אלעזר (לוזר) אדלר (1923-2015) היה בן למשפחה מהעיירה בעלז שבמזרח גליציה. הוא נולד וגדל שם ולמד בבית המדרש של רבי אהרן מבעלז (1880-1957) עד שמחת תורה ה'ת"ש (1939), אז נפסקו לימודיו עם הכיבוש הגרמני. המשפחה נמלטה למזרח פולין, שהייתה תחת שלטון רוסי, ובהמשך גורשה לניארס שבהרי אורל. התנאים הקשים פגעו במשפחה, ורק הוא ושרה אחותו שרדו אותם. בתום המלחמה חזר לוזר לאירופה והגיע לאיזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה, שם נעשה פעיל במחנות העקורים. בגרמניה פגש את יוכבד ושלח אותה ארצה באונייה אקסודוס. האונייה, שגורשה על ידי הבריטים, חזרה לגרמניה, שם נפגשו לוזר ויוכבד שוב והחליטו להינשא זה לזו. הם עלו לאחר מכן לארץ, ולאחר תקופת נדודים שארכה מספר שנים הם התיישבו ב-1952 במשואות יצחק.

לוזר נצר בליבו את זכרה של בעלז, שמר על קשרים עם חסידי בעלז לאורך חייו, נמנה על עורכי ספר הזיכרון (יזכור-בוך) לקהילה היהודית בבלז ואף השתתף במסע לשם, שם לימד את החסידים על המקומות היהודיים החשובים בעיירה בהסתמך על זיכרונו. ענבל היא נכדתם של יוכבד ולוזר והתכתבה עם סבא על הדברים. "האח של האדמו"ר" הוא, כנראה, הרב מרדכי רוקח (מכונה גם: מהר"ם מבילגוריי), אחיו של רבי אהרן מבעלז שהצטרף אליו במהלך הבריחה מהנאצים ויחד איתו הגיע להונגריה.