יישוב והקמת המדינה 
חינוך ולימודים 
מסעות וטיולים 
אירועים בהיסטוריה 
מלחמות ישראל 
משפחה ויחסים 
חגים ומועדים 
תרבות 
מפורסמים 
ארצות ערב והאסלאם רם חביב כותב לאביו, שנמצא בשליחות בדרום אמריקה, על רצח 11 נערים מראשון לציון, שהיו מגוייסים טריים
סיפור רקע
בראשית מלחמת העצמאות היה רם חביב, יליד ראשון לציון, לוחם פלמ"ח, חייל הצבא הבריטי בימי מלחמת העולם השנייה וחבר ה"הגנה", סטודנט בירושלים. בעודו כותב לאביו זרובבל הנמצא באורוגוואי בשליחות היישוב ומעדכנו באירועים, מגיעה לאוזניו הידיעה הקשה על רצח 11 בני נוער מראשון לציון – מגויסים חדשים לחטיבת "גבעתי" שעשו את צעדיהם הראשונים כלוחמים, ונפלו קורבן למארב של ערבים מהכפר אבו סווירה באזור בסיס האימונים של גדוד 52 בגן-יבנה. בסיום המכתב, כמו בתחילתו, מציין רם את הקפדתם שלו ושל אמנון אחיו כי כל אימת שהאב נעדר, אחד משניהם ידאג לשהות בבית.
מקור המכתב: ארכיון היסטורי - מוזיאון ראשון לציון
מקור המכתב: ארכיון היסטורי - מוזיאון ראשון לציון
ארועי התקופה
כתב היד
אבא יקירי.
הנה זה מכתבי הראשון אליך – וזאת בטרם אדע כל פרטים על הנעשה
אתך מאחר שהגעתי חזרה הנה ביום השלישי שעבר ומיד ביום הרביעי
בבקר יצאתי לעבודה. מקום העבודה אינו במרכז העיר וכך שהדֹאר
אינו מגיע עדי במהירות הדרושה. בזמן שהותי בבית הידיעה האחרונה
ממך היתה זו שנמסרה באמצעות קופליביץ מפריז – את המכתב טרם
קראתי, מסתמא הנו, יחד עם שאר הידיעות, בדרך אלי.
עובד הנני, לע"ד, בעבודה בטוחה לערך ודי קלה – השכון וכו' נוחים
מאד החברה נעימה, והאטמוספירה כמעט או ממש כזו בה חייתי לפני
שנתיים שלש. הסביבה הקרובה די שקטה חוץ ממקרים בודדים.
לעת עתה אין כל סדור קבוע ביחס לעתיד, ובאופן רשמי יתחדשו
הלמודים בעוד כשבועיים – אך עוד חזון למועד. בכל אופן במקרה
שלא יתחדשו הלמודים אחזור הביתה.
צר לי על שחייב אני במכתבי הראשון לפתוח בבשורות רעות. זה
עתה הגיעתני הידיעה על הרצחם של 11 מבני הנער של ראשון בסביבות גן-יבנה במקום שם שמשו בתפקיד. הם נפלו כנראה
למארב ונרצחו באכזריות תוך הפרשה הידועה של התעללות בגופות
וכו'. מבין המכרים ביניהם – בנו היחיד של דנציגר בעל הבית
של ויצברד, בנו הגדול של רוזנמן גובה ה"סנה", בנו של קופמן בעל הבית שעל הכביש – וכמה תימנים ואורפלים. וקשה קשה לשבת
כאן, אמנם לא בחבוק ידים, ובכל זאת להיות רחוק, אך מלחמה לנו
ועלינו להבין כי זו דרך המלחמה. הנני סמוך ובטוח שגם עוול זה לא יעבור בשתיקה כקודמיו. מצב הבטחון בכלל מעיד
על התאוששות ובטחון – בנתיים בודאי תשמע על המפלה הגדולה
שנחלו הפולשים הערבים שבאו (כ 800 מהם) מסוריה, כנראה בפקודו
האישי של קאוקג'י ותקפו את דן וכפר סולד. הם נהדפו בבשת
פנים וסבלו אבידות קשות למרות 3 הרוגים משלנו. בכלל אם גם
יחס השלטון עודנו עוין – סליחה "ניטרלי" – הרי היו מקרים רבים
של יחס הוגן ושתוף – כך היה בגליל וכך במקומות אחרים.
פה בירושלים בדרך כלל אין רגע עובר מבלי שתשמענה יריות מכאן, או משם, אך מתרגלים גם לזה.
איני יודע מהם מקורות האנפורמציה שלך ביחס לנעשה בארץ – אך לחץ נא
על ב"כ הסוכנות שיאפשרו לכם קבלת אינפורמציה מהירה ומדויקת.
בכל אופן כחייל אומר אני – אין המצב חמור מאד והרגשת אמונה
ובטחון מפעמת בלב כל – אך יש צורך גדול באמצעים כספיים ואחרים
ואכן מאמין אני שתתרום את חלקך לכך גם יהדות דרום אמריקה.
אנא, כתוב בפרוטרוט ועל הכל. אם אין זמנך מאפשר זאת – כתוב
רק הביתה והם יעבירו אלי – בכל אופן כתבתי ול"ע כשהיתה.
אמנון עודנו בבית ולא יצא כל זמן שאעדר אני.
גם אמא משתדלת, לפי דרכה, לנוח קצת הלואי ותקפיד
על כך.
ואסיים הפעם כי אזל הניר ואזל גם זמני הפנוי.
אל דאגה לי ולנעשה כאן – אנו עושים את הכל כדי להמשיך במפעל.
והנני מנשקך מרחוק
אוהבך רם
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
