אוֹצָרוֹת
1973 25 בדצמבר

עפרה קפלנסקי חווה את ההיריון הראשון הרחק מבעלה, שנמצא במילואים, והוא במכתבו מדמיין את חייהם המשותפים

דן קפלנסקי סואץ פורסם על ידי אורלי אילני
דן קפלנסקי

כתב היד

3 דפי המכתב

סיפור רקע

דן קפלנסקי מספר לעפרה על ביקור של תא"ל בסואץ ועל ערב עם צוות הווי ומצטער שהוא אינו חווה את ההיריון הראשון בגלל המילואים. הוא מבקש מעפרה להסיר מליבה דאגות בקשר לתינוק ומדמיין את החיים המשותפים של שלושתם אחרי השחרור. דן קפלנסקי נולד בשנת 1944 בירושלים, ובשנת 1971 נשא לאישה את עפרה לבית גיארי, בת קיבוץ עין חרוד איחוד. במלחמת יום הכיפורים גויס דן לחטיבה 55, חטיבת המילואים של הצנחנים. חיילי החטיבה היו בין הראשונים שצלחו את תעלת סואץ מערבה ב־16 באוקטובר 1973. דן וחבריו לחטיבה היו חלק מן הכוח שחילץ את לוחמי גדוד 71 שנלכדו בקרב המר בכפר סרפיאום. בהמשך הם היו חלק מן הכוחות שכיתרו את הארמיה השלישית של הצבא המצרי עד כניעתם של המצרים והחתימה על הסכם הפרדת הכוחות. בכל חמשת החודשים שדן שירת במילואים ממערב לתעלת סואץ נותרה אשתו עפרה

דן קפלנסקי מספר לעפרה על ביקור של תא"ל בסואץ ועל ערב עם צוות הווי ומצטער שהוא אינו חווה את ההיריון הראשון בגלל המילואים. הוא מבקש מעפרה להסיר מליבה דאגות בקשר לתינוק ומדמיין את החיים המשותפים של שלושתם אחרי השחרור. דן קפלנסקי נולד בשנת 1944 בירושלים, ובשנת 1971 נשא לאישה את עפרה לבית גיארי, בת קיבוץ עין חרוד איחוד. במלחמת יום הכיפורים גויס דן לחטיבה 55, חטיבת המילואים של הצנחנים. חיילי החטיבה היו בין הראשונים שצלחו את תעלת סואץ מערבה ב־16 באוקטובר 1973. דן וחבריו לחטיבה היו חלק מן הכוח שחילץ את לוחמי גדוד 71 שנלכדו בקרב המר בכפר סרפיאום. בהמשך הם היו חלק מן הכוחות שכיתרו את הארמיה השלישית של הצבא המצרי עד כניעתם של המצרים והחתימה על הסכם הפרדת הכוחות. בכל חמשת החודשים שדן שירת במילואים ממערב לתעלת סואץ נותרה אשתו עפרה בבית בהיריון ראשון. דן הקפיד לכתוב בכל יום מכתב לעפרה על דפים מבלוק שמצא באחד מחדרי בית ספר בעיר סואץ. במכתביו דן מרבה לשאול על ההיריון והלידה המתקרבת ועל המשפחה ומשתף את עפרה בחוויותיו. בסוף ינואר 1974 זכה דן לחופשה מהצבא, לרגל הולדת הבן הבכור מאור. הוא קיבל אישור להישאר בבית עד הברית ורק אז לחזור למילואים, אך הודיעו לו שאין צורך בכך כיוון שהכוחות מתארגנים לנסיגה וחזרה לארץ. עם השנים נולדו לבני הזוג עוד שלוש בנות: ניצן, הדס ושני. כיום דן ועפרה חובקים יחד 11 נכדים מארבע משפחות ילדיהם.

כתב היד

עמוד 1/3

יום ג' 25.12.73

[עמוד 1]
עפרה יקרה שלי,
המכתב היום יכתב בשני חלקים, זה הראשון שאני כותב עכשיו בשעות הצהרים בישיבתי
בתצפית. החלק השני יכתב בערב אחרי שיגיעו המכתבים שלך היום (כך אני מקווה).
הבוקר ביקר אותנו תא"ל מנו שקד קצין צנחנים וחי"ר ראשי המשמש גם כמפקד
האוגדה שגדודנו נמצא תחת פיקודה. הוא בא עם צביקי לשיחה על המצב. הנ"ל בחור
עליז המדבר כמו אחד מהחבר'ה עם הרבה בדיחות וסלנג צברי, אבל לא נראה לי
כל כך רציני. משיחתו על המצב הסקתי שגורלנו למעשה תלוי ביכולתו של מוטה
גור להצליח להגיע בג'נבה להסכם של הפרדת כוחות. אז כנראה נעזוב את מקומנו
המחורבן ונעבור מזרחה לתעלה. ואז אולי יתחילו בשחרורים חוקיים. בין השאר ובמשך
הזמן יגיע גם תורנו. לפי נתוחו שום דבר לא ברור ולא בטוח. אבל הוא ניסה להכין
אותנו פסיכולוגית גם לאפשרות שישיבתנו תארך עוד הרבה מאד זמן, וגם לאפשרות
שתתחדש האש. לי נראות שתי האפשרויות האחרונות האלה כבעלות פחות סיכויים
להתממש, וזה בגלל שאני מאמין שמיד אחרי הבחירות יגיעו להסכם הפרדת כוחות בג'נבה
ותהיה איזה שהיא תזוזה. שני הצדדים מעונינים בה. הוא אמר שהוא לוחץ חזק
על תגבור נושא החופשות כך שנצא אחת לשבועיים ל-48 שעות ואחת לחודש ל-72 שעות,
ויש סיכוי שהלחץ שלו ישא פרי בקרוב. הוא גם מבטיח שיפור, אבל איטי, בתנאים. בקיצור,
אני עכשיו לא יודע באותה מידה שהייתי קודם, את מצבי ועתידי, והספקות
רבים. לפחות החופשות תארכנה ותתגברנה בעתיד. יש גם סיכויים שיחלקו טיסות,
צביקי דיבר בכעס על כל מיני חבר'ה שהגיעו עבורם בקשות לשחרור מהועדה באכ"א,
כחיוניים למשק. לטענתו כולם חיוניים יותר ליחידה כאן, ועד כה כל המקרים שבאו אליי
היו דומים להם בגדוד, שלבוס שלהם לא היתה גישה למקומות המתאימים ולכן לא
קיבלו את השחרור. הוא אמר שהוא מערער על כל הבקשות הללו, ומגיע להסכם מתוך
הבנה עם החברים שיצאו לשבוע או שבועיים ויחזרו. הוא ביקש תמיכה מהאוגדונר נגד
הוועדה הזו. זה כנראה מבטל כל סיכוי קלוש שהיה שהבנק ישיג לי שחרור. אז נחזיק
אצבעות למוטה שיצליח מחר בג'נבה, ושמפלגות כמו "מוקד" יצליחו בבחירות כדי שאחרי
ה-31 לדצמבר תהייה ממשלה שתתמוך בהסכמי הפרדת כוחות והסכמי שלום, ולא חס וחלילה
ממשלה שתחבל בהם.
[עמוד 2]
היום זה היום ה-80 של גיוסיינו. יצאתי כשהיית באמצע החודש החמישי. קצת שמנה
אבל בקושי אפשר היה לדעת שאת בהריון. עכשיו את בחודש התשיעי, שמנה כמו הר,
בטח כולם קמים לך באוטובוס ועוזרים לך לסחוב, ואילו אני לא רואה אותך בכל הזמן
הארוך הזה בו עוברים עליך כל כך הרבה שינויים ואשר אני הגורם הישיר להם. כאשר
אחזור הביתה לתמיד אז שוב תהיי רזה וקטנה, ונצטרך לעשות את כל התהליך הזה
מהתחלה כדי שנזכה לחוות את החויות ביחד, אבל אז זה לא יהיה ראשוני ולכן גם קצת
שונה. יש פה בדיחות שחברים יוצאים היום לחופשות כדי לעשות ילד ולזכות בעוד 9
חודשים בחופשה מיוחדת. אני עד כדי כך לא פסימי, כי אם זה כך אז יגדל לנו ילד אשר
יראה את אביו פעם בחודש לכמה שעות וזה לא טוב. אני מאמין שמהרגע שהתינוק כבר יתחיל
להכיר ולהרגיש את הוריו, אהיה משוחרר ולידך, העיקר שנהיה כולנו אופטימיים, ולא נישבר,
המצב הלא ישתנה יום אחד, ולטובה, ואז נחייה חיים כאלו מאושרים עם
עוד מישהו כמשפחתנו שנשכח בכלל את כל התקופה המחורבנת הנוכחית של פרודנו.
עופקוש יקרונת לי, המ"פ נראה כרגע פוסע בכוון כללי אלי ולכן אסור שיראה אותי
מתעסק בכתיבת מכתבים בעמדה, כך שאמשיך את חלקו השני של המכתב בערב.
ובכן, השעה עוד מעט 6, הספקתי לישון קצת (ולפני כן לאכול צהרים), ולהנות עם
צוות הווי מאולתר שבא לבדר אותנו. היו שם 2 בנים ו-2 בנות יוצאי להקות צבאיות
ואקורדיוניסט ששרו לא רע וסיפרו בדיחות גרועות, אבל היה שמח. באמצע הודיעו שהגיעו מכתבים
ויצאתי לחדר ומצאתי 2 מכתבים נהדרים ממך מיום חמישי (נר שני) ומשבת מעין חרוד. כמו כן
היתה גלויה מצבי-צבן (הנ"ל דפוק עמוק בשריון) ומכתב מ"שים" מההנהגה שלא הוסיף
הרבה, אם כי היו בו כתובות יפים של אבירם ועודד כך שאוכל לכתוב להם.
התמונות ששלחת באו בזמן, כי כבר כמעט התטשטשת בזכרוני. את כל כך קיבוצניקית
בתמונות הללו, עם המשפחה והנוף ברקע, בדיוק כמו שרציתי אותך ואהבתי אותך. רק אני
חסר בתמונות האלה לידך. אחת או שתיים אשמור לי והשאר אחזיר הביתה לאלבום. דרך
אגב, האם את אוספת את המכתבים הדו-סטריים של שנינו לאלבום מיוחד? מה דעתך?
עופקוש שלי, התאורים שלך איך שנינו ומאור נבלה יחד ממש פנטסטיים. זה החייה
בי אותך ואת חיינו בעתיד, ועשה את מצב רוחי משופר ומרומם. בשביל חיים עתידיים כאלו
אפשר לסבול ולעבור את הימים הקשים האלו. זה שיום השנה הראשון לנשואים שלנו
[עמוד 3]
לא נחגג בצורה שעפרה ודני אוהבים, הרגשתי עוד באותו יום. והיה ברור לי שבפעם
הבאה זה יהיה שונה לגמרי. כמובן שלא תארתי לי בדמיון הכי פרוע שזה
יהיה במצב הזה של ריחוק וניתוק ומלחמה וסבל, אבל אפשר יהיה לחגוג גם
בתאריך מאוחר יותר כשאחזור ואז זה יהיה משהו שיתאים לנו (לשלושתינו).
אני מדמיין לי הרבה פעמים את השלישיה הזאת עפרה-דני-מאור (עם הסנדלים
מלונדון), וכולי מוצף אושר. בטוח שזו תהיה משפחה מאושרת ומיוחדת, משפחה שבשבילה
כדאי לעשות הכל, מן צרוף משולש כזה שמשלים אחד את השני (ואת השלישי). לחשוב לי
שלא נאכזב גם את הסבים והסבתות הטריים.
לגבי החופשה הקרובה, אני סומך על אשתי שתתכנן אותה בצורה הטובה
ביותר (תשאירי איזה שעתיים לבנק ישראל ועוד שעתיים לשבט "היובל"), פרט לזה הכל
יוקדש לעפרה ולמאור להכנת הרקע לכניסתו למשפחה.
עופקוש, אל תחשבי מחשבות כאילו הילד לא יצא 100%, זה כל כך לא נחוץ,
ואין למעשה כל סיכוי שמשני הורים כמונו יצא שהוא לא מאה אחוז. אז תוציאי את
המחשבות האלו מהראש, ותחשבי רק על טובות.
אני מחזיר לך את כל דברי האהבה הנפלאים שכתבת לי, פשוט גם עלי
לא נחה היום המוזה, אבל ההרגשה חזקה. כתמיד אהבה בלי סוף.
נסיים בזאת להיום, מסרי ד"ש לכולם
שלך האוהב
דן.

עמוד 2/3
עמוד 3/3

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: דן קפלנסקי
מיקום: סואץ
תאריך: 25.12.1973

מקבל/ת המכתב

שם: עפרה קפלנסקי
מיקום: ירושלים

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/3

יום ג' 25.12.73

[עמוד 1]
עפרה יקרה שלי,
המכתב היום יכתב בשני חלקים, זה הראשון שאני כותב עכשיו בשעות הצהרים בישיבתי
בתצפית. החלק השני יכתב בערב אחרי שיגיעו המכתבים שלך היום (כך אני מקווה).
הבוקר ביקר אותנו תא"ל מנו שקד קצין צנחנים וחי"ר ראשי המשמש גם כמפקד
האוגדה שגדודנו נמצא תחת פיקודה. הוא בא עם צביקי לשיחה על המצב. הנ"ל בחור
עליז המדבר כמו אחד מהחבר'ה עם הרבה בדיחות וסלנג צברי, אבל לא נראה לי
כל כך רציני. משיחתו על המצב הסקתי שגורלנו למעשה תלוי ביכולתו של מוטה
גור להצליח להגיע בג'נבה להסכם של הפרדת כוחות. אז כנראה נעזוב את מקומנו
המחורבן ונעבור מזרחה לתעלה. ואז אולי יתחילו בשחרורים חוקיים. בין השאר ובמשך
הזמן יגיע גם תורנו. לפי נתוחו שום דבר לא ברור ולא בטוח. אבל הוא ניסה להכין
אותנו פסיכולוגית גם לאפשרות שישיבתנו תארך עוד הרבה מאד זמן, וגם לאפשרות
שתתחדש האש. לי נראות שתי האפשרויות האחרונות האלה כבעלות פחות סיכויים
להתממש, וזה בגלל שאני מאמין שמיד אחרי הבחירות יגיעו להסכם הפרדת כוחות בג'נבה
ותהיה איזה שהיא תזוזה. שני הצדדים מעונינים בה. הוא אמר שהוא לוחץ חזק
על תגבור נושא החופשות כך שנצא אחת לשבועיים ל-48 שעות ואחת לחודש ל-72 שעות,
ויש סיכוי שהלחץ שלו ישא פרי בקרוב. הוא גם מבטיח שיפור, אבל איטי, בתנאים. בקיצור,
אני עכשיו לא יודע באותה מידה שהייתי קודם, את מצבי ועתידי, והספקות
רבים. לפחות החופשות תארכנה ותתגברנה בעתיד. יש גם סיכויים שיחלקו טיסות,
צביקי דיבר בכעס על כל מיני חבר'ה שהגיעו עבורם בקשות לשחרור מהועדה באכ"א,
כחיוניים למשק. לטענתו כולם חיוניים יותר ליחידה כאן, ועד כה כל המקרים שבאו אליי
היו דומים להם בגדוד, שלבוס שלהם לא היתה גישה למקומות המתאימים ולכן לא
קיבלו את השחרור. הוא אמר שהוא מערער על כל הבקשות הללו, ומגיע להסכם מתוך
הבנה עם החברים שיצאו לשבוע או שבועיים ויחזרו. הוא ביקש תמיכה מהאוגדונר נגד
הוועדה הזו. זה כנראה מבטל כל סיכוי קלוש שהיה שהבנק ישיג לי שחרור. אז נחזיק
אצבעות למוטה שיצליח מחר בג'נבה, ושמפלגות כמו "מוקד" יצליחו בבחירות כדי שאחרי
ה-31 לדצמבר תהייה ממשלה שתתמוך בהסכמי הפרדת כוחות והסכמי שלום, ולא חס וחלילה
ממשלה שתחבל בהם.
[עמוד 2]
היום זה היום ה-80 של גיוסיינו. יצאתי כשהיית באמצע החודש החמישי. קצת שמנה
אבל בקושי אפשר היה לדעת שאת בהריון. עכשיו את בחודש התשיעי, שמנה כמו הר,
בטח כולם קמים לך באוטובוס ועוזרים לך לסחוב, ואילו אני לא רואה אותך בכל הזמן
הארוך הזה בו עוברים עליך כל כך הרבה שינויים ואשר אני הגורם הישיר להם. כאשר
אחזור הביתה לתמיד אז שוב תהיי רזה וקטנה, ונצטרך לעשות את כל התהליך הזה
מהתחלה כדי שנזכה לחוות את החויות ביחד, אבל אז זה לא יהיה ראשוני ולכן גם קצת
שונה. יש פה בדיחות שחברים יוצאים היום לחופשות כדי לעשות ילד ולזכות בעוד 9
חודשים בחופשה מיוחדת. אני עד כדי כך לא פסימי, כי אם זה כך אז יגדל לנו ילד אשר
יראה את אביו פעם בחודש לכמה שעות וזה לא טוב. אני מאמין שמהרגע שהתינוק כבר יתחיל
להכיר ולהרגיש את הוריו, אהיה משוחרר ולידך, העיקר שנהיה כולנו אופטימיים, ולא נישבר,
המצב הלא ישתנה יום אחד, ולטובה, ואז נחייה חיים כאלו מאושרים עם
עוד מישהו כמשפחתנו שנשכח בכלל את כל התקופה המחורבנת הנוכחית של פרודנו.
עופקוש יקרונת לי, המ"פ נראה כרגע פוסע בכוון כללי אלי ולכן אסור שיראה אותי
מתעסק בכתיבת מכתבים בעמדה, כך שאמשיך את חלקו השני של המכתב בערב.
ובכן, השעה עוד מעט 6, הספקתי לישון קצת (ולפני כן לאכול צהרים), ולהנות עם
צוות הווי מאולתר שבא לבדר אותנו. היו שם 2 בנים ו-2 בנות יוצאי להקות צבאיות
ואקורדיוניסט ששרו לא רע וסיפרו בדיחות גרועות, אבל היה שמח. באמצע הודיעו שהגיעו מכתבים
ויצאתי לחדר ומצאתי 2 מכתבים נהדרים ממך מיום חמישי (נר שני) ומשבת מעין חרוד. כמו כן
היתה גלויה מצבי-צבן (הנ"ל דפוק עמוק בשריון) ומכתב מ"שים" מההנהגה שלא הוסיף
הרבה, אם כי היו בו כתובות יפים של אבירם ועודד כך שאוכל לכתוב להם.
התמונות ששלחת באו בזמן, כי כבר כמעט התטשטשת בזכרוני. את כל כך קיבוצניקית
בתמונות הללו, עם המשפחה והנוף ברקע, בדיוק כמו שרציתי אותך ואהבתי אותך. רק אני
חסר בתמונות האלה לידך. אחת או שתיים אשמור לי והשאר אחזיר הביתה לאלבום. דרך
אגב, האם את אוספת את המכתבים הדו-סטריים של שנינו לאלבום מיוחד? מה דעתך?
עופקוש שלי, התאורים שלך איך שנינו ומאור נבלה יחד ממש פנטסטיים. זה החייה
בי אותך ואת חיינו בעתיד, ועשה את מצב רוחי משופר ומרומם. בשביל חיים עתידיים כאלו
אפשר לסבול ולעבור את הימים הקשים האלו. זה שיום השנה הראשון לנשואים שלנו
[עמוד 3]
לא נחגג בצורה שעפרה ודני אוהבים, הרגשתי עוד באותו יום. והיה ברור לי שבפעם
הבאה זה יהיה שונה לגמרי. כמובן שלא תארתי לי בדמיון הכי פרוע שזה
יהיה במצב הזה של ריחוק וניתוק ומלחמה וסבל, אבל אפשר יהיה לחגוג גם
בתאריך מאוחר יותר כשאחזור ואז זה יהיה משהו שיתאים לנו (לשלושתינו).
אני מדמיין לי הרבה פעמים את השלישיה הזאת עפרה-דני-מאור (עם הסנדלים
מלונדון), וכולי מוצף אושר. בטוח שזו תהיה משפחה מאושרת ומיוחדת, משפחה שבשבילה
כדאי לעשות הכל, מן צרוף משולש כזה שמשלים אחד את השני (ואת השלישי). לחשוב לי
שלא נאכזב גם את הסבים והסבתות הטריים.
לגבי החופשה הקרובה, אני סומך על אשתי שתתכנן אותה בצורה הטובה
ביותר (תשאירי איזה שעתיים לבנק ישראל ועוד שעתיים לשבט "היובל"), פרט לזה הכל
יוקדש לעפרה ולמאור להכנת הרקע לכניסתו למשפחה.
עופקוש, אל תחשבי מחשבות כאילו הילד לא יצא 100%, זה כל כך לא נחוץ,
ואין למעשה כל סיכוי שמשני הורים כמונו יצא שהוא לא מאה אחוז. אז תוציאי את
המחשבות האלו מהראש, ותחשבי רק על טובות.
אני מחזיר לך את כל דברי האהבה הנפלאים שכתבת לי, פשוט גם עלי
לא נחה היום המוזה, אבל ההרגשה חזקה. כתמיד אהבה בלי סוף.
נסיים בזאת להיום, מסרי ד"ש לכולם
שלך האוהב
דן.

עמוד 2/3
עמוד 3/3

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: דן קפלנסקי
מיקום: סואץ
תאריך: 1974-01-09

מקבל/ת המכתב

שם: עפרה קפלנסקי
מיקום: ירושלים

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות