רותי כותבת לבעלה מלאכי שבארה״ב על הבית, על הלולים שבחצר, על הילדות שמשחקות ועל ביקורה בבית אבלים
סיפור רקע
מכתב מרותי לבעלה מלאכי אלמוגי הנמצא בחו"ל לצורך עבודתו. תחילה היא כותבת על ניחום אבלים שנסעה אליו ועל התחושות הקשות שליוו אותה בנסיעה זו. לאחר מכן, רותי מספרת על הבית, על הגינה ועל הלול. הכול בסדר, אף שנשארו רק שלוש תרנגולות מטילות ביצים. רותי מעדכנת את מלאכי גם בשלום הבנות שמתגעגעות מאוד לאביהן. בסוף המכתב, דינה קרובת המשפחה, מוסיפה כמה מילים למלאכי. היא מספרת ששמרה על הבנות כשרותי יצאה ליהנות קצת עם חברים ומוסרת דרישת שלום מכולם.
מלאכי אלמוגי נשלח לשלושה חודשים לפילדלפיה לצורך הקמת מפעל "קולסו" בפארק המדע בחיפה. הוא הרבה לכתוב מכתבים למשפחתו, לרותי אשתו ולבנותיו סיגל וורד.
מלאכי נולד והתחנך בקריית חיים, שירת בחטיבת הנח"ל, ובהמשך שירת במילואים בחטיבה 9 גדוד 91. בחייו האזרחיים עבד מלאכי בחברת "כור תעשיות", בעיקר בהקמת מפעלי תעשייה, ושימש מנכ"ל של כמה מפעלים בתקופות שונות.
מלאכי אלמוגי נשלח לשלושה חודשים לפילדלפיה לצורך הקמת מפעל "קולסו" בפארק המדע בחיפה. הוא הרבה לכתוב מכתבים למשפחתו, לרותי אשתו ולבנותיו סיגל וורד.
מלאכי נולד והתחנך בקריית חיים, שירת בחטיבת הנח"ל, ובהמשך שירת במילואים בחטיבה 9 גדוד 91. בחייו האזרחיים עבד מלאכי בחברת "כור תעשיות", בעיקר בהקמת מפעלי תעשייה, ושימש מנכ"ל של כמה מפעלים בתקופות שונות.
כתב היד
7.12.68
[עמוד 1]
למלאכי שלום.
כרגע השעה 10:00 מוצאי שבת. בחוץ גשם
שוטף ובבית סוף סוף שקט…
היום היה יום די קשה (מבחינה נפשית) הייתי בכפר ידידיה
עם הבנות. ההחלטה היתה קשה, לסוע, אך טוב שנסעתי
וחבל שלא עשיתי זאת יותר מוקדם. תמר חשבה שנבוא יחד
עוד לפני הנסיעה שלך. כשהגענו לשם מצאנו שם את
ההורים של תמר ועוד חבר כפר ידידיה אני נכנסתי בלב
כבד, ובפנים כולם בפנים שוחקות, מנסים להציג מצב-
רוח מרומם, אך היה מורגש מאוד שמצב הרוח הוא לא
אמיתי. לאחר זמן מה הייתי עם תמר במטבח ושם
שוחחתי איתה על המקרה. מסתבר שהילד נפל מטרקטור
עומד. חוני היה בקרבתו ולקול צעקה שלו כולם
יצאו מהבית. על הילד לא ראו שום דבר חצוני, מיד
לקחו אותו לבית החולים בחדרה שם נעשה צלום גולגולת
ונמצא שבר. במהירות הם המשיכו לתל- השומר ועד
שהם מצאו את מחלקת הילדים שם (דבר מסובך כנראה)
הילד כמעט ולא נשם. לא הספיקו לטפל בו הרבה
והוא נפטר. חוני מלא רגשי אשמה (הוא חושב שבגלל
שהמעצור יד לא היה סגור הטרקטור זז מעט, אך לא בטוח)
בכל – אופן מאחורי "מצב רוח טוב" מסתתרת עצבנות עצומה.
שניהם מעשנים כל הזמן ומשתדלים כאמור לא להראות שום
דבר כלפי חוץ. אותו מצב עם הילדים. הם בכלל לא
מדברים. בדרך הביתה סיגל סיפרה לי שנורית דברה
[עמוד 2]
איתה וספרה לה איך זה קרה. אני חושבת שאתה
צריך לכתוב להם, הם מחכים למכתב, לא כל-כך
תנחומים כמו תאור קצר על ארה"ב. הבאתי איתי
את שלושת מכתבך שקבלתי עד היום אך לא היתה להם
סבלנות לקרוא כל כך הרבה.
הזמנתי את תמר הנה לסוף חנוכה. כנראה שאקח יומיים
חפש ונבלה איתם יחד.
ועכשיו קצת על הבית. במכתבך אתה שואל על הגינה
לול וכו'. בגנה לא השתנה שום דבר מאז שנסעת
חוץ מקצת חיטה שצומחת באמצע הדשא, כנראה
מאז שהוצאתי את התרנגולת שהיתה במרפסת החוצה.
בלול נשארו 3 תרנגולות מטילות. אחד היה תרנגול
בריא שהפך להיות טעים ושתים נוקרו בצורה קשה
ומתו פה במרפסת. לאחר מכן עשינו לויה וקברנו
על הגבעה. סיגל עשתה לה סימנים איפוא [איפה] זה ומתכוננת
לבקר שם. שלשת התרנגולות הנותרות מרגישות לעת
עתה טוב ועברו טיפול של קצוץ המקור (ע"י אמא שלך)
התוכי חי, וקים עדין, וגם הדגים מרגישים טוב.
(מקבלים חמום, אור ואוכל)
בנתיים גם לא התקלקל שום דבר בבית. את הדלת של
האוטו תיקנתי, בעזרת אמנון, עם מעט שמן.
הבנות מרגישות טוב. סיגל לומדת במרץ, היא כבר
קוראת כמעט כל ספר מנוקד. לכתיבה יש לה פחות סבלנות
אבל בכוחות משותפים גם זה הולך.
שתיהן מתגעגעות מאוד ושואלות יום יום מתי תחזור. עכשיו
[עמוד 3]
מתחיל גם לסיגל להגמר. היא לא הבינה, בכל – זאת,
לכמה זמן נסעת.
ואצלי גם אין חדש. מנסים להעביר את הזמן (היום קצר
לי מדי) אך בסה"כ נראה לי שאתה כבר הרבה זמן
בפילדלפיה. גם מבחינה גניקולוגית אין עדין שום שינוי.
בשבוע הבא אעשה סוף סוף בדיקה.
ובכן מספיק להיום. (ידיעות על הנעשה בארץ אני
לא כותבת מכיוון שאני מבינה שאתה קורא אותו עיתון
שגם אני קוראת).
להתראות והרבה נשיקות. רותי.
שלום מלאכי!
עברו שבועיים מאז שכתבתי לך, ולמרות שאצלך עבר
כל-כך הרבה אצלנו לא השתנה כלום. את המבחן
שעליו כתבתי בפעם שעברה עברתי ועכשיו מחכים לי
נוספים. אתמול קראתי את שלושת המכתבים הראשונים
שלך, וממש נהניתי – התאורים ממש ציורים ואפשר
לתאר כל דבר בדיוק, כנראה שההתלהבות שלך
גדולה ביותר.
אתמול בערב הייתי ביבי-סיטר אצלכם, אשתך
יצאה… (כדי שלא תדאג היא הלכה למסיבה
בדניה, וכדי שעוד יותר לא תדאג עם דני ותחיה)
רותי ממהרת לשלוח את המכתב, אז
להתראות תמשיך לבלות יפה ולכתוב הרבה.
ד"ש מכל המשפחה (מאיר) דינה.
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
כתב היד
7.12.68
[עמוד 1]
למלאכי שלום.
כרגע השעה 10:00 מוצאי שבת. בחוץ גשם
שוטף ובבית סוף סוף שקט…
היום היה יום די קשה (מבחינה נפשית) הייתי בכפר ידידיה
עם הבנות. ההחלטה היתה קשה, לסוע, אך טוב שנסעתי
וחבל שלא עשיתי זאת יותר מוקדם. תמר חשבה שנבוא יחד
עוד לפני הנסיעה שלך. כשהגענו לשם מצאנו שם את
ההורים של תמר ועוד חבר כפר ידידיה אני נכנסתי בלב
כבד, ובפנים כולם בפנים שוחקות, מנסים להציג מצב-
רוח מרומם, אך היה מורגש מאוד שמצב הרוח הוא לא
אמיתי. לאחר זמן מה הייתי עם תמר במטבח ושם
שוחחתי איתה על המקרה. מסתבר שהילד נפל מטרקטור
עומד. חוני היה בקרבתו ולקול צעקה שלו כולם
יצאו מהבית. על הילד לא ראו שום דבר חצוני, מיד
לקחו אותו לבית החולים בחדרה שם נעשה צלום גולגולת
ונמצא שבר. במהירות הם המשיכו לתל- השומר ועד
שהם מצאו את מחלקת הילדים שם (דבר מסובך כנראה)
הילד כמעט ולא נשם. לא הספיקו לטפל בו הרבה
והוא נפטר. חוני מלא רגשי אשמה (הוא חושב שבגלל
שהמעצור יד לא היה סגור הטרקטור זז מעט, אך לא בטוח)
בכל – אופן מאחורי "מצב רוח טוב" מסתתרת עצבנות עצומה.
שניהם מעשנים כל הזמן ומשתדלים כאמור לא להראות שום
דבר כלפי חוץ. אותו מצב עם הילדים. הם בכלל לא
מדברים. בדרך הביתה סיגל סיפרה לי שנורית דברה
[עמוד 2]
איתה וספרה לה איך זה קרה. אני חושבת שאתה
צריך לכתוב להם, הם מחכים למכתב, לא כל-כך
תנחומים כמו תאור קצר על ארה"ב. הבאתי איתי
את שלושת מכתבך שקבלתי עד היום אך לא היתה להם
סבלנות לקרוא כל כך הרבה.
הזמנתי את תמר הנה לסוף חנוכה. כנראה שאקח יומיים
חפש ונבלה איתם יחד.
ועכשיו קצת על הבית. במכתבך אתה שואל על הגינה
לול וכו'. בגנה לא השתנה שום דבר מאז שנסעת
חוץ מקצת חיטה שצומחת באמצע הדשא, כנראה
מאז שהוצאתי את התרנגולת שהיתה במרפסת החוצה.
בלול נשארו 3 תרנגולות מטילות. אחד היה תרנגול
בריא שהפך להיות טעים ושתים נוקרו בצורה קשה
ומתו פה במרפסת. לאחר מכן עשינו לויה וקברנו
על הגבעה. סיגל עשתה לה סימנים איפוא [איפה] זה ומתכוננת
לבקר שם. שלשת התרנגולות הנותרות מרגישות לעת
עתה טוב ועברו טיפול של קצוץ המקור (ע"י אמא שלך)
התוכי חי, וקים עדין, וגם הדגים מרגישים טוב.
(מקבלים חמום, אור ואוכל)
בנתיים גם לא התקלקל שום דבר בבית. את הדלת של
האוטו תיקנתי, בעזרת אמנון, עם מעט שמן.
הבנות מרגישות טוב. סיגל לומדת במרץ, היא כבר
קוראת כמעט כל ספר מנוקד. לכתיבה יש לה פחות סבלנות
אבל בכוחות משותפים גם זה הולך.
שתיהן מתגעגעות מאוד ושואלות יום יום מתי תחזור. עכשיו
[עמוד 3]
מתחיל גם לסיגל להגמר. היא לא הבינה, בכל – זאת,
לכמה זמן נסעת.
ואצלי גם אין חדש. מנסים להעביר את הזמן (היום קצר
לי מדי) אך בסה"כ נראה לי שאתה כבר הרבה זמן
בפילדלפיה. גם מבחינה גניקולוגית אין עדין שום שינוי.
בשבוע הבא אעשה סוף סוף בדיקה.
ובכן מספיק להיום. (ידיעות על הנעשה בארץ אני
לא כותבת מכיוון שאני מבינה שאתה קורא אותו עיתון
שגם אני קוראת).
להתראות והרבה נשיקות. רותי.
שלום מלאכי!
עברו שבועיים מאז שכתבתי לך, ולמרות שאצלך עבר
כל-כך הרבה אצלנו לא השתנה כלום. את המבחן
שעליו כתבתי בפעם שעברה עברתי ועכשיו מחכים לי
נוספים. אתמול קראתי את שלושת המכתבים הראשונים
שלך, וממש נהניתי – התאורים ממש ציורים ואפשר
לתאר כל דבר בדיוק, כנראה שההתלהבות שלך
גדולה ביותר.
אתמול בערב הייתי ביבי-סיטר אצלכם, אשתך
יצאה… (כדי שלא תדאג היא הלכה למסיבה
בדניה, וכדי שעוד יותר לא תדאג עם דני ותחיה)
רותי ממהרת לשלוח את המכתב, אז
להתראות תמשיך לבלות יפה ולכתוב הרבה.
ד"ש מכל המשפחה (מאיר) דינה.
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
בטוח שאתם רוצים
להתנתק?