אוֹצָרוֹת
1948 20 ביוני

רות אלישובסקי מסבירה במכתבה לאימה מדוע אין באפשרותה לעזוב את ירושלים הנצורה, מבקשת משלוח של מזון ומתארת את המצב בעיר

רות אלישקובסקי ירושלים פורסם על ידי Shira Mayerson

כתב היד

6 דפי המכתב

סיפור רקע

רות אלישקובסקי כותבת מירושלים לאמה צילה שחיה בתל אביב בעת הפוגה בקרבות מלחמת העצמאות. רות עבדה כאחות בהדסה הר הצופים והיתה בת יחידה לאמה שהתאלמנה לא מכבר. המכתב מבטא את רוח ירושלים באותה עת. המכתב באדיבות המשפחה.

רות אלישקובסקי כותבת מירושלים לאמה צילה שחיה בתל אביב בעת הפוגה בקרבות מלחמת העצמאות. רות עבדה כאחות בהדסה הר הצופים והיתה בת יחידה לאמה שהתאלמנה לא מכבר. המכתב מבטא את רוח ירושלים באותה עת. המכתב באדיבות המשפחה.

כתב היד

עמוד 1/6

ב"ה, י"ג בסיון תש"ח. ירושלים

לאמא היקרה, שלום רב!
[…] שום הזדמנות מיוחדת למשלוח מכתב
אלא כדאי שיהא מוכן בידי ובשעת הצורך
לא אתעכב בכתיבתו. אמא, בודאי אפרים הגיע
כבר לת"א ואתו ד"ש חיה ממני. כה שמחתי
לקבל את חבילתך. ובמיוחד תודה על הגרבים
והמטפחות הן באמת יפות מאד. כמובן
ששמחתי למלפפון ולכל שאר הדברים.
אשר לכסף, הריהו מיותר אצלי לחלוטין.
כסף זהו אחד הדברים המעטים בירושלים
שיש ממנו די ואין לאן להוציאו ולא כדאי
שיתגלגל יותר מדי אצלי ואצלך, הן ודאי לא יהיה
מיותר. אפרים סרב לקחת בחזרה אבל בהזדמנות
הבאה אשלח לך. טוב?
ומה שנוגע למשלוח חבילות, הרי אין מה לדבר
ששמחתי לכל הדברים המתוקים אלא שכדאי יותר
שתשלחי לי קופסאות שמורים מכל מה שתוכלי
להשיג ולשלח. יש לשער שחבילות קטנות אפשר
יהיה לשלח. סרדינים, בשר, חלב, גבינה וכל מה
שתעלי על דעתך. טוב? אלה הם דברים יותר
שמושיים ויותר חיוניים במצב שנוצר בירושלים
ומי יודע מה יהיה אתנו עד תום ההפוגה
ומי יודע מתי תסתים הפוגה זו.
ובינתים חיים וממשיכים בסדר היום הרגיל
כמעט וקשה היה להסתגל לשקט, לאי-פחד
להלך ברחובות. ויש לעתים ואני מתפלאה שמספר
כה רב של אנשים עומדים ברחוב ואין פגזים
ולא רצים… ובכל זאת הסתגלנו לטוב הקים
כרגע די מהר ודי טוב ולאיש מירושלים
לא איכפת שמצב טוב זה ימשך עוד ועוד…
במשך החדש האחרון עבדתי בחדר נתוח, כפי
שכתבתי לך כבר לא פעם ועכשו, התחלתי
שוב במילדות חוץ.
מה ששיך לירושלים ולת"א, ברור שאין לדבר
כרגע על נסיעות, דברתי על זה השכם והערב
עם כל אחד שיש לו פה בהנהלת הדסה.
וכל אחד הוכיח לי שאין שום הגיון בטענותי.
כל זמן שמצב זה ימשך, הרי אין לדבר על
נסיעה מן העיר ולו גם לימים מספר. ומה
אם תפסק ההפוגה? ומה אם אי אפשר יהיה לחזר
לירושלים? ומה אם יפגיזו כאן ויביאו חו"ו
פצועים בהמונים ואין אחיות לעזור? כך
אומרים המנהלים שלנו. הם טוענים שכמוני
ישנן עוד רבות שרוצות לנסוע וקבלו שחרור כבר
ואין אפשרות לזה. אלא, שאם תמשך ההפוגה
ואם תפתח הדרך לתנועה אזרחית רגילה
פחות או יותר, יתכן שיאפשרו לנסע לכמה
ימים. על עזיבה מוחלטת של עיר הקדש שלנו,
אין בכלל לדבר עכשו לא ע"י הדסה, ולא ע"י
שלטונות הצבא שלנו. ואשר לבטחון, אמא, מי
יודע איפה יותר טוב ואיפה יותר בטוח?! נקוה
שבכל מקום יהיה טוב. אלה הם פני הדברים כאן
ואם לחשב בהגיון קר, הכי בטוחני שתכירי גם
את, אמא יקרה, שאין לעזב את ירושלים כל עוד
המצב בארץ אינו קבוע ומחלט. האם אינני
צודקת? הרבה זמן עבר עד שהשלמתי עם אי-
הנסיעה שלי אלא שראיתי שאין לדבר סוף
וחבל סתם לענות את עצמי ולגרם מצב רוח
(וזה יש בלאו הכי). ולכן, אמא, כדאי
לראות את הדברים בעיניים פקוחות,
להשלים עם העובדות (אם אינן נתנות לשינוי)
ולחכות בסבלנות לימים הטובים. אני יודעת
כמה קשה לך להיות לבדך בת"א ולדאוג
לי כאן. אבל האמיני לי שלי גם כן לא כ"כ
קל והייתי מבכרת להיות לידך בת"א.
התאמיני לי? אמא, אל תדאגי לי הרבה ואל
תתעצבי הרבה, חזקי ואמצי ושמרי על
בריאות ושמחה ומצב רוח טוב והשלום
הן בוא יבוא.
אמא, ד"ש מברלין, [סמושבים] (הם שלחו מכתב
ביום ששי ע"י קשר). הייתי אצל הרבנית דרצ'ינסקי,
ר' אריה לוין. את חנה אני רואה לעתים.
את ודאי יודעת שבוסי באה ארצה. פרטים
אינני יודעת רק מה שאפשר היה למסר באלחוט
כשחנה דברה אתה.
מה לספר לך עוד, אמא? לו היית כאן
עכשו, בלי לחשב על מלחמה, על המצב
בארץ, על מצב המדינה וכו' וכו', הרי העיר
בחלקיה הבלתי הרוסים יפה, מזג אויר אביבי-קיצי
נהדר ונעים לטיל וליהנות מהטבע. בשבת
הייתי בקטמון. זוהי מושבה של ערבים
נוצרים וארמנים שנכבשה ע"י כוחותינו. מקום
יפה, כלו בנוי וילות נהדרות. כמובן שחלק
גדול הרוס ושדוד אבל בסה"כ נעים להלך
שם, לטיל, להסתכל לסביבה ולהרגיש כמו
בחוה כפרית מחוץ לעיר. ד"ר פריד נמצא
שם עכשו (הוא בגיוס), כך שיכלתי לבקר גם
באיזורים הצבאיים. וכך אני מטילת פעם
לתלפיות ופעם לבית הכרם ושואפת אוויר
הרבה הרבה גם כדי למלא את מה שהחסרתי
בחדש האחרון שבו כמעט ולא הוצאתי את אפי
החוצה.
ובינתים שמעתי שלגאולה נולד בן. כמובן שאני
רוצה נורא לקבל ממנה מכתב ולשלח אליה כמה
מלים ושוב מוכחים להזכר במצב הקים פה אצלנו.
מה לעשות? כן. לוידנפלד מסרי בבקשה שלום ממשפחת
קוזוינר. הם דואגים להם מאד ומבקשים שיכתבו.
את נלי דובינסקי אני רואה עכשו יום יום
ולרב יותר מפעם אחת ביום. בהזדמנויות חולפות
אנו מוסרות שלום אחת מן השניה לת"א.
בודאי קבלת מהוריה, לא כן? ולכן מסרי
גם את. טוב? תודה בשמה ובשמי. גאולה
גרה איתי בחדר ונחמדה מאד. גם היא
דורשת בשלומך. גם מאקה שבשפיה
(זוכרת עדין) קבלנו כמה טלגרמות ומובן
ששמחנו להן. אגב, תודה על שני המברקים
ממך.
אמא יקרה, מספיק לקשקש להיום. צריכים
להשאיר קצת לפעם אחרת. ובינתים היי
בריאה והרבה הרבה נשיקות
מרות.
וד"ש לכל המכירים והידידים.
ועוד בקשה: מסרי לרחל רוזנבלום בבקשה, את
תודתי על התענינותה בי ובך. מה אתה? מה
מעשיה עכשו?
ומה עם משה הלוי? הוא בת"א? איך, מה, מי, מו?
אם תראיהו, אנא בקשיהו שיכתב פעם מלה.

עמוד 2/6
עמוד 3/6
עמוד 4/6
עמוד 5/6
עמוד 6/6

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: רות אלישקובסקי
מיקום: ירושלים
תאריך: 20.06.1948

מקבל/ת המכתב

שם: צילה אלישקובסקי
מיקום: תל אביב

כתב היד

עמוד 1/6

ב"ה, י"ג בסיון תש"ח. ירושלים

לאמא היקרה, שלום רב!
[…] שום הזדמנות מיוחדת למשלוח מכתב
אלא כדאי שיהא מוכן בידי ובשעת הצורך
לא אתעכב בכתיבתו. אמא, בודאי אפרים הגיע
כבר לת"א ואתו ד"ש חיה ממני. כה שמחתי
לקבל את חבילתך. ובמיוחד תודה על הגרבים
והמטפחות הן באמת יפות מאד. כמובן
ששמחתי למלפפון ולכל שאר הדברים.
אשר לכסף, הריהו מיותר אצלי לחלוטין.
כסף זהו אחד הדברים המעטים בירושלים
שיש ממנו די ואין לאן להוציאו ולא כדאי
שיתגלגל יותר מדי אצלי ואצלך, הן ודאי לא יהיה
מיותר. אפרים סרב לקחת בחזרה אבל בהזדמנות
הבאה אשלח לך. טוב?
ומה שנוגע למשלוח חבילות, הרי אין מה לדבר
ששמחתי לכל הדברים המתוקים אלא שכדאי יותר
שתשלחי לי קופסאות שמורים מכל מה שתוכלי
להשיג ולשלח. יש לשער שחבילות קטנות אפשר
יהיה לשלח. סרדינים, בשר, חלב, גבינה וכל מה
שתעלי על דעתך. טוב? אלה הם דברים יותר
שמושיים ויותר חיוניים במצב שנוצר בירושלים
ומי יודע מה יהיה אתנו עד תום ההפוגה
ומי יודע מתי תסתים הפוגה זו.
ובינתים חיים וממשיכים בסדר היום הרגיל
כמעט וקשה היה להסתגל לשקט, לאי-פחד
להלך ברחובות. ויש לעתים ואני מתפלאה שמספר
כה רב של אנשים עומדים ברחוב ואין פגזים
ולא רצים… ובכל זאת הסתגלנו לטוב הקים
כרגע די מהר ודי טוב ולאיש מירושלים
לא איכפת שמצב טוב זה ימשך עוד ועוד…
במשך החדש האחרון עבדתי בחדר נתוח, כפי
שכתבתי לך כבר לא פעם ועכשו, התחלתי
שוב במילדות חוץ.
מה ששיך לירושלים ולת"א, ברור שאין לדבר
כרגע על נסיעות, דברתי על זה השכם והערב
עם כל אחד שיש לו פה בהנהלת הדסה.
וכל אחד הוכיח לי שאין שום הגיון בטענותי.
כל זמן שמצב זה ימשך, הרי אין לדבר על
נסיעה מן העיר ולו גם לימים מספר. ומה
אם תפסק ההפוגה? ומה אם אי אפשר יהיה לחזר
לירושלים? ומה אם יפגיזו כאן ויביאו חו"ו
פצועים בהמונים ואין אחיות לעזור? כך
אומרים המנהלים שלנו. הם טוענים שכמוני
ישנן עוד רבות שרוצות לנסוע וקבלו שחרור כבר
ואין אפשרות לזה. אלא, שאם תמשך ההפוגה
ואם תפתח הדרך לתנועה אזרחית רגילה
פחות או יותר, יתכן שיאפשרו לנסע לכמה
ימים. על עזיבה מוחלטת של עיר הקדש שלנו,
אין בכלל לדבר עכשו לא ע"י הדסה, ולא ע"י
שלטונות הצבא שלנו. ואשר לבטחון, אמא, מי
יודע איפה יותר טוב ואיפה יותר בטוח?! נקוה
שבכל מקום יהיה טוב. אלה הם פני הדברים כאן
ואם לחשב בהגיון קר, הכי בטוחני שתכירי גם
את, אמא יקרה, שאין לעזב את ירושלים כל עוד
המצב בארץ אינו קבוע ומחלט. האם אינני
צודקת? הרבה זמן עבר עד שהשלמתי עם אי-
הנסיעה שלי אלא שראיתי שאין לדבר סוף
וחבל סתם לענות את עצמי ולגרם מצב רוח
(וזה יש בלאו הכי). ולכן, אמא, כדאי
לראות את הדברים בעיניים פקוחות,
להשלים עם העובדות (אם אינן נתנות לשינוי)
ולחכות בסבלנות לימים הטובים. אני יודעת
כמה קשה לך להיות לבדך בת"א ולדאוג
לי כאן. אבל האמיני לי שלי גם כן לא כ"כ
קל והייתי מבכרת להיות לידך בת"א.
התאמיני לי? אמא, אל תדאגי לי הרבה ואל
תתעצבי הרבה, חזקי ואמצי ושמרי על
בריאות ושמחה ומצב רוח טוב והשלום
הן בוא יבוא.
אמא, ד"ש מברלין, [סמושבים] (הם שלחו מכתב
ביום ששי ע"י קשר). הייתי אצל הרבנית דרצ'ינסקי,
ר' אריה לוין. את חנה אני רואה לעתים.
את ודאי יודעת שבוסי באה ארצה. פרטים
אינני יודעת רק מה שאפשר היה למסר באלחוט
כשחנה דברה אתה.
מה לספר לך עוד, אמא? לו היית כאן
עכשו, בלי לחשב על מלחמה, על המצב
בארץ, על מצב המדינה וכו' וכו', הרי העיר
בחלקיה הבלתי הרוסים יפה, מזג אויר אביבי-קיצי
נהדר ונעים לטיל וליהנות מהטבע. בשבת
הייתי בקטמון. זוהי מושבה של ערבים
נוצרים וארמנים שנכבשה ע"י כוחותינו. מקום
יפה, כלו בנוי וילות נהדרות. כמובן שחלק
גדול הרוס ושדוד אבל בסה"כ נעים להלך
שם, לטיל, להסתכל לסביבה ולהרגיש כמו
בחוה כפרית מחוץ לעיר. ד"ר פריד נמצא
שם עכשו (הוא בגיוס), כך שיכלתי לבקר גם
באיזורים הצבאיים. וכך אני מטילת פעם
לתלפיות ופעם לבית הכרם ושואפת אוויר
הרבה הרבה גם כדי למלא את מה שהחסרתי
בחדש האחרון שבו כמעט ולא הוצאתי את אפי
החוצה.
ובינתים שמעתי שלגאולה נולד בן. כמובן שאני
רוצה נורא לקבל ממנה מכתב ולשלח אליה כמה
מלים ושוב מוכחים להזכר במצב הקים פה אצלנו.
מה לעשות? כן. לוידנפלד מסרי בבקשה שלום ממשפחת
קוזוינר. הם דואגים להם מאד ומבקשים שיכתבו.
את נלי דובינסקי אני רואה עכשו יום יום
ולרב יותר מפעם אחת ביום. בהזדמנויות חולפות
אנו מוסרות שלום אחת מן השניה לת"א.
בודאי קבלת מהוריה, לא כן? ולכן מסרי
גם את. טוב? תודה בשמה ובשמי. גאולה
גרה איתי בחדר ונחמדה מאד. גם היא
דורשת בשלומך. גם מאקה שבשפיה
(זוכרת עדין) קבלנו כמה טלגרמות ומובן
ששמחנו להן. אגב, תודה על שני המברקים
ממך.
אמא יקרה, מספיק לקשקש להיום. צריכים
להשאיר קצת לפעם אחרת. ובינתים היי
בריאה והרבה הרבה נשיקות
מרות.
וד"ש לכל המכירים והידידים.
ועוד בקשה: מסרי לרחל רוזנבלום בבקשה, את
תודתי על התענינותה בי ובך. מה אתה? מה
מעשיה עכשו?
ומה עם משה הלוי? הוא בת"א? איך, מה, מי, מו?
אם תראיהו, אנא בקשיהו שיכתב פעם מלה.

עמוד 2/6
עמוד 3/6
עמוד 4/6
עמוד 5/6
עמוד 6/6

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: אליהו רייך
מיקום: ריו דה ז'ניירו
תאריך: 1978-02-02

מקבל/ת המכתב

שם: צילה אלישקובסקי
מיקום: תל אביב
close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות