בח' בתמוז ה'תש"ח, ה־15 ביולי 1948, במהלך קרבות עשרת הימים שבמלחמת העצמאות, התקיפו המצרים את קיבוץ בארות יצחק, ששכן אז בנגב המערבי, בשטח השייך כיום לקיבוצים עלומים ונחל עוז. מגיני הקיבוץ הצליחו להדוף את ההתקפה ואף גרמו, בסיוע תגבורת, לפגיעה קשה בכוח המצרי שעמד כנגדם, אך הקיבוץ כמעט ונחרב כליל, המבנים בו נהרסו וחבריו החליטו שלא לחזור למקום ההתיישבות בנגב ולמצוא להם מקום חדש. בינתיים, התיישבו רובם במושבה הטמפלרית הנטושה וילהלמה (היכן ששוכן כיום בני עטרות). ב-1952 הקימו חברי בארות יצחק את בארות יצחק החדשה, מעט צפונה מבני עטרות.

המכתב נמצא בארכיונו של אלעזר (לוזר) אדלר, שהגיע לקיבוץ באותה התקופה, וניתן לשער שזו טיוטה שלא נשלחה. הוא מכיל פנייה לרב זאב גולד (1889-1956), מי שהיה יו"ר המזרחי העולמי, וליצחק רפאל (1914-1999), מי שהיה מנהל המשרד לנפגעי המלחמה שנפתח בעקבות מלחמת השחרור, בבקשה לעזור לחברי הקיבוץ הגולים לבנות ספרייה תורנית.