אוֹצָרוֹת
1954 01 בינואר

צביה, שמבקרת את אימה החולה בדרום אפריקה, כותבת למשפחתה בקיבוץ נען על געגועיה אליהם

צביה שוורץ דרום אפריקה

כתב היד

2 עמודי מכתב

סיפור רקע

את המכתב הזה שלחה צביה לקראת סוף הביקור שלה בדרום אפריקה ולפני תחילת המסע שלה חזרה הביתה. בשנת 1954 נסעה צביה לבקר את אימה, שהתגוררה באותו זמן בדרום אפריקה עם בעלה הרביעי יצחק. האם לא הייתה בקו הבריאות, וצביה נאלצה להיעדר מן הבית למשך כחצי שנה. בעלה שלמה ושני ילדיה, אליה בת שש והלל בן חצי שנה, נותרו בקיבוץ נען, וצביה כתבה להם מכתבים מלאי געגועים. במכתב הזה צביה מתארת את המסע הארוך הצפוי לה ומתעניינת בשלום הילדים ובנעשה בקיבוץ ומבטיחה לשלמה ששוב לא תעזוב אותו. צביה שוורץ נולדה ב־10 ביוני 1928 בירושלים. אביה, אליהו קאופמן, היה חולה מאוד ונפטר מדום לב כשהייתה בת שנה, והאם חנה נותרה לבדה לגדל לאת שתי בנותיה, את צביה ואת אחותה עדה הגדולה ממנה בעשור. רוב שנות ילדותה עבור על צביה לבד, שכן האם הייתה עסוקה בפרנסת המשפחה. כשצביה

את המכתב הזה שלחה צביה לקראת סוף הביקור שלה בדרום אפריקה ולפני תחילת המסע שלה חזרה הביתה. בשנת 1954 נסעה צביה לבקר את אימה, שהתגוררה באותו זמן בדרום אפריקה עם בעלה הרביעי יצחק. האם לא הייתה בקו הבריאות, וצביה נאלצה להיעדר מן הבית למשך כחצי שנה. בעלה שלמה ושני ילדיה, אליה בת שש והלל בן חצי שנה, נותרו בקיבוץ נען, וצביה כתבה להם מכתבים מלאי געגועים. במכתב הזה צביה מתארת את המסע הארוך הצפוי לה ומתעניינת בשלום הילדים ובנעשה בקיבוץ ומבטיחה לשלמה ששוב לא תעזוב אותו. צביה שוורץ נולדה ב־10 ביוני 1928 בירושלים. אביה, אליהו קאופמן, היה חולה מאוד ונפטר מדום לב כשהייתה בת שנה, והאם חנה נותרה לבדה לגדל לאת שתי בנותיה, את צביה ואת אחותה עדה הגדולה ממנה בעשור. רוב שנות ילדותה עבור על צביה לבד, שכן האם הייתה עסוקה בפרנסת המשפחה. כשצביה הייתה בת שמונה, עברה עדה לקיבוץ נען , וצביה נהגה לבקר בו לעיתים קרובות. בגיל עשרים נישאה צביה לבעלה הראשון יעקב ארליך, ולזוג נולדה בת בכורה - אליה. אולם כעבור שנה הם נפרדו, וצביה ובתה עברו לקיבוץ נען. לשם הכירה צביה כעבור שנה את בעלה השני שלמה שוורץ, ולשניים נולדו שלושה ילדים: הלל, אורלי ועידו. במשך השנים עבדה צביה בתחומים שונים בקיבוץ: היא הייתה מטפלת, הקימה את המספרה הראשונה בקיבוץ, הייתה מורה למלאכה במשך שמונה־עשרה שנים, ואחר-כך עבדה במתפרה. תחום האומנות בער בה, והיה מוקד מרכזי בחייה גם בשנות הפנסיה שלה. לצביה נולדו 11 נכדים ו־3 נינים. המשפחה הייתה מרכז חייה, והיא הייתה עמוד התווך עבורם. היא נפטרה בגיל 87. המכתבים נשמרו בידי הבת אורלי פרבר. הם הועלו לפרויקט אוצרות במסגרת מלגת מעורבות חברתית במועצה אזורית גזר, קיבוץ נען, תשפ"ב (2022).

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/2

יום שישי

[עמוד 1]
שלוימ'לה יקר שלי הרבה אהבה ונשיקות אני 
שולחת לך הדבר הראשון אני מתגעגעת 
אליך עד שגעון ורוצה אותך ע"י [על ידי] אתה חסר 
לי בכל רגע. אני הייתי האדם המאושר 
בכל אפריקה כשקיבלתי את מכתבך הראשון 
נישקתי כל מילה שלך המכתב היה נהדר למרות 
שלא כתבת אף מילה אחת שאני חסרה לך 
או שאתה מתחיל להתגעגע אבל אני מכוה [מקווה] 
שאתה כל כך עסוק שאין לך זמן להרגיש בחסרוני.
אני מאוד דואגת זה כ- 10 ימים מאז מכתבך הראשון 
ולא קיבלתי את השני. מה שלום הילדים? מה שלומך? 
האים אליה בנען? האם הילליק שלנו יושב כבר? 
אתם כל כך חסרים לי שקשה לי עד מאוד 
פה, היכרתי הרבה אנשים ידידם של אמא אבל 
כולם אנשים קרים כמו מזג האויר. כתוב לי 
שלוימ'לה מה חדש בנען? מה שלום הילדים בבית 
של הילל ואליה? איך השעלת בנען? איך הזמן 
עובר אצלך אצלי הוא זוחל אמא בשום אופן לא 
רוצה לתת לי לינסע קדם והויזות הגיעו לדאבוני 
כך שב13 לספטמבר אני נוסעת לקיפתון [קייפטאון] וב-17 
אני יוצאת מקיפטון [מקייפטאון] ללונדון  באנייה ענקית וב- 1 
לאוקטובר אני מגיעה ללונדון הויזות הן לשלושה
[עמוד 2]
שבועות בכל מקום אבל אני אהיה רק 3 ימים 
בכל מקום. אמא מלוה כספים בלי סוף בעד 
הנסיעה שלי וכל הדיבורים שלי אינם משפיעים אליה [עליה]
אנחנו רבות בכל ארוחה וכל פעם שהיא מעשנת 
היא עצבנית מאוד ויצחק נחמד כמו תמיד. שלוימ'לה 
אני שוכבת במיתה [מיטה] השעה עשר וחצי בלילה מיתחת [מתחת] 
לרגלי בקבוק חם ומהעיניים זולגות לי דמעות כמים 
אתה חסר לי ואני רוצה להיות איתך לעולם לא העזוב 
אותך שנית. כתוב לי הרבה שלוימ'לה אליך [עליך] ועל 
הילדים מסור לגיטקה תודה בעד מכתבה תמסור 
לה שאני אוהבת אותה מאוד. שלוימ'לה מה שלום 
זאב ומשפחתו? מה שלום החדר היפה שלנו? 
אני הבראתי קצט [קצת] והשערות קצט קצט [קצת קצת] גדלו לי עד 
שהגיע [שאגיע] אני מקוה [מקווה] להראות בסדר. שלוימ'לה אני רוצה 
שתשאל את ציפורה לוקוב מה הכתובת של גלילי 
ואיך היא חושבת שהוא יכול לבא לפגוש אותי מפני שאני 
לא מקירה [מכירה] מלבדו איש שם ושלח לי את הכתובת.
אני כל כך רוצה הרבה לכתוב לך ולספר לך 
הרבה הרבה דברים אבל אתה יודע שמי כמוך 
כשה [קשה] לי לכתוב נשק חזק לילדים מסור ד"ש 
לכולם כתוב לי אם אתה קיבלתה [קיבלת] חבילה שאני 
שלחתי ואיך היה האננס, נשיקות חמות לך 
שלך תמיד צביה

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: צביה שוורץ
מיקום: דרום אפריקה
תאריך: 01.01.1954

מקבל/ת המכתב

שם: שלמה שוורץ
מיקום: קיבוץ נען

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם

עמודי המכתב ותמלול

עמוד 1/2

יום שישי

[עמוד 1]
שלוימ'לה יקר שלי הרבה אהבה ונשיקות אני 
שולחת לך הדבר הראשון אני מתגעגעת 
אליך עד שגעון ורוצה אותך ע"י [על ידי] אתה חסר 
לי בכל רגע. אני הייתי האדם המאושר 
בכל אפריקה כשקיבלתי את מכתבך הראשון 
נישקתי כל מילה שלך המכתב היה נהדר למרות 
שלא כתבת אף מילה אחת שאני חסרה לך 
או שאתה מתחיל להתגעגע אבל אני מכוה [מקווה] 
שאתה כל כך עסוק שאין לך זמן להרגיש בחסרוני.
אני מאוד דואגת זה כ- 10 ימים מאז מכתבך הראשון 
ולא קיבלתי את השני. מה שלום הילדים? מה שלומך? 
האים אליה בנען? האם הילליק שלנו יושב כבר? 
אתם כל כך חסרים לי שקשה לי עד מאוד 
פה, היכרתי הרבה אנשים ידידם של אמא אבל 
כולם אנשים קרים כמו מזג האויר. כתוב לי 
שלוימ'לה מה חדש בנען? מה שלום הילדים בבית 
של הילל ואליה? איך השעלת בנען? איך הזמן 
עובר אצלך אצלי הוא זוחל אמא בשום אופן לא 
רוצה לתת לי לינסע קדם והויזות הגיעו לדאבוני 
כך שב13 לספטמבר אני נוסעת לקיפתון [קייפטאון] וב-17 
אני יוצאת מקיפטון [מקייפטאון] ללונדון  באנייה ענקית וב- 1 
לאוקטובר אני מגיעה ללונדון הויזות הן לשלושה
[עמוד 2]
שבועות בכל מקום אבל אני אהיה רק 3 ימים 
בכל מקום. אמא מלוה כספים בלי סוף בעד 
הנסיעה שלי וכל הדיבורים שלי אינם משפיעים אליה [עליה]
אנחנו רבות בכל ארוחה וכל פעם שהיא מעשנת 
היא עצבנית מאוד ויצחק נחמד כמו תמיד. שלוימ'לה 
אני שוכבת במיתה [מיטה] השעה עשר וחצי בלילה מיתחת [מתחת] 
לרגלי בקבוק חם ומהעיניים זולגות לי דמעות כמים 
אתה חסר לי ואני רוצה להיות איתך לעולם לא העזוב 
אותך שנית. כתוב לי הרבה שלוימ'לה אליך [עליך] ועל 
הילדים מסור לגיטקה תודה בעד מכתבה תמסור 
לה שאני אוהבת אותה מאוד. שלוימ'לה מה שלום 
זאב ומשפחתו? מה שלום החדר היפה שלנו? 
אני הבראתי קצט [קצת] והשערות קצט קצט [קצת קצת] גדלו לי עד 
שהגיע [שאגיע] אני מקוה [מקווה] להראות בסדר. שלוימ'לה אני רוצה 
שתשאל את ציפורה לוקוב מה הכתובת של גלילי 
ואיך היא חושבת שהוא יכול לבא לפגוש אותי מפני שאני 
לא מקירה [מכירה] מלבדו איש שם ושלח לי את הכתובת.
אני כל כך רוצה הרבה לכתוב לך ולספר לך 
הרבה הרבה דברים אבל אתה יודע שמי כמוך 
כשה [קשה] לי לכתוב נשק חזק לילדים מסור ד"ש 
לכולם כתוב לי אם אתה קיבלתה [קיבלת] חבילה שאני 
שלחתי ואיך היה האננס, נשיקות חמות לך 
שלך תמיד צביה

עמוד 1/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: נעמי רובין
מיקום: גבעתיים
תאריך: 1973-11-04

מקבל/ת המכתב

שם: שלמה שוורץ
מיקום: קיבוץ נען

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראתם

Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

eye

תפריט נגישות