אלוהים יודע מתי יגיע המכתב,
אבל רציתי שיצא לדרך- ומיד!

מקסיקו ערב שבועות

קטנה גדולה שלי!
עמדתי ליד החלון כשצרחת לראשונה כשהגחת לאויר
העולם.
עמדתי לידך כשצרחת בפעמים האחרות.
רחצתי לך את הטוסיק, החתולים והפיפי מכל החיתולים.
שכבתי לילות שלמים בחדרך כשרצית מישהו לידך עד
שתרדמי.
היית נחמדה כשהסכמת להישאר לבד בגן…
קטנה ופראית- כשהלכת לבית הספר לראשונה.
נפלאה עם קבלת תעודת הבגרות.
בבוקר היית עם ג׳ינס, ושעתיים לאחר מכן טפחתי על שכם
חיילת אדמונית ותמירה. ושאלת: ״ השתגעת- מה אתה עושה פה…?״
(כן השתגעתי ונשארתי משוגע- עליך)
ומאז הרבה תחנות, בחלקן אני על ידך פיסית, ובחלקן –
לצערי, נפשית בלבד.
והקטנה היית רבטי״ת וסמלת, וחשובה, וסודית, ורצינית.
ואני אוהב אוהב אותה בשקט ובשגעון.
היום אין חאקי ויש ג׳ינס, והקטנה- אזרחית.
יקירה, הרבה אהבה והרבה הצלחה.
לצערי אתם חוגגים היום בלעדי, ואני איתכם בבדידות
כואבת כואבת. ליויתי אותך במשך כל היום כשפשטת את
המדים ושוב אזרחית ובוגרת. אל תרגישי שאינך בוגרת
כי הרי כולנו ילדים, מי צעיר יותר ומי זקן יותר.
עם הרבה נשיקות, אני מציע לך שוב חברות ואהבה.
לאורך כל הדרך,
ועד שאיתם.
אוהב אותך,
אבא

נ.ב לכולם: המכתב הנ"ל בלי לפגוע באהבה לאחרים.