אוֹצָרוֹת
1969 09 בפברואר

רותי מודה במכתבה כי נסיעתו של בעלה לארה"ב ביטלה כל ספק בנוגע לעומק אהבתו אליה

רותי אלמוגי נווה שאנן, חיפה פורסם על ידי נוי לאופר ישראלי

כתב היד

3 דפי המכתב

סיפור רקע

המכתב האישי שכתב מלאכי לרותי הוכיח לה את אהבתו. רותי מזכירה את התקופה שקדמה לנישואיהם וכותבת שהיא תמיד אהבה את מלאכי, אבל לא הייתה בטוחה שרגשותיו עמוקים כמו רגשותיה. מכתב זה הסיר מליבה כל ספק בנוגע לעוצמת אהבתו. רותי מעדכנת במתרחש בחייה ובחיי הבנות: החזרה שלה לעבודה בבית החולים, מעשי הבנות, התאונה עם הרכב ועוד. בסיום המכתב מתייחסת רותי למועד שובו של מלאכי ולביקור של חבר מן העבודה שלו בביתם, בביקור עלתה שאלת נסיעת המשפחה כולה לארה"ב. מלאכי אלמוגי נשלח לשלושה חודשים לפילדלפיה לצורך הקמת מפעל 'קולסו' בפארק המדע בחיפה. הוא הרבה לכתוב מכתבים למשפחתו; להוריו, לרותי אשתו ולבנותיו סיגל וורד. מלאכי התחנך בקריית חיים, שירת בחטיבת הנח"ל, ובהמשך שירת במילואים בחטיבה 9 גדוד 91. בחייו האזרחיים עבד מלאכי בחברת 'כור תעשיות', בעיקר בהקמת מפעלי תעשייה, ושימש מנכ"ל של כמה מפעלים.

המכתב האישי שכתב מלאכי לרותי הוכיח לה את אהבתו. רותי מזכירה את התקופה שקדמה לנישואיהם וכותבת שהיא תמיד אהבה את מלאכי, אבל לא הייתה בטוחה שרגשותיו עמוקים כמו רגשותיה. מכתב זה הסיר מליבה כל ספק בנוגע לעוצמת אהבתו. רותי מעדכנת במתרחש בחייה ובחיי הבנות: החזרה שלה לעבודה בבית החולים, מעשי הבנות, התאונה עם הרכב ועוד. בסיום המכתב מתייחסת רותי למועד שובו של מלאכי ולביקור של חבר מן העבודה שלו בביתם, בביקור עלתה שאלת נסיעת המשפחה כולה לארה"ב. מלאכי אלמוגי נשלח לשלושה חודשים לפילדלפיה לצורך הקמת מפעל 'קולסו' בפארק המדע בחיפה. הוא הרבה לכתוב מכתבים למשפחתו; להוריו, לרותי אשתו ולבנותיו סיגל וורד. מלאכי התחנך בקריית חיים, שירת בחטיבת הנח"ל, ובהמשך שירת במילואים בחטיבה 9 גדוד 91. בחייו האזרחיים עבד מלאכי בחברת 'כור תעשיות', בעיקר בהקמת מפעלי תעשייה, ושימש מנכ"ל של כמה מפעלים.

כתב היד

עמוד 1/3

[עמוד 1]
9.2.69
למלאכי שלי שלום.
היום קיבלתי את שני המכתבים הא[י]שיים שלך+
מכתב משפחתי. עד כמה שהתרגשתי אני חושבת שאני
לא צריכה לכתוב לך. תמיד ידעתי שאתה סגור מאוד
אני גם יודעת שאני כזו אבל בכל זאת אני חושבת
שבמשך השנים (סוף סוף עוד מעט נחגוג 10 שנים לנשואים)
הצלחתי להראות לך יותר עד כמה שאני אוהבת אותך ועד
כמה שאני מרגישה שאתה חלק ממני. אני תמיד חששתי
שרגשותיך כלפי אינם כך, אם להודות על האמת הרגשה
זו מלווה אותי מיום נשואינו ורק עכשיו אני רואה
שהדבר אינו כך. אולי זו סיבה נוספת להתרגשות הרבה
שלי. אני לא יודעת עד כמה שאתה זוכר את
התקופה של לפני הנשואים – היום היא נראית לך ורודה
מאוד אני לא זוכרת תקופה זו כל-כך לטובה
אני חושבת שזו היתה אחת התקופות הקשות בימי
חיי. אני בזמנו התאהבתי בך ממבט ראשון וממך
רק שמעתי במשך 3 שנים שאנחנו "סתם יוצאים"
נכון שמאז עבר כבר הרבה זמן והיו לי הרבה
הזדמנויות לשכוח זאת, אבל בכל זאת היו גם
זמנים שחשבתי שאתה היית מרגיש יותר טוב אילו לא
היינו מתחתנים. אך מה אומר לך, אם עד היום עוד
היו אי-אלה ספקות עכשיו הם חלפו לגמרי ואני
מקוה שמהיום והלאה לא תעלנה מחשבות כאלה על דעתי.
אני עדין עובדת בבית חולים רמב"ם. אתמול היה לי
חפש והיום ומחר אני עובדת בוקר אחר-כך מחכים
לי 3 לילות של שמירה. אני מקווה שהם יעברו בשלום
[עמוד 2]
2
העבודה הזו קשה לי מאוד גם מבחינה פיזית ועוד יותר
מבחינה נפשית. אני כבר לא רגילה לעבודה בבית חולים
בימים הראשונים בכלל לא יכולתי להשתחרר ממחשבות
על החולים וכמובן ביחוד ממחשבות על ד"ר מזרחי שבו
אני מטפלת ושוב אני חוזרת להרגשה שהיתה לי בזמנו
כשעבדתי בבית חולים שצריך להנות מכל רגע בחיים
כל זמן שהולכים על שתים. כל הבעיות הקטנות של החיים
לא נראות חשובות, אפילו כשהאוטו נשרט בתאונה שהיתה
לי לפני שבוע לא יכולתי להצטער או להתרגז פשוט
שמחתי שלא קרה שום דבר רציני, למעשה הייתי במצב נפשי
כזה שמזל שלא קרה שום דבר יותר רציני מכיוון שהיום
שאני חושבת על זה בדם קר, אני הייתי אשמה.
דרך אגב- עד עכשיו עוד לא תקנתי את המכה, פשוט
מחוסר זמן, אין לי מתי להשאיר את האוטו במוסך, חוץ
מזה שהאוטו צריך עוד כמה תיקונים שאני מחכה שאתה
תעשה. וכל זמן שהוא נוסע אני ממשיכה לסוע, אני
מקוה שאתה לא כועס.
ביום שישי עבדתי מ 3 עד 11 בבוקר. מצאתי עוזרת
חדשה בגיל 50+ איטית מאוד אבל בכל זאת אני מנסה
להכניס אותה לעבודה. היום היא היתה אחר הצהריים
ולמדה לכבס, אני עוד לא יודעת אם היא תישאר, אבל
כל זמן שאין לי יותר טובה היא עובדת (אין שום סכנה
שתתאהב בה). חוץ מזה קניתי לורד ביום שישי
זוג נעליים חדש (הזוג השלישי מאז שנסעת) היא גומרת
את הנעליים בקבלנות. כל-כך הרבה אנשים דברו איתה
על זה שהיא בסוף נפגעה מאוד ובכתה שהיא באמת
לא אשמה והיא מבטיחה לשמור על הנעליים ולאחר שלא
[עמוד 3]
3
מצאתי אף סנדלר שהסכים לתקן אותם, קניתי לה חדשות.
היא כנראה זחלה איתם על ארבע או שחקה עם אבנים
בכל אופן היא הצליחה לגמור את העור מלפנים, וזה אי
אפשר לתקן. עכשיו ריבי התחילה ללמד על הסנדלר,
בגן, אני מקוה שזה יעזור. בכל אופן כשתבוא אל תדבר
איתה על זה מכיוון שזו כבר נקודה רגישה אצלה.
היום אחר- הצהריים הררי בא הנה להפרד לפני
נסיעתו הפעם הוא ניסה לגשש בקשר לנסיעה
לארה"ב אני אמרתי לו שהדבר אפשרי אך קשור בקשיים
מסוימים בעיקר העבודה שלי והלמודים של סיגל.
אמרתי גם שההחלטה בקשר לנסיעה כזו קשורה רק בך
ז"א שאתה תחליט אם צריך לסוע [לנסוע] או לא.
אני לא יודעת מה הרגשתו בדיוק אבל הוא עושה רושם די
מבסוט לעזוב שוב את הבית והדבר לא נראה לו כל כך
נורא כפי שהוא נראה לי הוא אומר שהוא ומשפחתו כבר
התרגלו – איך אפשר להתרגל לזה.
אני מצרפת היום 2 ציורים של סיגל וורד ומכתב
מצפי, גם נעמה צירה ציור אבל אני פוחדת שנעבור את
המשקל המותר לכן אני משאירה אותו כאן (ההפסד לא-כל-כך
גדול)
בקשר לשובך חיינו בטעות עד היום משום מה חשבתי
שאתה תהיה כבר בארץ ב 14.2 בשעה 23:00 ועכשיו אני מבינה
שזו שעה היציאה מניו יורק. אבל אל תדאג באש ובמים
אנחנו נגיע ללוד אנחנו כלומר אני והבנות בקשר ליתר
לא ידוע כולם רוצים לסוע [לנסוע] אבל אני משתדלת לשכנע אותם
לחכות לך פה, נראה עד כמה שאצליח.
ובינתיים הרבה הרבה נשיקות ולהתראות בקרוב מאוד
ממני- רותי האוהבת אותך תמיד

עמוד 2/3
עמוד 3/3

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: רותי אלמוגי
מיקום: נווה שאנן, חיפה
תאריך: 09.02.1969

מקבל/ת המכתב

שם: מלאכי אלמוגי
מיקום: פילדלפיה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/3

[עמוד 1]
9.2.69
למלאכי שלי שלום.
היום קיבלתי את שני המכתבים הא[י]שיים שלך+
מכתב משפחתי. עד כמה שהתרגשתי אני חושבת שאני
לא צריכה לכתוב לך. תמיד ידעתי שאתה סגור מאוד
אני גם יודעת שאני כזו אבל בכל זאת אני חושבת
שבמשך השנים (סוף סוף עוד מעט נחגוג 10 שנים לנשואים)
הצלחתי להראות לך יותר עד כמה שאני אוהבת אותך ועד
כמה שאני מרגישה שאתה חלק ממני. אני תמיד חששתי
שרגשותיך כלפי אינם כך, אם להודות על האמת הרגשה
זו מלווה אותי מיום נשואינו ורק עכשיו אני רואה
שהדבר אינו כך. אולי זו סיבה נוספת להתרגשות הרבה
שלי. אני לא יודעת עד כמה שאתה זוכר את
התקופה של לפני הנשואים – היום היא נראית לך ורודה
מאוד אני לא זוכרת תקופה זו כל-כך לטובה
אני חושבת שזו היתה אחת התקופות הקשות בימי
חיי. אני בזמנו התאהבתי בך ממבט ראשון וממך
רק שמעתי במשך 3 שנים שאנחנו "סתם יוצאים"
נכון שמאז עבר כבר הרבה זמן והיו לי הרבה
הזדמנויות לשכוח זאת, אבל בכל זאת היו גם
זמנים שחשבתי שאתה היית מרגיש יותר טוב אילו לא
היינו מתחתנים. אך מה אומר לך, אם עד היום עוד
היו אי-אלה ספקות עכשיו הם חלפו לגמרי ואני
מקוה שמהיום והלאה לא תעלנה מחשבות כאלה על דעתי.
אני עדין עובדת בבית חולים רמב"ם. אתמול היה לי
חפש והיום ומחר אני עובדת בוקר אחר-כך מחכים
לי 3 לילות של שמירה. אני מקווה שהם יעברו בשלום
[עמוד 2]
2
העבודה הזו קשה לי מאוד גם מבחינה פיזית ועוד יותר
מבחינה נפשית. אני כבר לא רגילה לעבודה בבית חולים
בימים הראשונים בכלל לא יכולתי להשתחרר ממחשבות
על החולים וכמובן ביחוד ממחשבות על ד"ר מזרחי שבו
אני מטפלת ושוב אני חוזרת להרגשה שהיתה לי בזמנו
כשעבדתי בבית חולים שצריך להנות מכל רגע בחיים
כל זמן שהולכים על שתים. כל הבעיות הקטנות של החיים
לא נראות חשובות, אפילו כשהאוטו נשרט בתאונה שהיתה
לי לפני שבוע לא יכולתי להצטער או להתרגז פשוט
שמחתי שלא קרה שום דבר רציני, למעשה הייתי במצב נפשי
כזה שמזל שלא קרה שום דבר יותר רציני מכיוון שהיום
שאני חושבת על זה בדם קר, אני הייתי אשמה.
דרך אגב- עד עכשיו עוד לא תקנתי את המכה, פשוט
מחוסר זמן, אין לי מתי להשאיר את האוטו במוסך, חוץ
מזה שהאוטו צריך עוד כמה תיקונים שאני מחכה שאתה
תעשה. וכל זמן שהוא נוסע אני ממשיכה לסוע, אני
מקוה שאתה לא כועס.
ביום שישי עבדתי מ 3 עד 11 בבוקר. מצאתי עוזרת
חדשה בגיל 50+ איטית מאוד אבל בכל זאת אני מנסה
להכניס אותה לעבודה. היום היא היתה אחר הצהריים
ולמדה לכבס, אני עוד לא יודעת אם היא תישאר, אבל
כל זמן שאין לי יותר טובה היא עובדת (אין שום סכנה
שתתאהב בה). חוץ מזה קניתי לורד ביום שישי
זוג נעליים חדש (הזוג השלישי מאז שנסעת) היא גומרת
את הנעליים בקבלנות. כל-כך הרבה אנשים דברו איתה
על זה שהיא בסוף נפגעה מאוד ובכתה שהיא באמת
לא אשמה והיא מבטיחה לשמור על הנעליים ולאחר שלא
[עמוד 3]
3
מצאתי אף סנדלר שהסכים לתקן אותם, קניתי לה חדשות.
היא כנראה זחלה איתם על ארבע או שחקה עם אבנים
בכל אופן היא הצליחה לגמור את העור מלפנים, וזה אי
אפשר לתקן. עכשיו ריבי התחילה ללמד על הסנדלר,
בגן, אני מקוה שזה יעזור. בכל אופן כשתבוא אל תדבר
איתה על זה מכיוון שזו כבר נקודה רגישה אצלה.
היום אחר- הצהריים הררי בא הנה להפרד לפני
נסיעתו הפעם הוא ניסה לגשש בקשר לנסיעה
לארה"ב אני אמרתי לו שהדבר אפשרי אך קשור בקשיים
מסוימים בעיקר העבודה שלי והלמודים של סיגל.
אמרתי גם שההחלטה בקשר לנסיעה כזו קשורה רק בך
ז"א שאתה תחליט אם צריך לסוע [לנסוע] או לא.
אני לא יודעת מה הרגשתו בדיוק אבל הוא עושה רושם די
מבסוט לעזוב שוב את הבית והדבר לא נראה לו כל כך
נורא כפי שהוא נראה לי הוא אומר שהוא ומשפחתו כבר
התרגלו – איך אפשר להתרגל לזה.
אני מצרפת היום 2 ציורים של סיגל וורד ומכתב
מצפי, גם נעמה צירה ציור אבל אני פוחדת שנעבור את
המשקל המותר לכן אני משאירה אותו כאן (ההפסד לא-כל-כך
גדול)
בקשר לשובך חיינו בטעות עד היום משום מה חשבתי
שאתה תהיה כבר בארץ ב 14.2 בשעה 23:00 ועכשיו אני מבינה
שזו שעה היציאה מניו יורק. אבל אל תדאג באש ובמים
אנחנו נגיע ללוד אנחנו כלומר אני והבנות בקשר ליתר
לא ידוע כולם רוצים לסוע [לנסוע] אבל אני משתדלת לשכנע אותם
לחכות לך פה, נראה עד כמה שאצליח.
ובינתיים הרבה הרבה נשיקות ולהתראות בקרוב מאוד
ממני- רותי האוהבת אותך תמיד

עמוד 2/3
עמוד 3/3

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: צבי אלמוגי
מיקום: נווה שאנן, חיפה
תאריך: 1958-07-11

מקבל/ת המכתב

שם: מלאכי אלמוגי
מיקום: פילדלפיה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות