אוֹצָרוֹת
1956 28 בנובמבר

ערב מבצע קדש נפל חייל שמאירה הכירה. מצב הרוח בטבעון שפוף, אך החברים מנצלים את החופשה לטיול

מאירה שמיר טבעון
מאירה שמיר, תינוקת בראשית שנות הארבעים

כתב היד

2 עמודי מכתב

סיפור רקע

ערב מבצע קדש נפל חייל שמאירה הכירה ומצב הרוח בטבעון קשה. אף על פי שהאבל כבד מאוד לא התבטלה מסיבת חנוכה והנוער מתכנן לצאת לטיול באילת. מאירה מנסה לרומם את מצב רוחה על ידי כתיבת המכתב לעודד. מאירה שמיר ז"ל הייתה בתם של שושנה ואריה שילדקראוט ואחותו של יוש (ישעיהו) מגן ז"ל. מאירה נולדה ב־26 ביוני 1940 בחיפה, ובשנותיה הראשונות גדלה בנהרייה. רוב ימי ילדותה ונעוריה עברו עליה בטבעון, שם הייתה פעילה בתנועת "הנוער העובד והלומד". מאירה הייתה ספורטאית בבית הספר, מדריכה לריקודי עם וחקלאית, ובשעות הפנאי "תולעת ספרים", רוקמת, וסורגת. היא שירתה בגרעין הנח"ל "שריג", ולמדה חינוך בסמינר "אורנים" בטבעון. בהיותה במחנה עבודה בקיבוץ נתיב הל"ה פגשה מאירה את עודד שמיר ונישאה לו, ולזוג נולדה בת יחידה, שגית. בשנים 1960–1969 שהתה משפחת שמיר בפריז בשליחות מטעם משרד החוץ, ומאירה הייתה רל"שית השגריר. מאירה הייתה

ערב מבצע קדש נפל חייל שמאירה הכירה ומצב הרוח בטבעון קשה. אף על פי שהאבל כבד מאוד לא התבטלה מסיבת חנוכה והנוער מתכנן לצאת לטיול באילת. מאירה מנסה לרומם את מצב רוחה על ידי כתיבת המכתב לעודד. מאירה שמיר ז"ל הייתה בתם של שושנה ואריה שילדקראוט ואחותו של יוש (ישעיהו) מגן ז"ל. מאירה נולדה ב־26 ביוני 1940 בחיפה, ובשנותיה הראשונות גדלה בנהרייה. רוב ימי ילדותה ונעוריה עברו עליה בטבעון, שם הייתה פעילה בתנועת "הנוער העובד והלומד". מאירה הייתה ספורטאית בבית הספר, מדריכה לריקודי עם וחקלאית, ובשעות הפנאי "תולעת ספרים", רוקמת, וסורגת. היא שירתה בגרעין הנח"ל "שריג", ולמדה חינוך בסמינר "אורנים" בטבעון. בהיותה במחנה עבודה בקיבוץ נתיב הל"ה פגשה מאירה את עודד שמיר ונישאה לו, ולזוג נולדה בת יחידה, שגית. בשנים 1960–1969 שהתה משפחת שמיר בפריז בשליחות מטעם משרד החוץ, ומאירה הייתה רל"שית השגריר. מאירה הייתה אשת חינוך שהובילה וחינכה דורות של תלמידים. היא הייתה גננת בקיבוצים נען, נחל עוז ומפלסים, מורה בבית הספר הישראלי בפריז ומורה לעברית באולפן של הסוכנות היהודית. לימים עברה הסבה לחינוך מיוחד ולתפקידי ניהול ופיקוח. היא הייתה המנהלת המיתולוגית של "כיתות תצפית" בירושלים וזכתה בפרס החינוך על מפעל חיים זה. מאירה הייתה אישה מלאת חיים, סבתא מסורה ואשת תרבות. היא נפטרה בגיל 76 בעקבות צנתור שהסתבך.

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/2

28.11.56

לעודד שלי המון שלום!
משום מה החשק היה עז לכתוב אליך, והחלטתי
נו צריך לכתוב, לשפור המצב הרוח, ובכלל לכתוב.
זה היום השני שהאוירה כאן דוממת מכאב, עודד
זוכר אתה כשנסענו פעם אחרונה מחיפה נסע באוטו
איתנו אחד מטבעון, ישב וצחק וסיפר כל מיני מעשיות,
למחרת בערב פגשנו אותו עם החברה, וספרתי לך
שהם הולכים מכיתה ז' וכו..וכו.. העקר עודד, מה
יש לדבר – הוא נפל.
אני אומרת לך השכונה מזועזעת קשות. איני יודעת
אם היה פעם אבל כזה במקום, שמע וזה עושה
מצב רוח... קשה, כל כך קשה להתגבר...
טוב, כותבת אני לך לשנות את המצב רוח, ובכן
לא כדאי להעריך [להאריך] דיבור על כך, אין ברירה מוכרחים
להמשיך לחיות, ולהתגבר על הכל...
עודד שלי כל כך מעסיק אותי מה עושה אתה 
ברגע זה, השעה מאוחרת, וודאי נח אתה
משפשופי היום, או במקרה שומר החושב ומהרהר...
[עמוד 2]
[?] היה עמדי הזמן לחשוב ולהרהר רבות. נדמה לי
ששנים ויובלות עברו מני הפעם האחרונה שראיתיך, 
ואני כה מתגעגעת... (השתפכות שכזאת?)
כרגע חזרתי מפעולה, ומחר יוצאים מכאן.
המטרה – אילת.
החברה, עד כמה שאפשר כבר להיות, מבסוטים, מבסוטים,
אך המצב רוח הזה הורג ממש. שמע, לצאת ככה
לאילת,... בכל אופן, מקוים שהכל יעבור בכי טוב.
זה היום הראשון לחופש, שכנראה ימשך בדיוק
עד בואנו מהטיול.
אתמול התקימה מסיבת חנוכה, על אף המצב רוח, קימנו
מסיבה סמלית, מאחר שלא יכלו לבטלה לגמרי.
אם כי זה לא היה במקום כל העסק, המסיבה
עברה די טוב.
כך אין חדש. חיים ומשתדלים להמשיך לחיות...
מכתבי זה האחרון לפני הטיול, אקוה כי בשובי 
אוכל להתגבר על בעית השורות והעמודים הריקים
במכתבי.
שלך
מאירה

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: מאירה שמיר
מיקום: טבעון
תאריך: 28.11.1956

מקבל/ת המכתב

שם: עודד שמיר
מיקום: קיבוץ נען/ צה"ל

מכתבים קשורים

למכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם ולמשל התכתבויות נוספות או מכתבים הקשורים לאותו נושא, לחצו כאן.

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/2

28.11.56

לעודד שלי המון שלום!
משום מה החשק היה עז לכתוב אליך, והחלטתי
נו צריך לכתוב, לשפור המצב הרוח, ובכלל לכתוב.
זה היום השני שהאוירה כאן דוממת מכאב, עודד
זוכר אתה כשנסענו פעם אחרונה מחיפה נסע באוטו
איתנו אחד מטבעון, ישב וצחק וסיפר כל מיני מעשיות,
למחרת בערב פגשנו אותו עם החברה, וספרתי לך
שהם הולכים מכיתה ז' וכו..וכו.. העקר עודד, מה
יש לדבר – הוא נפל.
אני אומרת לך השכונה מזועזעת קשות. איני יודעת
אם היה פעם אבל כזה במקום, שמע וזה עושה
מצב רוח... קשה, כל כך קשה להתגבר...
טוב, כותבת אני לך לשנות את המצב רוח, ובכן
לא כדאי להעריך [להאריך] דיבור על כך, אין ברירה מוכרחים
להמשיך לחיות, ולהתגבר על הכל...
עודד שלי כל כך מעסיק אותי מה עושה אתה 
ברגע זה, השעה מאוחרת, וודאי נח אתה
משפשופי היום, או במקרה שומר החושב ומהרהר...
[עמוד 2]
[?] היה עמדי הזמן לחשוב ולהרהר רבות. נדמה לי
ששנים ויובלות עברו מני הפעם האחרונה שראיתיך, 
ואני כה מתגעגעת... (השתפכות שכזאת?)
כרגע חזרתי מפעולה, ומחר יוצאים מכאן.
המטרה – אילת.
החברה, עד כמה שאפשר כבר להיות, מבסוטים, מבסוטים,
אך המצב רוח הזה הורג ממש. שמע, לצאת ככה
לאילת,... בכל אופן, מקוים שהכל יעבור בכי טוב.
זה היום הראשון לחופש, שכנראה ימשך בדיוק
עד בואנו מהטיול.
אתמול התקימה מסיבת חנוכה, על אף המצב רוח, קימנו
מסיבה סמלית, מאחר שלא יכלו לבטלה לגמרי.
אם כי זה לא היה במקום כל העסק, המסיבה
עברה די טוב.
כך אין חדש. חיים ומשתדלים להמשיך לחיות...
מכתבי זה האחרון לפני הטיול, אקוה כי בשובי 
אוכל להתגבר על בעית השורות והעמודים הריקים
במכתבי.
שלך
מאירה

עמוד 1/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: נעמי רובין
מיקום: גבעתיים
תאריך: 1973-11-04

מקבל/ת המכתב

שם: עודד שמיר
מיקום: קיבוץ נען/ צה"ל

מכתבים קשורים

למכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם ולמשל התכתבויות נוספות או מכתבים הקשורים לאותו נושא, לחצו כאן.

Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

eye

תפריט נגישות