אוֹצָרוֹת
1922 15 באוקטובר

פניה לומדת בגרמניההיא משתפת את אימה שחיה בחיפה בשינויים בקשר שביניהן, ביחסה ללימודים ובהשוואת יוקר המחייה בין ישראל לגרמניה

פניה צ'לנוב קניגסברג פורסם על ידי מערכת אוצרות
פניה צ'לנוב, לימים קריגר

כתב היד

5 דפי המכתב

סיפור רקע

פניה צ'לנוב בעת לימודי הרפואה בקניגסברג, כותבת לאמהּ רבקה צ'לנוב שבחיפה - על משלוחים שעשתה עבורה לפלשתינה, על הבדלי המחירים ועל המיתון המעמיק בגרמניה, השלכותיו והשפעותיו על חייה ופעולותיה במקום הימצאה. אגב כך היא מתארת את דמותה ואישיותה המתפתחת לקראת פגישתה המחודשת עם אמה.

פניה צ'לנוב בעת לימודי הרפואה בקניגסברג, כותבת לאמהּ רבקה צ'לנוב שבחיפה - על משלוחים שעשתה עבורה לפלשתינה, על הבדלי המחירים ועל המיתון המעמיק בגרמניה, השלכותיו והשפעותיו על חייה ופעולותיה במקום הימצאה. אגב כך היא מתארת את דמותה ואישיותה המתפתחת לקראת פגישתה המחודשת עם אמה.

כתב היד

עמוד 1/5

15.10.1922
קניגסברג
אימא יקרה,
קיבלתי את מכתבך עם התוודות באהבה שלדעתי ניתן להסבירה כתוצאה מהמרחק שמפריד בינינו. מעניין שכאשר שבעזרת השם נתראה, אני בטוחה שנסתכל זו על זו במבט שונה מקודם. ולאחר מכן הכל ישוב לשגרה יומיומית. ובכל זאת הלוואי ונחזור לחיות ביחד בקרוב. אני באמת חופרת בתוכי רבות ואינני יודעת מנין זה בא, כי הרי נטייה זו ישנה גם לוולידיה [ולדימיר – זאב]. וככל שאני מחטטת בתוכי, כך אני מרגישה יותר חזק שאני כלום, ואילו הייתי רוצה להיות חזקה, חכמה, מלאת מרץ ולא פלגמטית. את רואה כמה דברים אני חפצה. אימא, אני עדיין לא נבחנתי כי טרם נודעו מועדי המבחנים. נהייתי מאד עצלה ואינני יכולה ללמוד כמו פעם. באמת מגעיל ללמוד בגרמנית. כאן שומעים רק רוסית וסלנג גרמני. אני התחלתי לעשות שגיאות רבות בגרמנית. הייתי מעדיפה לגור במשפחה גרמנית, אבל מצד שני פה יותר נחמד. בכלל אני מרגישה שיהודי רוסיה נבדלים רבות מיהודי גרמניה. הם יותר לבביים ופשוטים. איך האוכלוסייה היהודית בחיפה? הרהיטים נשלחו מהמבורג בספינה 'ארכדיה' לפני כ-10 ימים ועוד מעט אמורים להיות בחיפה (הספינה מגיעה תוך שבועיים). לדעתי יחזירו לך 5 לירות כי אין זו אשמתך והרי יש לך הוכחות. עבור הרהיטים מברלין שילמתי 6500 מארק דמי יצוא ובערך 7000 על העברה להמבורג. את הסכומים האלה שילמתי מהכסף ששלח לי גולדברג. 1 לירה = כמעט 1000 מארק. עבור אריזת הרהיטים מקיניגסברג שילמתי 7000 מארק ועל המשלוח להמבורג עוד 9500, ומשם שילמתי 22,000 מארק (25 לירות) לרבות 35% מס יציאה. כמה שילמת על המשלוח שם? האם זה יצא יותר זול מאשר לרכוש במקום? קראתי בעיתון שהתעשיה בפלשתינה סובלת מכך שכולם מעדיפים את תוצרת חו"ל. זה העיק על מצפוני. אבל מצד שני, אם יש הבדל משמעותי בין המחירים, אפשר להצדיק את זה באופן חלקי. אבל כולנו מטריאליסטים. אימא, האם את כבר יודעת מי יגור בביתנו? בחרי אותם לפי טעמך. אני מאד רוצה כבר לגור בפלשתינה. כאן אני מתקלקלת מחודש לחודש והולכת ונהיית ריקנית. אני נראית ממש טוב. השמנתי כי אני יושבת הרבה. הכל מאד יקר. קניתי אריג צמר אפור למעיל קיץ. כובע עולה 550 מארק. ליש"ט=10,000 – 11,000 מארק.
וכובע אופנתי מעור עולה 7000 – 9000. חמאה עולה 500 מארק לחבילה. מהמכתב עצמו תראי שהכול מתייקר: מס הדואר עלה ל-20 והחל מדצמבר יהיה 40. הגרמנים עושים מאמץ אדיר, אך זה לא עוזר. במדינה מונפק יותר ויותר כסף. מכבדים בעיקר מטבע זר. סיטונאים אינם מקבלים מארק בכלל. אתמול יצא חוק שאוסר על מסחר במטבע זר ועל הסדר השער. איש אינו מאמין שזה יעזור כי מורטוריום [חוק דחיית פרעון חובות – א.ש] לא נותנים מבלי לשלם לבנות הברית ואין כסף לשלם. כמובן מצב הרוח במדינה גרוע. המחירים עולים מיום ליום. בעלי מקצועות חופשיים סובלים יותר כמו ברוסיה כי פקידים ופועלים מקבלים תוספת לשכר פעמיים בחודש. במצב כזה כל אחד חושב על עצמו ונהיה מטריאליסט בעל כורחו. את הכסף משפירו קיבלתי, הכסף מד"ר בירם נמצא אצל רוזה אברמובנה. אינני זקוקה לחשבון בנק כי הכסף יספיק לחודשיים. כאן המחייה הרבה יותר זולה מאשר בברלין. בכלל עם ליש"ט לא קשה לחיות בגרמניה אם את חייה בצניעות. לאחרונה אני כל שבוע הולכת לתיאטרון שמולו אנו גרים. חברותי שוחרות תיאטרון. אצלן זה משפחתי. יש להן זיכרון מעולה: הן זוכרות הכל ויודעות הכל על כולם. להתראות, אימא. סלחי לי שכתבתי הרבה שטויות. זה לא נוח לשלוח חפצים בדואר. האם צריך משהו מלבד הספר לבנים? פאני.

עמוד 2/5
עמוד 3/5
עמוד 4/5
עמוד 5/5

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: פניה צ'לנוב
מיקום: קניגסברג
תאריך: 15.10.1922

מקבל/ת המכתב

שם: רבקה צ'לנוב
מיקום: חיפה, פלשתינה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/5

15.10.1922
קניגסברג
אימא יקרה,
קיבלתי את מכתבך עם התוודות באהבה שלדעתי ניתן להסבירה כתוצאה מהמרחק שמפריד בינינו. מעניין שכאשר שבעזרת השם נתראה, אני בטוחה שנסתכל זו על זו במבט שונה מקודם. ולאחר מכן הכל ישוב לשגרה יומיומית. ובכל זאת הלוואי ונחזור לחיות ביחד בקרוב. אני באמת חופרת בתוכי רבות ואינני יודעת מנין זה בא, כי הרי נטייה זו ישנה גם לוולידיה [ולדימיר – זאב]. וככל שאני מחטטת בתוכי, כך אני מרגישה יותר חזק שאני כלום, ואילו הייתי רוצה להיות חזקה, חכמה, מלאת מרץ ולא פלגמטית. את רואה כמה דברים אני חפצה. אימא, אני עדיין לא נבחנתי כי טרם נודעו מועדי המבחנים. נהייתי מאד עצלה ואינני יכולה ללמוד כמו פעם. באמת מגעיל ללמוד בגרמנית. כאן שומעים רק רוסית וסלנג גרמני. אני התחלתי לעשות שגיאות רבות בגרמנית. הייתי מעדיפה לגור במשפחה גרמנית, אבל מצד שני פה יותר נחמד. בכלל אני מרגישה שיהודי רוסיה נבדלים רבות מיהודי גרמניה. הם יותר לבביים ופשוטים. איך האוכלוסייה היהודית בחיפה? הרהיטים נשלחו מהמבורג בספינה 'ארכדיה' לפני כ-10 ימים ועוד מעט אמורים להיות בחיפה (הספינה מגיעה תוך שבועיים). לדעתי יחזירו לך 5 לירות כי אין זו אשמתך והרי יש לך הוכחות. עבור הרהיטים מברלין שילמתי 6500 מארק דמי יצוא ובערך 7000 על העברה להמבורג. את הסכומים האלה שילמתי מהכסף ששלח לי גולדברג. 1 לירה = כמעט 1000 מארק. עבור אריזת הרהיטים מקיניגסברג שילמתי 7000 מארק ועל המשלוח להמבורג עוד 9500, ומשם שילמתי 22,000 מארק (25 לירות) לרבות 35% מס יציאה. כמה שילמת על המשלוח שם? האם זה יצא יותר זול מאשר לרכוש במקום? קראתי בעיתון שהתעשיה בפלשתינה סובלת מכך שכולם מעדיפים את תוצרת חו"ל. זה העיק על מצפוני. אבל מצד שני, אם יש הבדל משמעותי בין המחירים, אפשר להצדיק את זה באופן חלקי. אבל כולנו מטריאליסטים. אימא, האם את כבר יודעת מי יגור בביתנו? בחרי אותם לפי טעמך. אני מאד רוצה כבר לגור בפלשתינה. כאן אני מתקלקלת מחודש לחודש והולכת ונהיית ריקנית. אני נראית ממש טוב. השמנתי כי אני יושבת הרבה. הכל מאד יקר. קניתי אריג צמר אפור למעיל קיץ. כובע עולה 550 מארק. ליש"ט=10,000 – 11,000 מארק.
וכובע אופנתי מעור עולה 7000 – 9000. חמאה עולה 500 מארק לחבילה. מהמכתב עצמו תראי שהכול מתייקר: מס הדואר עלה ל-20 והחל מדצמבר יהיה 40. הגרמנים עושים מאמץ אדיר, אך זה לא עוזר. במדינה מונפק יותר ויותר כסף. מכבדים בעיקר מטבע זר. סיטונאים אינם מקבלים מארק בכלל. אתמול יצא חוק שאוסר על מסחר במטבע זר ועל הסדר השער. איש אינו מאמין שזה יעזור כי מורטוריום [חוק דחיית פרעון חובות – א.ש] לא נותנים מבלי לשלם לבנות הברית ואין כסף לשלם. כמובן מצב הרוח במדינה גרוע. המחירים עולים מיום ליום. בעלי מקצועות חופשיים סובלים יותר כמו ברוסיה כי פקידים ופועלים מקבלים תוספת לשכר פעמיים בחודש. במצב כזה כל אחד חושב על עצמו ונהיה מטריאליסט בעל כורחו. את הכסף משפירו קיבלתי, הכסף מד"ר בירם נמצא אצל רוזה אברמובנה. אינני זקוקה לחשבון בנק כי הכסף יספיק לחודשיים. כאן המחייה הרבה יותר זולה מאשר בברלין. בכלל עם ליש"ט לא קשה לחיות בגרמניה אם את חייה בצניעות. לאחרונה אני כל שבוע הולכת לתיאטרון שמולו אנו גרים. חברותי שוחרות תיאטרון. אצלן זה משפחתי. יש להן זיכרון מעולה: הן זוכרות הכל ויודעות הכל על כולם. להתראות, אימא. סלחי לי שכתבתי הרבה שטויות. זה לא נוח לשלוח חפצים בדואר. האם צריך משהו מלבד הספר לבנים? פאני.

עמוד 2/5
עמוד 3/5
עמוד 4/5
עמוד 5/5

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: אליהו רייך
מיקום: ריו דה ז'ניירו
תאריך: 1978-02-02

מקבל/ת המכתב

שם: רבקה צ'לנוב
מיקום: חיפה, פלשתינה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות