יישוב והקמת המדינה 
חינוך ולימודים 
מסעות וטיולים 
אירועים בהיסטוריה 
מלחמות ישראל 
משפחה ויחסים 
חגים ומועדים 
תרבות 
מפורסמים 
ארצות ערב והאסלאם צבי כותב מהחזית בגעגוע לאישתו צביה ולילדיו, מעדכן בשלומו ומתעניין בשלומם
סיפור רקע
כשבועיים לאחר סיום המלחמה צבי ברחי ממשיך לשרת במילואים. הוא כותב למשפחתו על שגרת יומו בבסיס בביר גפגפה שבסיני. במכתבו הוא מבקש להתעדכן בחיי השגרה של אשתו ושני ילדיו ומקווה כי בקרוב יגיע לחופשה קצרה.
צבי ברחי נולד בשנת 1936 בנווה יעקב שבירושלים, דור שביעי בארץ ישראל. בימי ההמתנה שקדמו למלחמת ששת הימים גויס צבי לגדוד החרמ"ש בפיקודו של גורודיש, והפלוגה שלו ישבה בין צאלים לרביבים. עם הישמע הסיסמה "סדין אדום" נכנסה הפלוגה לרפיח. בכניסה עלה ג'יפ הסיור על מוקש וכמה מאנשי הצוות נהרגו. בהמשך המלחמה עשתה הפלוגה הכול כדי שלא לעלות שוב על מוקשים. כאשר הגיעה לאל עריש סגרו המצרים את מתחם הג'יראדי, והפלוגה נשארה תקועה עד שחולצה באישון לילה על ידי חיילים מחטיבה שבע. לאחר פתיחת הציר המשיכו חברי הצוות דרך ביר גפגפה לאיסמעליה ועד גשר פירדאן.
מכתב זה הועלה במסגרת שיתוף
צבי ברחי נולד בשנת 1936 בנווה יעקב שבירושלים, דור שביעי בארץ ישראל. בימי ההמתנה שקדמו למלחמת ששת הימים גויס צבי לגדוד החרמ"ש בפיקודו של גורודיש, והפלוגה שלו ישבה בין צאלים לרביבים. עם הישמע הסיסמה "סדין אדום" נכנסה הפלוגה לרפיח. בכניסה עלה ג'יפ הסיור על מוקש וכמה מאנשי הצוות נהרגו. בהמשך המלחמה עשתה הפלוגה הכול כדי שלא לעלות שוב על מוקשים. כאשר הגיעה לאל עריש סגרו המצרים את מתחם הג'יראדי, והפלוגה נשארה תקועה עד שחולצה באישון לילה על ידי חיילים מחטיבה שבע. לאחר פתיחת הציר המשיכו חברי הצוות דרך ביר גפגפה לאיסמעליה ועד גשר פירדאן.
מכתב זה הועלה במסגרת שיתוף פעולה של פרויקט אוצרות עם המרכז למורשת מלחמת ששת הימים לרגל 55 שנים למלחמה.
ארועי התקופה
כתב היד
[עמוד 1]
ביר גפגפה 21.6.67
שלום רב לכם צביה עפר ויעל!
מה שלומכם ואיך המרגש? כרגיל אני מרגיש
מצוין ולא חסר לי מאומה.
יתכן מאוד שאצא לחפש ביום ראשון
הבא אך מי יכול לדעת אלוהים גדול.
מה נשמע בבית מה שלום הילדים? איך
הסתדר בבית הספר ומה עם יעל? אני
מקוה שהכל הסתדר.
מה שלום ההורים ואיך את מרגישה צביה?
אני מקוה שהכל בסדר אצלך?
אני מקוה שאתם מטפלים בנוגע לשחרורי
אך כפי שנראה לי הרי שתוך שבוע אנחנו
גומרים את הכל ובאים הביתה
ככה אין חדש ולכן לא אאריך בדברים
אני מקוה שיש לך כסף ובאם אין לך אנא
פני לפסקו ואני מקוה שהוא יתן לך.
צביה, אל תתיאשי תוך שבוע אני מקוה
שנהיה בבית והכל יסתדר העיקר הוא
שכולנו בריאים ואת השלב הקשה כבר עברנו
[עמוד 2]
אסיים את מכתבי זה כי פשוט אין מה
להוסיף היות ואנו חיים כאן בחיים שגרתיים
כלומר קמים בבוקר עושים התעמלות אוכלים
ארוחת בוקר עושים סיורים אוספים שבויים
וערבים רעבים שמרימים ידים שומרים מנקים
נשק מסדרים ומטפלים בזחלם וכ"ו
בערב יש ערבי הוי אך אנני הולך
כי פשוט אין חשק.
אני מקוה שהאוטו בסדר וכל השאר
מתנהל כרגיל.
לדעתי את חייבת לעשות טיול
לכותל המערבי ולירושלים העתיקה.
אסיים בד"ש לכל המשפחה ולהתראות
בקרוב שלחי לי בבקשה עם צרלי רק קופסת
סכיני גילוח אדיסון וזה הכל.
ולך עפר היה ילד טוב חזק ובריא
שמור עליך אחותך ואמא עזור לאמא למד
טוב ועל ידי כך תעזור גם לאבא שלא
יהיו לו דאגות
כמו כן יעל שמעי בקול אמא והיי ילדה
טובה ונבונה.
המון נשיקות מאבא המתגעגע
והאוהב
צבי.
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
