רות כותבת בדאגה ובתקווה מפריז להניה ולמשפחתה שבישראל עם פרוץ מלחמת ששת הימים
סיפור רקע
רות אייזנברג, קרובת משפחה של הניה באומהקר, מודאגת ממה שקורה בישראל. היא כותבת ביומה הראשון של מלחמת ששת הימים ומספרת שמשעה שש בבוקר הם צמודים לרדיו. היא שואלת מה שלום כל אחד מבני המשפחה ומספרת שגם בנה מעורב מאוד. היא מקווה שישראל תנצח, מחזקת את הניה שכל העולם היהודי עומד מאחורי ישראל ומכריזה כי "לא ניתן שישרפו אותנו שוב!".
הניה לבית גראייק נולדה בוורשה בשנת 1923 להוריה ישראל וציפורה. גצל באומהקר, לימים בעלה, נולד גם הוא בוורשה, שנת 1921, להוריו יוסף חיים וזלטה זהבה. שתי המשפחות גרו בשני הרחובות היהודיים הראשיים בוורשה. משפחת גראייק התפרנסה בעיקר ממוצרי עור, כמו כפפות וכובעים, ואילו משפחת באומהקר עסקה בחינוך והוראה. הניה וגצל הכירו זו את זו בזכות קרבת המגורים. הניה נהגה לספר לילדיה כיצד היה גצל עולה ברגל לדירתה בקומה החמישית ולעיתים מביא עימו פרחים, ואיך כל
הניה לבית גראייק נולדה בוורשה בשנת 1923 להוריה ישראל וציפורה. גצל באומהקר, לימים בעלה, נולד גם הוא בוורשה, שנת 1921, להוריו יוסף חיים וזלטה זהבה. שתי המשפחות גרו בשני הרחובות היהודיים הראשיים בוורשה. משפחת גראייק התפרנסה בעיקר ממוצרי עור, כמו כפפות וכובעים, ואילו משפחת באומהקר עסקה בחינוך והוראה. הניה וגצל הכירו זו את זו בזכות קרבת המגורים. הניה נהגה לספר לילדיה כיצד היה גצל עולה ברגל לדירתה בקומה החמישית ולעיתים מביא עימו פרחים, ואיך כל הבנות התעלו מיופיו.
מלחמת העולם השנייה פרצה כאשר השניים היו צעירים בני 16 ו־18. כל שבעת אחיו ואחיותיו של גצל באומהקר נספו בשואה. ממשפחתה של הניה ניצל האח סטפן שלחם בגטו ורשה, ולימים עלה ארצה והיה ממקימי קיבוץ לוחמי הגטאות ומוסד יד ושם. הניה וגצל נפגשו באושוויץ וגם בסוף המלחמה, עברו יחד לפריז לקרובי משפחתה של הניה ושם נישאו. כיוון שהיו שניהם ציוניים הם עלו לארץ בשנת 1949.
בתחילה גרו גצל והניה במעברות, אחר כך בשכונת ביצרון בתל אביב, בבני ברק ולבסוף השתקעו ברמת גן. גצל עבד בתחילה בבניין ובהמשך בחברת החשמל. הניה השלימה את הכנסת המשפחה כתופרת. הם מיעטו לשתף בזיכרונותיהם מימי השואה. הניה אף נהגה להסתיר את המספר המקועקע על ידה בפלסטר, עד אשר פעם אחת, כשביקרה את גצל בבית חולים, אמרה לה מישהי "שהם יתביישו, לא את".
יוסי באומהקר, בנם של השניים, מספר כי ההורים בכל זאת סיפור על מה שעבר עליהם בשואה יותר מאשר על החיים שלפני המלחמה. כשגדל חשב כי המשפחה שלו מרובת דודים ודודות. לימים התברר לו כי אותן "דודות" הן חברותיה של הניה מהבלוק באושוויץ, שבכוחות משותפים הצליחו לשרוד ברעב, במחלות ובקור. הקשר הזה נעשה חזק יותר מקשר דם.
גצל באומהקר, שבריאותו התרופפה מאוד בשל התנאים במחנות, נפטר בגיל 65 בשנת 1986. הוא הספיק לראות שני נכדים צברים ראשונים. הניה נפטרה בשנת 2017, שנה לפני הולדת נינתה הבכורה.
המכתב הועלה לאתר במסגרת שיתוף פעולה של פרויקט אוצרות עם המרכז למורשת מלחמת ששת הימים, לרגל 55 שנים למלחמה.
כתב היד
[תרגום: יוסי באומהקר]
5.6.67 פריז
יקרים, מדוע אינכם עונים? מה נשמע? מה קורה עם גרשון? ומה עם גנק? מה עם סטפן, האם יש לכם ידיעות מאורה? אנחנו משעה 6 בבוקר לא עוזבים את הרדיו.
נקווה שננצח! אתם לא לבד. כל העולם היהודי איתנו! אנחנו עושים מה שאפשר, הנוער מבקש להישלח להושיט עזרה! אדוארד שלי גם כן כבר מעורב! לא ניתן שישרפו אותנו שוב!!
אני מבקשת מכם מאוד לקבל ידיעות.
רותה.
מקס והילדים שולחים לכם דרישת שלום.
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
גלריה
כתב היד
[תרגום: יוסי באומהקר]
5.6.67 פריז
יקרים, מדוע אינכם עונים? מה נשמע? מה קורה עם גרשון? ומה עם גנק? מה עם סטפן, האם יש לכם ידיעות מאורה? אנחנו משעה 6 בבוקר לא עוזבים את הרדיו.
נקווה שננצח! אתם לא לבד. כל העולם היהודי איתנו! אנחנו עושים מה שאפשר, הנוער מבקש להישלח להושיט עזרה! אדוארד שלי גם כן כבר מעורב! לא ניתן שישרפו אותנו שוב!!
אני מבקשת מכם מאוד לקבל ידיעות.
רותה.
מקס והילדים שולחים לכם דרישת שלום.
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
בטוח שאתם רוצים
להתנתק?