רחל כותבת לאחותה שרה, הנשואה הטרייה, ומתבדחת איתה על חיי הנישואים. היא טוענת שמי שמוריד את הזבל ראשון יעשה זאת כל החיים. רחל מעדכנת את שרה על מה שהתרחש בארץ מאז חתונתם, ביקורים, משפחה וחברים, וכותבת לארהלה גיסה הטרי עד כמה כולם התרשמו ממנו לטובה.
מכתב זה הוא חלק מאוסף המכתבים של משפחת אייגרמן.
רחל ושרה הן בנותיהן של לאה ונפתלי יוסף. ההורים נולדו בגרמניה, הכירו בהכשרה והצליחו לברוח מן הנאצים. בשנת 1939 עלו לארץ, התיישבו בקיבוץ של 'הנוער האגודתי' – קיבוץ חפץ חיים ושם נישאו. לנפתלי יוסף וללאה נולדו שבעה ילדים - שש בנות ובן. לאה אייגרמן הייתה אישה רבת פעלים, חברותית וחרוצה, שנפטרה בטרם עת בגיל 35. זו הייתה טראומה גדולה למשפחתה ולקיבוץ. לימים נשא נפתלי יוסף את חברת המשפחה בובי רחל פרנקל לאישה, ונולדו להם שני ילדים. במשך השנים הרבו נפתלי יוסף ולאה, ובהמשך נפתלי יוסף ובובי רחל, לכתוב מכתבים לילדיהם. מלבד חשיבותם ההיסטורית יש למכתבים של משפחת אייגרמן משמעות רבה בעבור המשפחה, שכן רוב הילדים לא זכו להכיר לעומק את אופייה של אימם.
שרה נולדה וגדלה בקיבוץ חפץ חיים. עוד בשנות נעוריה החלה להתלבט בנוגע לאמונתה הדתית ובנוגע לחיי הקיבוץ. שרה החליטה לקבל הצעת עבודה של הסוכנות היהודית ולעבור לחיות בניו יורק. הוריה הסכימו לכך בתנאי שהיא תמשיך לעסוק בהוראה ותגור אצל חברת משפחה המתגוררת בניו יורק. שרה עבדה בבית ספר דתי במנהטן וזכתה להכיר את העיר המיוחדת. בניו יורק הכירה שרה את אהרון, שהיה לבן זוגה. הם החליטו להישאר לחיות בניו יורק ולקיים בה אורח חיים שונה מזה ששרה גדלה בו. להוריה של שרה לא היה קל להשלים עם החלטותיה. למרות זאת הם המשיכו להביע את אהבתם לשרה ולאהרון, הקפידו לבקר את הוריו של אהרון בישראל ושמרו על קשר מכתבים הדוק עם בתם וחתנם. שרה לא זנחה את היהדות, אלא מצאה לה מקום אחר בחייה. על בסיס ערכי היהדות שעליהם חונכה בבית היא המשיכה לטייל בעולם, למדה לימודי תואר ביהדות וניהלה חיים יהודיים בניו יורק. שרה ואהרון התגוררו בניו יורק חמש שנים ואז שבו לארץ.
בתקופה שבה שהתה שרה בניו יורק, כתבה לה רחל מכתבים רבים. האחיות היו קרובות מאוד זו לזו. שרה ברטל שמרה את המכתבים ותרמה אותם לפרויקט אוצרות.