ערב מלחמת ששת הימים נטע וחבריו עדיין מאמינים שהיא לא תפרוץ, ובינתיים הם מתאמנים במרכז הארץ. הוא מבקש מרחל לספר לו על הבית ולבקש סליחה מאימו על שלא כתב לה.
נטע ורחל הכירו בזמן שרחל הייתה בשל"ת בקיבוץ גבעת השלושה, וכעבור חודשיים הם התחתנו. רחל מספרת כי נטע היה מסור מאוד לקיבוץ ואף הוציא רישיון נהיגה מטעם עצמו כדי שיוכל לעזור לאנשים אם ייתקעו באמצע הלילה.
במלחמת ששת הימים, כשנתיים לאחר סיום השירות הסדיר, גויס נטע למילואים בחטיבה 55 צנחנים גדוד 66 פלוגה ג'. ביום הראשון למלחמה עלתה החטיבה לירושלים לאזור בית הכרם, ובשעה 2:00 בלילה הגיעה לגבעת התחמושת.
רחל נשארה בבית עם תינוק בן שמונה חודשים ובהיריון בחודש החמישי. רחל מספרת כי בלילה השני למלחמה שיחקה עם טבעת הנישואים שעל ידה, אף שנטע ביקש ממנה בעבר להימנע מכך, מחשש שיקרה לו משהו אם תעשה זאת. זה היה הלילה שנטע נהרג בו.
בימים ההם לא נהוג היה להגיע למשפחות כדי להודיע על האסון. רחל נקראה למזכירות הקיבוץ וקיבלה את ההודעה רק ביום ראשון בארבע אחרי הצוהריים. רחל פרצה בבכי אך גם אמרה לעצמה כי עליה להיות גיבורה. לאחר מכן הלכה לחדר חמותה שם היו גם הוריה ובנה אוהד.
לפני שנהרג, ביקש נטע שימסרו ל"רוחל'ה" שתמשיך לחיות ושתתחתן מחדש. "הוא ציווה לי את החיים". שלושה חודשים לאחר המלחמה עזבה רחל את הקיבוץ, והיא נשואה בשנית מזה חמישים שנה. אוהד, בנה הבכור, נהרג לפני שבע שנים בתאונת דרכים בכביש 9 במהלך שירות מילואים. לרחל עוד חמישה ילדים, שנים־עשר נכדים ושני נינים.
את המכתבים שנטע שלח אליה קיבלה רחל רק לאחר השבעה.
המכתב הועלה לאתר במסגרת שיתוף פעולה של פרויקט אוצרות עם המרכז למורשת מלחמת ששת הימים, לרגל 55 שנים למלחמה.