יישוב והקמת המדינה 
חינוך ולימודים 
מסעות וטיולים 
אירועים בהיסטוריה 
מלחמות ישראל 
משפחה ויחסים 
חגים ומועדים 
תרבות 
מפורסמים 
ארצות ערב והאסלאם רומן מסתורי בין איש ציבור נשוי לבחורה צעירה ממשפחה מיוחסת בחברון
סיפור רקע
לאחרונה מצאתי צרור מכתבים שנשלחו לסבתי, אסתר סלונים, סביב שנת 1926.
בהתרגשות גדולה אני סורקת ומנסה לפענח את המכתבים.
לא ברור מי השולח. כנראה אהבה שלא הסתיימה בחתונה.
במכתב מתוארים יסוריו וגעגועיו של הכותב עם נסיעתה של אסתר מן העיר.
בהתרגשות גדולה אני סורקת ומנסה לפענח את המכתבים.
לא ברור מי השולח. כנראה אהבה שלא הסתיימה בחתונה.
במכתב מתוארים יסוריו וגעגועיו של הכותב עם נסיעתה של אסתר מן העיר.
כתב היד
ביום השלישי בלילה
נשמתי!
כפי המדובר בינינו צריך הייתי להיות המתחיל במכתבי רק למחר, זאת אומרת ביום ד', א[בל]
נאמן עלי אבא שבשמים שאין אני יכול לחכות עד למחר ואני מוכרח לשפוך שיחי לפניך.
האתאר לך, יקירתי, סוד יסורי ומהות יסורי? אבל הרי זה גם בשבילי סוד. אני יודע רק זה
שלא רק משעת נסיעתך, אלא מהרגע שנודע לי שאת צריכה לנסוע מרגיש אני יַתמות נוראה
וריקניות בלבי. למה? הלא יש ימים שלמים שאין אני רואה אותך? הלא יש שאני שקוע
כלי בחיים הצבוריים, באספות וכולי, ושוכח אותך לשעות שלמות. ולמה אין אני יכול לסבול
את נסיעתך מהעיר? ושוב אני שואל את עצמי: רבונו של עולם! במה הקסימה ריבה זו אותי?
ומדוע כל כך חזק, כל כך חזק? – – לע'ע [לעת עתה] זהו סוד, שאין אני יכול לבארו לי, אפש[ר]
שאת יודעת?
אחרי שנפרדתי ממך מהרתי וכמעט שרצתי להמשרד שלי. רציתי להשתיק את סערת רוחי בעבודה.
אבל זה לא עלה לי בנקל. טוב שבאו אנשים והעסיקו אותי קצת. אחרי הצהרים היה יותר
רע. מגמת כאב-ראש לא שלחי ללכת להמשרד ונשארתי בבית, וממלא מובן שלרעיונותי
ניתן ע"י זה חפש גמור לטייל כפי חפצם.
והנה עבר ב"ה היום. כלם כבר שכבו לישון ואני ישבתי לכתוב לך את שורותי
הקצרות האלה. מרגיש אני שרוחי שב אלי לאט-לאט ע"י הכתיבה. מרגיש אני כאילו
הייתי מדבר אתך. עכשיו אני מתחיל לחכות למכתבך הראשון. אין אני יודע מה
לבקשך. אין אני מעיז לבקשך לשוב הביתה בהקדם האפשרי, כי אין אני רוצה להיות
אגואיסט כל כך גדול. סוף-סוף מאמין אני, [כי] הנסיעה תביא תעלת לבריאותך ותשובי אלי
בריאה ודשנה ורעננה. אבל גם לפרוד ארוך אני […].
לע'ע [לעת עתה] שלום לך. גרשי כל דאגה מלבך וחיי!
שלך לנצח
פנחסך
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
כתב היד
ביום השלישי בלילה
נשמתי!
כפי המדובר בינינו צריך הייתי להיות המתחיל במכתבי רק למחר, זאת אומרת ביום ד', א[בל]
נאמן עלי אבא שבשמים שאין אני יכול לחכות עד למחר ואני מוכרח לשפוך שיחי לפניך.
האתאר לך, יקירתי, סוד יסורי ומהות יסורי? אבל הרי זה גם בשבילי סוד. אני יודע רק זה
שלא רק משעת נסיעתך, אלא מהרגע שנודע לי שאת צריכה לנסוע מרגיש אני יַתמות נוראה
וריקניות בלבי. למה? הלא יש ימים שלמים שאין אני רואה אותך? הלא יש שאני שקוע
כלי בחיים הצבוריים, באספות וכולי, ושוכח אותך לשעות שלמות. ולמה אין אני יכול לסבול
את נסיעתך מהעיר? ושוב אני שואל את עצמי: רבונו של עולם! במה הקסימה ריבה זו אותי?
ומדוע כל כך חזק, כל כך חזק? – – לע'ע [לעת עתה] זהו סוד, שאין אני יכול לבארו לי, אפש[ר]
שאת יודעת?
אחרי שנפרדתי ממך מהרתי וכמעט שרצתי להמשרד שלי. רציתי להשתיק את סערת רוחי בעבודה.
אבל זה לא עלה לי בנקל. טוב שבאו אנשים והעסיקו אותי קצת. אחרי הצהרים היה יותר
רע. מגמת כאב-ראש לא שלחי ללכת להמשרד ונשארתי בבית, וממלא מובן שלרעיונותי
ניתן ע"י זה חפש גמור לטייל כפי חפצם.
והנה עבר ב"ה היום. כלם כבר שכבו לישון ואני ישבתי לכתוב לך את שורותי
הקצרות האלה. מרגיש אני שרוחי שב אלי לאט-לאט ע"י הכתיבה. מרגיש אני כאילו
הייתי מדבר אתך. עכשיו אני מתחיל לחכות למכתבך הראשון. אין אני יודע מה
לבקשך. אין אני מעיז לבקשך לשוב הביתה בהקדם האפשרי, כי אין אני רוצה להיות
אגואיסט כל כך גדול. סוף-סוף מאמין אני, [כי] הנסיעה תביא תעלת לבריאותך ותשובי אלי
בריאה ודשנה ורעננה. אבל גם לפרוד ארוך אני […].
לע'ע [לעת עתה] שלום לך. גרשי כל דאגה מלבך וחיי!
שלך לנצח
פנחסך
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
צולם בפוטו הילה רייכמן. אלנבי 19 תל אביב 
התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
בטוח שאתם רוצים
להתנתק?
