הימים הם ימי מלחמת יום הכיפורים. אליהו בנם של פרידה ואהרון משרת כקצין קרבי בנח"ל. המשפחה המודאגת מאוד זוכה לסימן חיים ראשון ממנו, גלויה שהגיעה באיחור של כמה ימים. פרידה כותבת לאליהו בהתרגשות ובדאגה אין־סופית ומתפללת לשלומו הטוב.
פרידה נולדה ב־20 בדצמבר 1922 בעיירה סנדישוב שבפולין, למשפחה חסידית.
כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה ברחו פרידה ובני משפחתה לרוסיה. תנאי החיים הקשים ברוסיה גרמו למותם של הוריה.
לאחר המלחמה הצטרפה פרידה לתנועת 'החלוץ'. היא טיפלה בקבוצת ילדים ניצולי שואה, ובשנת 1947 הפליגה עימם לארץ ישראל על ספינת המעפילים 'אקסודוס' (יציאת אירופה תש"ז). הבריטים גירשו את המעפילים לצרפת, ומשם הם עברו למחנה פליטים בגרמניה. רק ב־30 ביוני 1948 הצליחו המעפילים לעלות ארצה.
לאחר עלייתה ארצה התגוררה פרידה עם אחיה בראשון לציון ועברה הכשרה כאחות מעשית בחדר יולדות. באותה התקופה היא הכירה את אהרון ולאחר זמן קצר השניים נישאו. שנה לאחר מכן נולדה בתיה, בתם הבכורה. אהרון עבד בחברת 'סולל בונה' ובמסגרת עבודתו השתתף בבניית האמפיתיאטרון של קיבוץ נען. הקיבוץ הציע למשפחת רייך להצטרף לקיבוץ, ואכן ובשנת 1952 עברה המשפחה לנען.
בשנת 1953 נולד הבן אליהו, ובשנת 1957 נולד הבן הצעיר צבי.
במשך שנים רבות טיפלה פרידה בתינוקות – עבודה שאהבה עד מאוד. בהמשך למדה גריאטריה ועבדה עם קשישים. לאחר זמן היא השתלבה במחלקת ההרכבות של המפעל בנען, עבודה מספקת שלוותה ביצירת קשרי חברות טובים.
לפרידה נולדו ארבעה נכדים שאותם אהבה מאוד. בשנת 1998, לאחר מחלה ממושכה, נפטרה פרידה והיא בת 76 בלבד. את שני הנכדים הנוספים שנולדו לה לא זכתה להכיר.
המכתבים שנתרמו לאתר אוצרות נכתבו בשנים 1973–1974 ונשלחו לבן אליהו בזמן שירותו הצבאי. הם נשמרו בידי אליהו והועלו לפרויקט אוצרות במסגרת מלגת מעורבות חברתית במועצה אזורית גזר, קיבוץ נען, תשפ"ב 2022.
הניקוד שמופיע בתמלול זהה לניקוד שבמקור.