רם חביב, סטודנט ופעיל ב"הגנה" במלחמת העצמאות, כותב לאביו על הקרבות שבהם משתתפים הוא ואחיו
סיפור רקע
מכתבו של רם חביב, בן ראשון לציון, לאביו זרובבל העושה בשליחות בדרום אמריקה, נכתב ביוני 1948, זמן קצר לאחר התפוצצות פרשת אלטלנה – אוניית הנשק של האצ"ל – שהסעירה את הציבור ביישוב. במכתבו מהדהד הפולמוס החריף שליווה את הפרשה בעקבות שפיכות הדמים והסכנה של מלחמת אחים. רם, פעיל ב"הגנה" שלימודיו באוניברסיטה העברית שעל הר הצופים הופסקו עם תחילת הקרבות, מעדכן במתרחש ומספר על אחיו אמנון, הנלחם בנגב, שבא לחופשה קצרה בבית, "והוא כדרכו מספר על הכל בקרירות מתובלת בהומור והתלהבות". כעבור פחות משבועיים, נפל אמנון בחוליקאת.
המכתב באדיבות הארכיון ההיסטורי - מוזיאון ראשון לציון.
המכתב באדיבות הארכיון ההיסטורי - מוזיאון ראשון לציון.
ארועי התקופה
כתב היד
במחנה "אי-שם" שבת 26/6
אבא יקירי.
שוב חלה הפסקה ארוכה בקשר שבינינו, ואיני יודע על מי להטיל
אשמה זו – על סדרי הדאר הלקויים או על חסר זמן מתאים
לכתיבה. אם כך ואם כך – מנסה הנני בשעת פנאי קצרה
במשרד – למלא את החסר, כי יודע אני אל נכון מה מאד
מדאג אתה שם עקב חסר הקשר עם הארץ בכלל ואתנו
בפרט.
מכתביך המגיעים לפרקים אין בהם כדי להשביע את
רצוננו לדעת פרטים על הנעשה אצלך – שכן על הרגשתך
ידוע לנו, אני כשלעצמי קשה לי לתאר לעצמי שיכול
הייתי להחזיק מעמד במצב כמצבך – כנראה שגם חייל
טוב הנך יותר ממני. אך מאד תאבים הננו לדעת
על עבודתך, הקשיים הכשלונות וההצלחות, התכניות להבא
וכו', וביחוד מאחר שמלכתחילה התרגלנו למכתביך
התכופים והמפורטים. וקשה קשה להסתפק במכתב בודד פעם
בכמה שבועות – אך מה לעשות – יש להתאזר בסבלנות.
אשר לנעשה כאן – הנה עברו 14 ימי הפוגה, ורק אתמֹל הפרו המצרים את ההפוגה בסרבם למלא אחרי הוראות
המתווך ולאפשר העברת שיירה לנגב, וכ"כ פגעו
במטוס של או"מ שנאלץ לחנות אח"כ מאנס, אך כנראה
שהאינצינדט לא יתפשט ויחרוג מגבולותיו אלה המצומצמים.
אמנון הופיע סו"ס בבית, וקשה לתאר את שמחת כולנו
לבאו – ואמא ביחוד, צר רק על כי חפשתו קצרה הנה
כי עליו לצאת לקורס מפקדי מחלקות (קצינים!)
מראה פניו טוב ורוחו טובה עליו חזקה ומחושלת למרות
מה שעבר עליו – ועבר עליו הרבה, והוא כדרכו מספר על
הכל בקרירות מתובלת בהומור והתלהבות. יכול אתה
אבא להיות גאה בו.
נו, ואיני יכול שלא לגעת בפרשה המכאיבה והמזיקה של
הסכסוך עם אצ"ל שנגרם עקב הבאת אנית הנשק.
מתאר אני לעצמי שהידיעות שתגענה עדיכם תהינה
מסולפות ומוגזמות ותגרומנה לכם תקלות בעבודתכם וכאב לב.
ואם כי איני בא למעט, לגרוע מגדל האסון והנזק – אל
תתפסו ליאוש – הכל שקט ונרגע ויבוא על מקומו בשלום.
איני יכול להכנס לפרטי הענין – אך אחת אומר – ותביא
בחשבון שמאז ומתמיד הייתי מהפושרים והמתונים ביותר ביחס
לאצ"ל, ואילו הפעם קובע אני בפרוש (ובכאב) – הם פשעו
ובגדו – ואולי אף גילו את פרצופם וכונתם האמיתית, וכל
כמה שקשה לאמר זאת – אומר אני – יש להצדיק בדרך כלל
ולברך את העמדה התקיפה שנקטה ממשלתנו בענין זה.
חבל רק שחוגים מסוימים – חלק מהאזרחים ומ"המזרחי" גלו קטנות
בענין זה ואולי אף גלו תמיכה גלויה באצ"ל. ויוגד בפרוש
היה בה בפעולת אצ"ל פשע מכוון שיכול היה להמיט אסון
עלינו מבחינה פנימית וביחוד מבחינת ערעור מעמדה של
הממשלה הצעירה בעיני מדינות העולם. אצ"ל הפר בגלוי
וביד פושעת וחצופה התחיבויות ברורות שחתם עליהן פחות מ 3
שבועות קודם לכן. חבל רק על הדם שנשפך בהכרח, ועל הנזק
שהדבר גרם בשעה קשה זו.
אך אל דאגה גם את זה נעבור. בנתיים ממשיכים
אנו בהתלכדות וחזוק והתחשלות. ביום השני הבא תערך השבעת
כל חיילי הצבא ומיד לאח"כ יופיע הצבא כצבא ממש. אני בנתיים
משתדל להמצא בכל ערב בבית, חוץ מאותם הימים בהם היינו בחזית.
היה שלום יקירי ותחזקנה ידיך. אוהבך רם.
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת