3.3.73
לאליהו יקירנו הרבה שלומות והרבה ברכות.
ליבי ליבי לך ביום ביום חורף קר וגשום זה.
רק לפני שבוע רציתי להעלות את בגדי החורף.
תקותינו שאתה בסדר, למרות הקור.
חושבנו, שחלקו של צבי לא שפיר ביותר: הוא נמצא אי שם, בטיול החטיבה. ואולַי ראיתה אותו, צריך להיות בסביבתך. צבי עבד הרבה מאד להכנת והצלחת הטיול.
אבא מוסר לך: אתה יכול לטלפן ולבקש גוֹבַינה. זה לא
גורם אי נעימות. אתמול בערב – ליל שישי – חכינו לשיחה
אתך. חשבנו, אולי תצליח להתקשר.
את לַלי לא ראינו. לעומת זה ראינו את שמעון גת ורצינו
לשלוח לך את החוטר. אבל מסתבר שהוא נשאר כל השבוע
בבַית. אין ברירה, החוטר יחכה לך. עכשיו זה כבר לא
הרבה זמן. אליהו חשבתי להוסיף את המכתב לחבילה,
אבל יש בנינו ויכוח מה יגיע אליך מהר יותר: המכתב
או החבילה. לכן הוא ישלח בנפרד.
בתיה עבדה היום בבית גפן. מחר היא נוסעת לת.א
לבדיקות פסיכוטֶכניות (?) (אני לא בטוחה שזה השם הנכון).
הסבתא נמצאת בעַרד ומחקה לדַירים. הסבא נוסע
לערד רק לשבת. כל השבוע הוא משמֵש קופַאי אצל
יצחק. יצחק עבר לאַטליז חדש – הסבתא כתבה, שהוא
[עמוד 2]
הכִי גדול בכל הארץ, עם ציוד חדיש. מוכרים שם במאות
לירות ליום. (בתיה מבקשת את המכתב, על מנת לקרוא
את הכתוב בו. אני מרשה לה להוסיף כמה מילים. איך אני?).
אבא בִטל היום את הנסיע[ה] לבולבולים בגלל הגשם הבִלתי
פוסק כמעט. נשארנו כל היום בחדר עם תנור דולק. אבל
היה עצוב. בשבוע הבא נהיה כולנו יחד ויהיה שמח.
אכִין עוגת פירות (אם יהיו לי תפוחים) וגם גלידה.
השבוע היו לנו פֹה שתי חתונות: הראשונה היתה של
שרוליק רובין. היתה חתונה מסורַתית עם ריקוד העוגה
והשֵׁירַלי. שפע רַב של מתעַמים מכֹל המינים והסוגים.
השניה היתה של ישראל דַגן. זה היה בצורת מזנון, (פחוֹת
או יותר). רק המנות עוף צלוי ובשר, לא הספיקו לכולם.
מפני שלא נתנו אַרוחת ערב – חדר אוכל היה סגור.
ובדיוק היה אצלנו מחנה עבודה ושרות לאומי – איזה 100
חברה. הם באו כמובן ראֵבים כמו זאֵבים וככה נהגו באוכל.
זה סִפרתי לך סתם ככה. באמת אין לזה חשיבות.
היו עוד המון עוגות ופֵרות, מרוב פֵרות נעשיתי רעֵבה.
הרדיו מספר עכשיו איך המחבלים הדֶבילים שִׁחררו אותנו
מטרַגֶדית המטוס הלובי. זה עולה על כל מעשי חֶלֶם.
נקוה לחדשות טובות. להתראות אליהו ביום שישי.
שלך באהבה רבה
בתיה אבא ואמא