רם חביב כותב לאביו, שנמצא בבשליחות בדרום אמריקה, על החשיבות הרבה שבנסיעתו
סיפור רקע
מכתבו השני של רם חביב לאביו זרובבל, שיצא בראשית מלחמת העצמאות למסע גיוס כספים בקרב הקהילות היהודיות בדרום אמריקה לטובת המאמץ המלחמתי. אין כמילותיו של רם כדי להמחיש עד כמה חיונית היא שליחותו של אביו: "ויכול אתה בפה מלא לספר לאותם יהודים טובים שם בגולה שמקורות כספיים נוספים יכלו, יכולים ויוכלו למנוע הרבה הרבה קורבנות שווא". בין שאר דבריו, הוא מזכיר את נפילת הל"ה בדרך לגוש עציון, ובהם מכריו, ועל טבילת האש שלו כמלווה שיירת אספקה. הוא מדגיש כי חרף הקורבנות "מורגשת התעודדות והתאוששות כללית – והיוזמה בידינו". היריבות הפוליטית במושבה ראשון לציון נזכרת אף היא כמו גם פרשת מעצרו העלומה של בן הדוד יוסף זייגר – כנראה בעקבות פעילות ביטחונית למען מדינת ישראל. בסוף המכתב מוסיפה האם שולמית כמה מילים.
המכתב באדיבות הארכיון ההיסטורי - מוזיאון ראשון לציון.
המכתב באדיבות הארכיון ההיסטורי - מוזיאון ראשון לציון.
כתב היד
22.1.48
אבא יקירי,
הנה שוב הנני בבית לרגלי מחלתו האנושה של דוד אלישע וכותב הנני אליך זו
הפעם השניה. בפעם הראשונה כתבתי ממקום בו נמצאתי בירושלים אך מסופקני אם
הגיעך מכתבי. בנתיים קבלנו את מכתביך מפריס ומונטבידאו. וגם מכתבך אל רוזנסקי בידינו.
ומה מאד נהנינו כולנו למקרא הדברים – הדרך היפה והנעימה, האטמוספירה לתוכה
נקלעתם בבואכם אפשרויות הפעולה ו"השדוך" המצלח, מי יתן ותצליחו – כי אכן
חשובה וחיונית היא עבודה כשלכם בכל עת ובכל זמן ועל אחת כמה וכמה בימים
שכגון אלו בהם אנו חיים. ואכן חיים אנו – יתר על כן משתדלים אנו לכפות על עצמנו
אורח חיים תקין – במדת האפשר, כמובן – והמצב אינו עוזר בידינו. הנה שכלה ראשון
11 מבניה, ובדרך לכפר עציון להחשת תגברת – נפלה מחלקה שלמה – 35 איש – איש לא
נמלט, וביניהם כ 20 סטודנטים – מכרים – מטובי הלוחמים, ועוד פה ושם מיום ליום, ובכ"ז
עלינו להמשיך – ואנו ממשיכים! לא נפל איש ברוחו – כי ברי וידוע לכל – מלחמה לנו על
כל הכרוך בה – מלחמה על זכותנו לחיות ועל חיינו ממש ונעמוד בה כי בנפשנו היא.
אשר לי – הייתי בתפקיד בירושלים – ואף זכיתי לטבילת אש ראשונה והגונה שהטביעה בי את
חותמה לא חו"ש בצורת כדור או פצע אלא בצורה רוחנית. נסעתי כמלוה בשיירת אספקה
לכפר עציון (לפני ההתקפה הגדולה) והתקפנו בדרכנו שמה לאורך כל הדרך מפרברי בית
לחם ועד בֹאכה כפר עציון – השיבונו אש עד כמה שיכולנו ויצאנו בשלום בלי
סריטה ופגע אך בדרכנו חזרה ירושלימה למחרת בבקר השכם התקפנו שנית ונעצרנו
ע"י מחסום (שנפרץ אח"כ) וכאן אבדנו שני אנשים ושנים נפצעו קשה – אחד מהם שנפצע ממש
על ידי הוא בנו של כְבַשְנֶה – המדריך לגדול בהמות. ואתרע לנו נס ויצאנו בשן ועין.
אם כך ואם כך, יש לקוות שהאנשים האחראים לכך ילמדו מנסיונות מרים אלה ואמנם
יש סימנים לכך. מרגשת התעודדות והתאוששות כללית והיזמה בידינו. אם גם נופלים
קרבנות רבים ויקרים שאין להם תחליף הרינו שולטים במצב ואין כל סימן ליאוש.
ויכול אתה בפה מלא לספר לאותם יהודים טובים שם בגולה – שמקורות כספיים נוספים
יכלו, יכולים ויוכלו למנוע הרבה הרבה קרבנות שוא הנופלים אם מחוסר ציוד
ואם מחוסר משורינים וכו'. ועוד אמור להם שם שקשה מלחמתנו כאן ומיגעת וחמורה
ומה יהיה גורלנו אם תרפינה ידינו ובמדה רבה בידם הוא הדבר, בעזרה בכח ובכסף וברוח,
כי מנסיוני אני האישי יכולני להעיד מה גדול התפקיד שמשחק מצב הרוח והמורַל של
החייל, וגם אם נופלים קרבנות, אם ברור ומחוור לאנשים שיש סכויים לעתיד טוב יותר
ויתר חזוק ושפור – אין הרוח נופלת, אך אם מתחילה לשרור הרגשת דכאון ויאוש
חדלון אונים ופטליזם – נפגעת מאד יעילות הלוחמים.
מילא, עוברים גם על זה לסדר היום, אך קשה לי שלא להעיר שפי כמה בטוחה ונעימה
ההרגשה בשדה בשעת קרב מאשר במכונית פתוחה ללא מחסה וללא אפשרות פעולה נכונה.
וטוב, הוי מה טוב לדעת, שאכן אנו כאן, חלוצי האומה, והעם כולו אתנו.
הלמודים במכללה יופסקו כליל באין דרך בטוחה למעלה ועקב הגיוס, ואני חוזר הביתה לשמש
בתפקיד חשוב ואחראי כאן במקום, כך שאמנון המסכן יוכל לחזור אל חבריו. גם ביה"ס למשפט
התחסל בנתיים והבחינות למוסד להשתלמות מדינית עודן רחוקות. אשר לסטיפנדיה הממשלתית
בנתיים ממשיכים אנו לקבלה, ואשר לעתיד הרי באפריל או במאי בכל אופן תצטרך ממשלתנו לקבל
תשלום זה על עצמה, וכמובן שאין לחשוש שזכויותי בשטח זה תפגענה – אדרבא. נו, ואשר ללמודים
עצמם – אפסיד סימסטר ככל השאר, ואם ירצה השם אשלימו בקיץ. לכשאחזור הנה בשבוע
הבא ואתחיל לשמש בתפקידי החדש אגור בבית כך שאוכל להשגיח על אמא ועל המשק.
בבית הכל כשהיה – תרצה לומדת פה, ואמא כדרכה, וכמובן שמחלתו של דוד אלישע גם היא נטל על שכמה
והסוף – מי ישורנו – מצבו קשה מאד ואולי יותר מזה – ומסירותו ופעילותו בעניני הבטחון אין חלקם
קטן בגרימתה, והכל וביחוד משמאל משבחים וגומרים את ההלל על פעולתו בשטח זה.
במושבה נכרת התעוררות מה אם כי קטוביץ ואנשיו מקשים על הפעולה בנבזותם ומרות לבם
אפילו דוד מכאל מלא חמה עליהם; גם עליו טוענים שהוא "אדום".
כולם דורשים בשלומך ושואלים עליך החל מראש המועצה וכלה ב"ידידים" מפוקפקים.
בודאי שמעת שיוסקה שלנו נאסר באמריקה בקשר לעניני הבטחון
אך שוחרר בערבות ויש מכתב ממנו – ונעמי כמובן צוחקת. טוב היה שתכתֹב אליו
לפעמים. דוד שטרן נמצא פה כרגע לרגל מות אשתו שנהרגה מכדור ערבי בירושלים
אשתדל להעביר לו את כתבתך. לפי בקשת ארליך מהיקב (אשתו הג'ינג'ית היתה
חברה בועד המפקח – מעביר הנני את כתבת אחי אשתו בארגנטינה – אם תוכל התראה
אתם ומסור ד"ש – הבת נשואה ביבנאל, והבן נשוי פה במקום ופעיל מאד בעניני הבטחון.
LEON LEVINSKY, BUCHA BUCHA 2691, BUENOS AIRES.
נעמי דרשה שאשאיר לה מקום לכתיבה אך במקום הנותר תכתֹב אמא כמה מלים, ואמנון
שיכתוב לחוד ישאיר מקום לנעמי ותרצה. לכל המשפחה כאן שלום
ודורשים הם בשלומך, המשך לכתוב לעתים קרובות והאריך בכתיבה, לחבריך
בנקודה שם ולך – "יישר כחכם" חזקו ואמצו – כי נצח ננצח.
והנני אוהבך רם.
זרבבל יקירי,
לא אאריך הפעם, שעתי אינה פנויה ברגע זה והמכתב כבר באחור, מפני שחכיתי
לרם, שיכתֹב, כיון שהוא נמצא בבית. נוסף על כך, לא אעלים ממך, איני די שקטה
בשביל לכתֹב באריכוּת. אלישע חולה קשה ורציני מאד ולבי מלא דאגה וחרדה.
רם כתב לך בודאי על תכניתוֹ לקבל שחרור בירושלים ולחזֹר הנה ולשמש באיזה
תפקיד מיוחד אשר חשיבות נודעת לוֹ כפי הנראה בשעה זו. הלמודים נפסקו
ואין כנראה סכויים שיתחילוּ מחדש בזמן הקרוב. ע"י כך ישתחרר אמנון ויחזֹר לפלוּגתו
הנמצאת עדין בנגב. היתה זוּ שאיפתוֹ כל הזמן, והוא עומד על כך גם עתה.
ואני… חוששת אני כמעט להתערב עוד ולהכריע לצד זה או זה. אל תדאג לי, אני
בריאה וממלאה את כל המוטל עלי. בפעם הבאה אאריך יותר. קבלת בודאי את כל
מכתבי עד כה. היה שלום ויישר כֹחך גם להבא
שלך בנשיקות חמות שולמית.
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
כתב היד
22.1.48
אבא יקירי,
הנה שוב הנני בבית לרגלי מחלתו האנושה של דוד אלישע וכותב הנני אליך זו
הפעם השניה. בפעם הראשונה כתבתי ממקום בו נמצאתי בירושלים אך מסופקני אם
הגיעך מכתבי. בנתיים קבלנו את מכתביך מפריס ומונטבידאו. וגם מכתבך אל רוזנסקי בידינו.
ומה מאד נהנינו כולנו למקרא הדברים – הדרך היפה והנעימה, האטמוספירה לתוכה
נקלעתם בבואכם אפשרויות הפעולה ו"השדוך" המצלח, מי יתן ותצליחו – כי אכן
חשובה וחיונית היא עבודה כשלכם בכל עת ובכל זמן ועל אחת כמה וכמה בימים
שכגון אלו בהם אנו חיים. ואכן חיים אנו – יתר על כן משתדלים אנו לכפות על עצמנו
אורח חיים תקין – במדת האפשר, כמובן – והמצב אינו עוזר בידינו. הנה שכלה ראשון
11 מבניה, ובדרך לכפר עציון להחשת תגברת – נפלה מחלקה שלמה – 35 איש – איש לא
נמלט, וביניהם כ 20 סטודנטים – מכרים – מטובי הלוחמים, ועוד פה ושם מיום ליום, ובכ"ז
עלינו להמשיך – ואנו ממשיכים! לא נפל איש ברוחו – כי ברי וידוע לכל – מלחמה לנו על
כל הכרוך בה – מלחמה על זכותנו לחיות ועל חיינו ממש ונעמוד בה כי בנפשנו היא.
אשר לי – הייתי בתפקיד בירושלים – ואף זכיתי לטבילת אש ראשונה והגונה שהטביעה בי את
חותמה לא חו"ש בצורת כדור או פצע אלא בצורה רוחנית. נסעתי כמלוה בשיירת אספקה
לכפר עציון (לפני ההתקפה הגדולה) והתקפנו בדרכנו שמה לאורך כל הדרך מפרברי בית
לחם ועד בֹאכה כפר עציון – השיבונו אש עד כמה שיכולנו ויצאנו בשלום בלי
סריטה ופגע אך בדרכנו חזרה ירושלימה למחרת בבקר השכם התקפנו שנית ונעצרנו
ע"י מחסום (שנפרץ אח"כ) וכאן אבדנו שני אנשים ושנים נפצעו קשה – אחד מהם שנפצע ממש
על ידי הוא בנו של כְבַשְנֶה – המדריך לגדול בהמות. ואתרע לנו נס ויצאנו בשן ועין.
אם כך ואם כך, יש לקוות שהאנשים האחראים לכך ילמדו מנסיונות מרים אלה ואמנם
יש סימנים לכך. מרגשת התעודדות והתאוששות כללית והיזמה בידינו. אם גם נופלים
קרבנות רבים ויקרים שאין להם תחליף הרינו שולטים במצב ואין כל סימן ליאוש.
ויכול אתה בפה מלא לספר לאותם יהודים טובים שם בגולה – שמקורות כספיים נוספים
יכלו, יכולים ויוכלו למנוע הרבה הרבה קרבנות שוא הנופלים אם מחוסר ציוד
ואם מחוסר משורינים וכו'. ועוד אמור להם שם שקשה מלחמתנו כאן ומיגעת וחמורה
ומה יהיה גורלנו אם תרפינה ידינו ובמדה רבה בידם הוא הדבר, בעזרה בכח ובכסף וברוח,
כי מנסיוני אני האישי יכולני להעיד מה גדול התפקיד שמשחק מצב הרוח והמורַל של
החייל, וגם אם נופלים קרבנות, אם ברור ומחוור לאנשים שיש סכויים לעתיד טוב יותר
ויתר חזוק ושפור – אין הרוח נופלת, אך אם מתחילה לשרור הרגשת דכאון ויאוש
חדלון אונים ופטליזם – נפגעת מאד יעילות הלוחמים.
מילא, עוברים גם על זה לסדר היום, אך קשה לי שלא להעיר שפי כמה בטוחה ונעימה
ההרגשה בשדה בשעת קרב מאשר במכונית פתוחה ללא מחסה וללא אפשרות פעולה נכונה.
וטוב, הוי מה טוב לדעת, שאכן אנו כאן, חלוצי האומה, והעם כולו אתנו.
הלמודים במכללה יופסקו כליל באין דרך בטוחה למעלה ועקב הגיוס, ואני חוזר הביתה לשמש
בתפקיד חשוב ואחראי כאן במקום, כך שאמנון המסכן יוכל לחזור אל חבריו. גם ביה"ס למשפט
התחסל בנתיים והבחינות למוסד להשתלמות מדינית עודן רחוקות. אשר לסטיפנדיה הממשלתית
בנתיים ממשיכים אנו לקבלה, ואשר לעתיד הרי באפריל או במאי בכל אופן תצטרך ממשלתנו לקבל
תשלום זה על עצמה, וכמובן שאין לחשוש שזכויותי בשטח זה תפגענה – אדרבא. נו, ואשר ללמודים
עצמם – אפסיד סימסטר ככל השאר, ואם ירצה השם אשלימו בקיץ. לכשאחזור הנה בשבוע
הבא ואתחיל לשמש בתפקידי החדש אגור בבית כך שאוכל להשגיח על אמא ועל המשק.
בבית הכל כשהיה – תרצה לומדת פה, ואמא כדרכה, וכמובן שמחלתו של דוד אלישע גם היא נטל על שכמה
והסוף – מי ישורנו – מצבו קשה מאד ואולי יותר מזה – ומסירותו ופעילותו בעניני הבטחון אין חלקם
קטן בגרימתה, והכל וביחוד משמאל משבחים וגומרים את ההלל על פעולתו בשטח זה.
במושבה נכרת התעוררות מה אם כי קטוביץ ואנשיו מקשים על הפעולה בנבזותם ומרות לבם
אפילו דוד מכאל מלא חמה עליהם; גם עליו טוענים שהוא "אדום".
כולם דורשים בשלומך ושואלים עליך החל מראש המועצה וכלה ב"ידידים" מפוקפקים.
בודאי שמעת שיוסקה שלנו נאסר באמריקה בקשר לעניני הבטחון
אך שוחרר בערבות ויש מכתב ממנו – ונעמי כמובן צוחקת. טוב היה שתכתֹב אליו
לפעמים. דוד שטרן נמצא פה כרגע לרגל מות אשתו שנהרגה מכדור ערבי בירושלים
אשתדל להעביר לו את כתבתך. לפי בקשת ארליך מהיקב (אשתו הג'ינג'ית היתה
חברה בועד המפקח – מעביר הנני את כתבת אחי אשתו בארגנטינה – אם תוכל התראה
אתם ומסור ד"ש – הבת נשואה ביבנאל, והבן נשוי פה במקום ופעיל מאד בעניני הבטחון.
LEON LEVINSKY, BUCHA BUCHA 2691, BUENOS AIRES.
נעמי דרשה שאשאיר לה מקום לכתיבה אך במקום הנותר תכתֹב אמא כמה מלים, ואמנון
שיכתוב לחוד ישאיר מקום לנעמי ותרצה. לכל המשפחה כאן שלום
ודורשים הם בשלומך, המשך לכתוב לעתים קרובות והאריך בכתיבה, לחבריך
בנקודה שם ולך – "יישר כחכם" חזקו ואמצו – כי נצח ננצח.
והנני אוהבך רם.
זרבבל יקירי,
לא אאריך הפעם, שעתי אינה פנויה ברגע זה והמכתב כבר באחור, מפני שחכיתי
לרם, שיכתֹב, כיון שהוא נמצא בבית. נוסף על כך, לא אעלים ממך, איני די שקטה
בשביל לכתֹב באריכוּת. אלישע חולה קשה ורציני מאד ולבי מלא דאגה וחרדה.
רם כתב לך בודאי על תכניתוֹ לקבל שחרור בירושלים ולחזֹר הנה ולשמש באיזה
תפקיד מיוחד אשר חשיבות נודעת לוֹ כפי הנראה בשעה זו. הלמודים נפסקו
ואין כנראה סכויים שיתחילוּ מחדש בזמן הקרוב. ע"י כך ישתחרר אמנון ויחזֹר לפלוּגתו
הנמצאת עדין בנגב. היתה זוּ שאיפתוֹ כל הזמן, והוא עומד על כך גם עתה.
ואני… חוששת אני כמעט להתערב עוד ולהכריע לצד זה או זה. אל תדאג לי, אני
בריאה וממלאה את כל המוטל עלי. בפעם הבאה אאריך יותר. קבלת בודאי את כל
מכתבי עד כה. היה שלום ויישר כֹחך גם להבא
שלך בנשיקות חמות שולמית.
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
בטוח שאתם רוצים
להתנתק?