אוֹצָרוֹת
1976 28 בינואר

רחל כותבת לשרה אחותה שבארה״ב על העבודה, על הלימודים והבחינות ועל ושלומם של ארבעת ילדיה

רחל שנרב פתח תקווה פורסם על ידי deganit goldblat

כתב היד

4 דפי המכתב

סיפור רקע

רחל משתפת את שרה, אחותה שגרה בניו יורק, במתרחש בחייה. היא מספרת על תקופת הבחינות המאתגרת, על העבודות שהיא כותבת, על הדרישות ממנה בלימודים ובעבודה ועל הסיפוק שהיא שואבת בשני התחומים. בהמשך המכתב רחל מספרת על ילדיה: על נדב ובית הספר שלו, שפועל בדרך שאינה מקובלת על רחל, על לאל'ה, על מרב ועל חובב הקטן. רחל כותבת לשרה שהילדים השתנו מאוד עד כדי כך ששרה לא תכיר אותם. רחל מסיימת את המכתב בדיווח על האחייניות המשותפות שלהן שמתארחות בביתה, ועל כוונתם לנסוע לשבת להורים. רחל ושרה הן בנותיהן של לאה ונפתלי יוסף. ההורים נולדו בגרמניה, הכירו בהכשרה והצליחו לברוח מן הנאצים. בשנת 1939 עלו לארץ, התיישבו בקיבוץ של 'הנוער האגודתי' – קיבוץ חפץ חיים ושם נישאו. לנפתלי יוסף וללאה נולדו שבעה ילדים - שש בנות ובן. לאה אייגרמן הייתה אישה רבת פעלים, חברותית

רחל משתפת את שרה, אחותה שגרה בניו יורק, במתרחש בחייה. היא מספרת על תקופת הבחינות המאתגרת, על העבודות שהיא כותבת, על הדרישות ממנה בלימודים ובעבודה ועל הסיפוק שהיא שואבת בשני התחומים. בהמשך המכתב רחל מספרת על ילדיה: על נדב ובית הספר שלו, שפועל בדרך שאינה מקובלת על רחל, על לאל'ה, על מרב ועל חובב הקטן. רחל כותבת לשרה שהילדים השתנו מאוד עד כדי כך ששרה לא תכיר אותם. רחל מסיימת את המכתב בדיווח על האחייניות המשותפות שלהן שמתארחות בביתה, ועל כוונתם לנסוע לשבת להורים. רחל ושרה הן בנותיהן של לאה ונפתלי יוסף. ההורים נולדו בגרמניה, הכירו בהכשרה והצליחו לברוח מן הנאצים. בשנת 1939 עלו לארץ, התיישבו בקיבוץ של 'הנוער האגודתי' – קיבוץ חפץ חיים ושם נישאו. לנפתלי יוסף וללאה נולדו שבעה ילדים - שש בנות ובן. לאה אייגרמן הייתה אישה רבת פעלים, חברותית וחרוצה, שנפטרה בטרם עת בגיל 35. זו הייתה טראומה גדולה למשפחתה ולקיבוץ. לימים נשא נפתלי יוסף את חברת המשפחה בובי רחל פרנקל לאישה, ונולדו להם שני ילדים. במשך השנים הרבו נפתלי יוסף ולאה, ובהמשך נפתלי יוסף ובובי רחל, לכתוב מכתבים לילדיהם. מלבד חשיבותם ההיסטורית יש למכתבים של משפחת אייגרמן משמעות רבה בעבור המשפחה, שכן רוב הילדים לא זכו להכיר לעומק את אופייה של אימם. שרה נולדה וגדלה בקיבוץ חפץ חיים. עוד בשנות נעוריה החלה להתלבט בנוגע לאמונתה הדתית ובנוגע לחיי הקיבוץ. שרה החליטה לקבל הצעת עבודה של הסוכנות היהודית ולעבור לחיות בניו יורק. הוריה הסכימו לכך בתנאי שהיא תמשיך לעסוק בהוראה ותגור אצל חברת משפחה המתגוררת בניו יורק. שרה עבדה בבית ספר דתי במנהטן וזכתה להכיר את העיר המיוחדת. בניו יורק הכירה שרה את אהרון, שהיה לבן זוגה. הם החליטו להישאר לחיות בניו יורק ולקיים בה אורח חיים שונה מזה ששרה גדלה בו. להוריה של שרה לא היה קל להשלים עם החלטותיה. למרות זאת הם המשיכו להביע את אהבתם לשרה ולאהרון, הקפידו לבקר את הוריו של אהרון בישראל ושמרו על קשר מכתבים הדוק עם בתם וחתנם. שרה לא זנחה את היהדות, אלא מצאה לה מקום אחר בחייה. על בסיס ערכי היהדות שעליהם חונכה בבית היא המשיכה לטייל בעולם, למדה לימודי תואר ביהדות וניהלה חיים יהודיים בניו יורק. שרה ואהרון התגוררו בניו יורק חמש שנים ואז שבו לארץ. בתקופה שבה שהתה שרה בניו יורק, כתבה לה רחל מכתבים רבים. האחיות היו קרובות מאוד זו לזו. שרה ברטל שמרה את המכתבים ותרמה אותם לפרויקט אוצרות.

כתב היד

עמוד 1/4

[עמוד 2]
בע"ה יום ד' 28.1.76
שרהל'ה וארהל'ה יקרים מאד, שלום רב לכם.
ממעמקי הבחינות קוראת אני "הצילו"! תשמעו ללמוד טוב, לדגור על
חומר בספריות, טוב! אבל לעשות עבודות סמסטר, שה' ישמור, כמה
אנרגי'ה צריך להשקיע, וגם לא פשוט האמת היא שאני נהנת מאוד
הרבה יותר ממה שחשבתי בכלל, אבל זה קשה, כ"כ הרבה שנים
לא עסקתי בלימודים בריכוז חומר וכד' ומכאן גם הסיבה להפסקת
הקשר, אך אל תחשבו שלא מתגעגעים, ממש נורא מתגעגעים, אליכם,
לפחות פעם ביום מזכירים אוירון, ושרהל'ה הייתה אומרת כך…..
וארהל'ה עם הקול השליו והמתון (האם עדיין הקול כ"כ שקט??..) מתי
נראה אתכם? ומדוע אתם לא כותבים כלום? חשבתי שאת
יום ההולדת של נדב עדיין לא שכחת, את יום הנישואים שלנו
בודאי שאת זוכרת, אך חלומות בהקיץ, כנראה שיש לכם דאגות
אחרות….
את העבודה הרצינית שלי עשיתי על הדִמְיוֹן (8 עמודי פוליו)
עבדתי על זה קשה אבל אני מקוה שהצלחתי האם חשבת פעם
שרה על הנושא הזה? האם יש לך הרגשה שבעבודה את מאפשרת
לילדים לפתח את הדמיון שלהם בעבודות היצירה השונות?
עבודה אצל מרצה שני הייתה "מטרות החינוך הדתי", גם
נושא שמקיף, ספרים, אינציקלופדי'ה, ומאמרים שונים כ"כ מקיף
אבל גם מענין מאוד פעם לרכז את העינין [העניין] ולכתוב עליו. חופש
אין לנו עכשיו מאחר ולנו נותנים חופש בפסח כך שאנחנו
גם לומדות וגם מגישות בחינות, את הלימודים שהיו לי בימי
שני בפרויקט ק.ד.מ.ר (קבוצת דיון הורים מורים) אני מסימת בעוד
שבועיים, מאחר ולדעת המרצה מתאים לי מאוד להיות מנחה
בקבוצות דיון, מבקשים ממני כעט [כעת] מטעם הפיקוח הממד (מזל)
[עמוד 2]
להכשיר קב' נוספת של גננות שתעבודה עם הורי הגן שלהם בדרך
זו, ואני ממש לא יודעת מה לעשות מאחר והשנה מוטל עלי
עול עצום הן בבי"ס והן בבר-אילן ומאידך משרד החינוך משלם
לי את כל הלימודים, כדי לקבל ממני עזרה בעתיד כך שעדיין
אני לא יודעת איך אעמוד בלחץ, השבוע אני מוזמנת לשיחה עם
מזל משוט אשתדל לדחות את זה לפחות לאחר פסח ונראה?!
בבי"ס הולך לי דוקא טוב, אני נהנת מאד מהעבודה ויש לי
הרגשה שאני מצליחה גם כאן עלי לשבת ולהתכונן היטב לשיעורים
כדי שתהי'ה הבנה ולא סתם זיכרון והבנות באופן יחסי
נחמדות וטובות. טוב, מה בעצם כל הסיפורים, אספר
לך קצת על החברה הפרטיים שלנו, שהם הנפלאים מכול.
לנדב יש שוב בעיות בבי"ס כפי שזה קורה מפעם לפעם שוב
חוסר איזון, אבל שם יש בעיות דיי קשות לדעת[י] בבי"ס
הזה מחמירים מאד על משמעת לומדים ברצינות, אין שום
שיעור מלבד התעמלות שמאפשר קצת השתחררות, ממש "מרובעים"
הדבר הנורא הוא ששם מרבים בהלשנות וישנה איזה מין
עידוד סמוי למלשינים ע"כ [על כן] שוחחתי השבוע עם המורה של
נדב, והשיחה שלנו הגיע [הגיעה] לויכוח די חריף, אבל מה אומר
לכם אני שונאת מלשינים זה מנוגד לדרך שחינכו אותי ושאני
מחנכת, אני אוסרת על נדב להלשין, והוא שונא את המלשינים
כך שהוא די "נופל בין הכיסאות" של המורה ושלי אני מקוה
שהמורה הבין אותי ושיהי'ה מעכשיו יותר טוב, אך קשה להאמין.
ככה נדב מתחיל להיות גבר הוא כבר בן 11 עצמאי ממש יוזם
משחקים בהפסקות ודי מנהיג את הכיתה, הוא ממשיך להתחדד
עם שח, אוסף בולים בהתלהבות רבה, ליום הולדת נתתי לו
כסף ואמרתי לו שילך לקנות לעצמו מה שהוא רוצה (נתתי לו 50 ל"י)
[עמוד 3]
3
אחרי שעה וחצי הוא חזר עם רובה מקסים לחובב כ"כ
נחמד מצידו וחובב הי'ה מאושר, ומלבד זאת קנה לו
בולים את חלונות שאגל, וארכיטקטורה בישראל בולים יקרים
ויפים. (אני בגילו הייתי קונה בכסף מִליוֹן מסטיקים נכון?!)
השבת זו השבת שבעוד שנתיים תהי'ה הבר מצוה שלו מאחר
וכך הוא למד כבר את ההפטרה (ביקשו ממנו בביהכ"נ) והשבת
הוא יקרא את ההפטרה מתוך קלף הוא מאד שמח על-כך
חוסך לו עבודה בעתיד.
לאהל'ה בגיל קצת משוגע, היא ילדה מאד רגישה אבל יפיפי'ה
ממש תמיד דואגת שההופעה שלה תהי'ה מאה אחוז, ממש אשה קטנה.
בלימודים היא התקדמה יפה מאד ואמביציונרית לא רגילה, בחליל
היא ממש נהדרת היא מחללת כ"כ יפה וזה ממלא לה את כל
הזמן, גם לציר [לצייר] היא יודעת נהדר מענין ממי היא ירשה את
זה? יש לה ציורים כ"כ יפים שהמורה תולה אותם בבי"ס ולא
נותנת אותם הביתה. היא שמנה וגבהה ב"ה נראית טוב, שרה
את לא תכירי אותה, וחוצפנית מעל לכל היא מתמודדת
איתי לפעמים שפשט קשה לי להאמין (כ"כ דומה לאמא שלה בפה!…)
מרב (טוב שאין לי עשרה, מה?) תלמידה מצוינת היא גומרת
את השיעורים אחת ושתים גם מצירת [מציירת] המון, קוראת ספרים
בהנאה כ"כ גדולה ומספרת הרבה לחובב היא ממש גננת פרטית
שלו ויש בינהם [ביניהם] קשר כ"כ חזק שקשה לתאר אותו, עדיין
ישנים יחד בחדר, ועדיין נהר "המיסיפיפי" עובר כמעט כל
לילה במיטתה, נקוה שעד החתונה זה יעבור…
חובב זה "דליקטס" ממש גם אותו לא תכירו בכלל הוא
כ"כ השתנה, הרבה הרבה יותר רגוע ושקט משחק בצעצועים
שלו אוהב מפתחות, רובים, ספרים קרשים, ברזלים,
[עמוד 4]
4
(.. עזריאל שטראוס כמעט) ויש לו פה, תשמעו, לא רגיל היום
ידידי'ה אומר לו: "חובב אני לוקח את המפתחות שלי בחזרה
לעבודה תן לי אותם!" חובב אומר: "טוב!" אז ידידי'ה שואל
אותו (וכל הזמן חובב עושה פרצוף רציני ותמים) חובב אולי אתה
יודע היכן המפתח של הבית שימוש (זה נעלם אצלו לפני כמה זמן)
אז חובב בלי לחשוב הרבה עונה לו "בתחת שלך!!!" מה דעתכם?
הוא מנשק כל היום את כולם, כ"כ חברותי עליז ושמח
ובכל זאת לא שובב כ"כ גדול. ידידי'ה חזר
השבוע למשרד, "באחוזת בית" שנשרף בזמנו, גמרו לשפץ
ולתקן אותו, כך שהוא עובד קשה מאד על סידור הנירת [הניירת] וכד'
הילדים כבר ישנים היטב, גם הבנות של רבקה לאה ומיכל
נמצאות אצלי מהיום ועד יום ראשון, רבקה וחיים למרבה הפלא
נוסעים מחר לסוף שבוע בנצרת במלון של "מבטחים" אני כ"כ
שמחה שהם עושים זאת פעם ממש מצוין. הבנות כ"כ שמחות
ביחד עם מרב ולאה שלי, ממש הרגשה של מחנה קיץ תשל"ו.
בשבת הבאה אני מקוה שנסע למשק כבר מחנוכה לא ראינו את
ההורים וזה ממש עצוב, כ"כ קרובים וכ"כ רחוקים פשוט חבל
שהילדים לא נהנים מהם יותר.
ובכן להפעם די זיבולים.. נשיקות חמות לכם
ונקוה שתימצאו זמן לכתוב.
שבת שלום לכם
שלכם באהבה
רחל

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: רחל שנרב
מיקום: פתח תקווה
תאריך: 28.01.1976

מקבל/ת המכתב

שם: שרה ברטל
מיקום: ארצות הברית

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/4

[עמוד 2]
בע"ה יום ד' 28.1.76
שרהל'ה וארהל'ה יקרים מאד, שלום רב לכם.
ממעמקי הבחינות קוראת אני "הצילו"! תשמעו ללמוד טוב, לדגור על
חומר בספריות, טוב! אבל לעשות עבודות סמסטר, שה' ישמור, כמה
אנרגי'ה צריך להשקיע, וגם לא פשוט האמת היא שאני נהנת מאוד
הרבה יותר ממה שחשבתי בכלל, אבל זה קשה, כ"כ הרבה שנים
לא עסקתי בלימודים בריכוז חומר וכד' ומכאן גם הסיבה להפסקת
הקשר, אך אל תחשבו שלא מתגעגעים, ממש נורא מתגעגעים, אליכם,
לפחות פעם ביום מזכירים אוירון, ושרהל'ה הייתה אומרת כך…..
וארהל'ה עם הקול השליו והמתון (האם עדיין הקול כ"כ שקט??..) מתי
נראה אתכם? ומדוע אתם לא כותבים כלום? חשבתי שאת
יום ההולדת של נדב עדיין לא שכחת, את יום הנישואים שלנו
בודאי שאת זוכרת, אך חלומות בהקיץ, כנראה שיש לכם דאגות
אחרות….
את העבודה הרצינית שלי עשיתי על הדִמְיוֹן (8 עמודי פוליו)
עבדתי על זה קשה אבל אני מקוה שהצלחתי האם חשבת פעם
שרה על הנושא הזה? האם יש לך הרגשה שבעבודה את מאפשרת
לילדים לפתח את הדמיון שלהם בעבודות היצירה השונות?
עבודה אצל מרצה שני הייתה "מטרות החינוך הדתי", גם
נושא שמקיף, ספרים, אינציקלופדי'ה, ומאמרים שונים כ"כ מקיף
אבל גם מענין מאוד פעם לרכז את העינין [העניין] ולכתוב עליו. חופש
אין לנו עכשיו מאחר ולנו נותנים חופש בפסח כך שאנחנו
גם לומדות וגם מגישות בחינות, את הלימודים שהיו לי בימי
שני בפרויקט ק.ד.מ.ר (קבוצת דיון הורים מורים) אני מסימת בעוד
שבועיים, מאחר ולדעת המרצה מתאים לי מאוד להיות מנחה
בקבוצות דיון, מבקשים ממני כעט [כעת] מטעם הפיקוח הממד (מזל)
[עמוד 2]
להכשיר קב' נוספת של גננות שתעבודה עם הורי הגן שלהם בדרך
זו, ואני ממש לא יודעת מה לעשות מאחר והשנה מוטל עלי
עול עצום הן בבי"ס והן בבר-אילן ומאידך משרד החינוך משלם
לי את כל הלימודים, כדי לקבל ממני עזרה בעתיד כך שעדיין
אני לא יודעת איך אעמוד בלחץ, השבוע אני מוזמנת לשיחה עם
מזל משוט אשתדל לדחות את זה לפחות לאחר פסח ונראה?!
בבי"ס הולך לי דוקא טוב, אני נהנת מאד מהעבודה ויש לי
הרגשה שאני מצליחה גם כאן עלי לשבת ולהתכונן היטב לשיעורים
כדי שתהי'ה הבנה ולא סתם זיכרון והבנות באופן יחסי
נחמדות וטובות. טוב, מה בעצם כל הסיפורים, אספר
לך קצת על החברה הפרטיים שלנו, שהם הנפלאים מכול.
לנדב יש שוב בעיות בבי"ס כפי שזה קורה מפעם לפעם שוב
חוסר איזון, אבל שם יש בעיות דיי קשות לדעת[י] בבי"ס
הזה מחמירים מאד על משמעת לומדים ברצינות, אין שום
שיעור מלבד התעמלות שמאפשר קצת השתחררות, ממש "מרובעים"
הדבר הנורא הוא ששם מרבים בהלשנות וישנה איזה מין
עידוד סמוי למלשינים ע"כ [על כן] שוחחתי השבוע עם המורה של
נדב, והשיחה שלנו הגיע [הגיעה] לויכוח די חריף, אבל מה אומר
לכם אני שונאת מלשינים זה מנוגד לדרך שחינכו אותי ושאני
מחנכת, אני אוסרת על נדב להלשין, והוא שונא את המלשינים
כך שהוא די "נופל בין הכיסאות" של המורה ושלי אני מקוה
שהמורה הבין אותי ושיהי'ה מעכשיו יותר טוב, אך קשה להאמין.
ככה נדב מתחיל להיות גבר הוא כבר בן 11 עצמאי ממש יוזם
משחקים בהפסקות ודי מנהיג את הכיתה, הוא ממשיך להתחדד
עם שח, אוסף בולים בהתלהבות רבה, ליום הולדת נתתי לו
כסף ואמרתי לו שילך לקנות לעצמו מה שהוא רוצה (נתתי לו 50 ל"י)
[עמוד 3]
3
אחרי שעה וחצי הוא חזר עם רובה מקסים לחובב כ"כ
נחמד מצידו וחובב הי'ה מאושר, ומלבד זאת קנה לו
בולים את חלונות שאגל, וארכיטקטורה בישראל בולים יקרים
ויפים. (אני בגילו הייתי קונה בכסף מִליוֹן מסטיקים נכון?!)
השבת זו השבת שבעוד שנתיים תהי'ה הבר מצוה שלו מאחר
וכך הוא למד כבר את ההפטרה (ביקשו ממנו בביהכ"נ) והשבת
הוא יקרא את ההפטרה מתוך קלף הוא מאד שמח על-כך
חוסך לו עבודה בעתיד.
לאהל'ה בגיל קצת משוגע, היא ילדה מאד רגישה אבל יפיפי'ה
ממש תמיד דואגת שההופעה שלה תהי'ה מאה אחוז, ממש אשה קטנה.
בלימודים היא התקדמה יפה מאד ואמביציונרית לא רגילה, בחליל
היא ממש נהדרת היא מחללת כ"כ יפה וזה ממלא לה את כל
הזמן, גם לציר [לצייר] היא יודעת נהדר מענין ממי היא ירשה את
זה? יש לה ציורים כ"כ יפים שהמורה תולה אותם בבי"ס ולא
נותנת אותם הביתה. היא שמנה וגבהה ב"ה נראית טוב, שרה
את לא תכירי אותה, וחוצפנית מעל לכל היא מתמודדת
איתי לפעמים שפשט קשה לי להאמין (כ"כ דומה לאמא שלה בפה!…)
מרב (טוב שאין לי עשרה, מה?) תלמידה מצוינת היא גומרת
את השיעורים אחת ושתים גם מצירת [מציירת] המון, קוראת ספרים
בהנאה כ"כ גדולה ומספרת הרבה לחובב היא ממש גננת פרטית
שלו ויש בינהם [ביניהם] קשר כ"כ חזק שקשה לתאר אותו, עדיין
ישנים יחד בחדר, ועדיין נהר "המיסיפיפי" עובר כמעט כל
לילה במיטתה, נקוה שעד החתונה זה יעבור…
חובב זה "דליקטס" ממש גם אותו לא תכירו בכלל הוא
כ"כ השתנה, הרבה הרבה יותר רגוע ושקט משחק בצעצועים
שלו אוהב מפתחות, רובים, ספרים קרשים, ברזלים,
[עמוד 4]
4
(.. עזריאל שטראוס כמעט) ויש לו פה, תשמעו, לא רגיל היום
ידידי'ה אומר לו: "חובב אני לוקח את המפתחות שלי בחזרה
לעבודה תן לי אותם!" חובב אומר: "טוב!" אז ידידי'ה שואל
אותו (וכל הזמן חובב עושה פרצוף רציני ותמים) חובב אולי אתה
יודע היכן המפתח של הבית שימוש (זה נעלם אצלו לפני כמה זמן)
אז חובב בלי לחשוב הרבה עונה לו "בתחת שלך!!!" מה דעתכם?
הוא מנשק כל היום את כולם, כ"כ חברותי עליז ושמח
ובכל זאת לא שובב כ"כ גדול. ידידי'ה חזר
השבוע למשרד, "באחוזת בית" שנשרף בזמנו, גמרו לשפץ
ולתקן אותו, כך שהוא עובד קשה מאד על סידור הנירת [הניירת] וכד'
הילדים כבר ישנים היטב, גם הבנות של רבקה לאה ומיכל
נמצאות אצלי מהיום ועד יום ראשון, רבקה וחיים למרבה הפלא
נוסעים מחר לסוף שבוע בנצרת במלון של "מבטחים" אני כ"כ
שמחה שהם עושים זאת פעם ממש מצוין. הבנות כ"כ שמחות
ביחד עם מרב ולאה שלי, ממש הרגשה של מחנה קיץ תשל"ו.
בשבת הבאה אני מקוה שנסע למשק כבר מחנוכה לא ראינו את
ההורים וזה ממש עצוב, כ"כ קרובים וכ"כ רחוקים פשוט חבל
שהילדים לא נהנים מהם יותר.
ובכן להפעם די זיבולים.. נשיקות חמות לכם
ונקוה שתימצאו זמן לכתוב.
שבת שלום לכם
שלכם באהבה
רחל

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: רחל שנרב
מיקום: פתח תקווה
תאריך: 1975-08-31

מקבל/ת המכתב

שם: שרה ברטל
מיקום: ארצות הברית

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות