המשוררת רחל (1890-1931), מהמשוררות הבולטות ביותר בשירה העברית החדשה, הגיעה לארץ בתקופת העלייה השנייה, ב-1909. היא באה לסיור בארץ ישראל עם שושנה, אחותה, בדרכן ללימודי אמנות ופילוסופיה באיטליה, אך הן החליטו להישאר בארץ ולהצטרף לחלוצים. ב-1911 הצטרפה לחוות העלמות, חווה להכשרת נערות לעבודה חקלאית על שפת הכינרת. היא אהבה מאוד את הכינרת, שמוזכרת רבות בשיריה. ב-1913 ירדה לצרפת על מנת ללמוד אגרונומיה, ובעקבות מלחמת העולם הראשונה נתקעה באירופה; ב-1919, מעט לאחר שחזרה והצטרפה לקבוצת דגניה, נתגלתה אצלה שחפת ובסופו של דבר היא אולצה בשל כך לעזוב את דגניה. היא נדדה בין צפת, עין גנים, ירושלים ותל אביב, בה נפטרה לבסוף.

רחל המשיכה לשמור על קשר עם חברי קבוצת דגניה גם לאחר גירושה ושפרה ירובסקי, חברת הקבוצה, נשלחה לטפל בה תקופה מסויימת. רחל שלחה לה מספר מכתבים לאורך הזמן. כדבריה בתחילת המכתב, "אין שיווי המשקל ביחוסים פוסטאים שביני ובינך" – כמות הדואר הנשלחת מכל כיוון אינה הדדית.

מכתב זה נשלח על ידי רחל לשפרה, כפי הנראה בראשית נובמבר 1921, על פי האזכור בסוף המכתב של נסיעתו של גורדון לווינה. א"ד גורדון (1856-1922), החלוץ החקלאי והוגה הדעות שרחל פגשה בחוות כנרת ב-1911, שהשפיע עליה רבות ושאף הקדישה לו ב-1913 את שירה "הֲלָךְ נֶפֶשׁ", השיר הראשון שפרסמה – ואף קיבלה ממנו שיר תגובה: "לְכִי בִּשְׁבִילֵךְ" – חלה בסוף קיץ תרפ"א (1921) בסרטן. בהוראת רופאים הוא ישב בצפת ארבעה חודשים, ובחשוון תרפ"ב, נובמבר 1921, נשלח לווינה. שם אמרו נואש לחייו ואחרי חודשיים הוא חזר לארץ, לדגניה א', שם נפטר ב-22 בפברואר 1922.

אחיה הספרן של רחל שמוזכר במכתב הוא ד"ר יעקב בלובשטיין (1880-1935), שנודע בעיקר בשל תרגומו לראשונה את "מקור חיים" של שלמה אבן גבירול מלטינית לעברית (ירושלים, 1926), שהיה אז מנהל הספרייה העירונית שערי ציון בתל אביב.

בעמוד השני מופיע בתוך הדברים ביטוי ברוסית: Вхожу Во Вкус. התרגום המילולי של הביטוי הוא "אני נכנסת לטעם", והמובן שלו הוא שהיא מתחילה לחוות את ה'מלאכה' הזו ואט אט לומדת את טעמה, אוהבת אותה [תודה לאליעזר קובלנוב על העזרה].

תודה למכון גנזים על המכתב.