מתרגם, משורר, פולקלוריסט, פעיל ציוני ובלשן והאחראי על העלאתם של קהילת בני ישראל מהודו לארץ. בכובעו כמתרגם עסק בתרגום של יצירות מופת קלאסיות לעברית (ולשפות נוספות), ביניהן הבהגווד-גיטה והקומדיה האלוהית. היה מוכר כפוליגלוט ועל פי עדות משפחתו ידע למעלה מ-18 שפות. שזר העריך מאוד את אולסבנגר, ואף כלל דברי הספד עליו בספרו, אור אישים: דברי מסה וזכרון על פגישות שתמו, כרך ראשון, עמ' 136-139.

במכתב הוא דן עם שזר על שאלת הצורך בתרגום עברי חוזר לתרגום השבעים, לרבות החלקים הקיימים במסורת העברית (הספרים שהמסורת היהודית לא שימרה ובעקבות זאת נותרו רק ביוונית תורגמו כבר, בחלקם יותר מפעם אחת). בדעה זו תמכו חוקרים שונים ובסופו של דבר חלקים מתוכו אכן זכו לתרגומים עבריים: לתורה פורסם תרגום עברי חוזר מאת צבי קארל, לנביאים ראשונים מאת חיים שלי ועל ספר בראשית נכתבה עבודה מקיפה, הכוללת את המצע העברי המשוער של התרגום, על ידי משה א' צפור.

המכתב באדיבות מכון גנזים.