אוֹצָרוֹת
1948 30 בינואר

רם כותב לאביו זרובבל, שנמצא בדרום אמריקה, על האירועים ביישוב העברי במלחמת העצמאות ועל תחושותיו לאחר רצח מהטמה גנדי

רם חביב ירושלים פורסם על ידי מערכת אוצרות
רם חביב בצעירותו (מתוך האלבום המשפחתי)

כתב היד

2 דפי המכתב

סיפור רקע

מכתבו של רם חביב בן ה-23 לאביו זרובבל השוהה מעבר לים משקף היטב את האווירה המתוחה ביישוב העברי בתחילת מלחמת העצמאות, שבעטייה הופסקו לימודיו. הוא מתאר את האירועים האחרונים - התקפות הערבים על התחבורה הציבורית, רצח 11 מבני ראשון לציון בידי תוקפים ערבים ופעולות העונשין שמבצעת ה"הגנה" בתגובה. תפנית חדה במצב רוחו נרשמת עת מגיעה הידיעה על הירצחו של המהטמה גנדי, ידיעה הגורמת לו לזעזוע ומעוררת בו שאלות בדבר טיבו של העולם וטיבה של המציאות. המכתב באדיבות הארכיון ההיסטורי - מוזיאון ראשון לציון.

מכתבו של רם חביב בן ה-23 לאביו זרובבל השוהה מעבר לים משקף היטב את האווירה המתוחה ביישוב העברי בתחילת מלחמת העצמאות, שבעטייה הופסקו לימודיו. הוא מתאר את האירועים האחרונים - התקפות הערבים על התחבורה הציבורית, רצח 11 מבני ראשון לציון בידי תוקפים ערבים ופעולות העונשין שמבצעת ה"הגנה" בתגובה. תפנית חדה במצב רוחו נרשמת עת מגיעה הידיעה על הירצחו של המהטמה גנדי, ידיעה הגורמת לו לזעזוע ומעוררת בו שאלות בדבר טיבו של העולם וטיבה של המציאות. המכתב באדיבות הארכיון ההיסטורי - מוזיאון ראשון לציון.

כתב היד

עמוד 1/2

ירושלים 30.1.48
אבא יקירי.
שבוע ימים חלף מאז כתבתי אליך לאחרונה מראל"צ, ובנתיים שוב הנני
בירושלים – אכן אין ימינו אלה נוחים ובטוחים לנסיעות – אך ההכרח לא
יגונה. חזרתי הנה כדי לטפל בהשגת העברה לסביבות הבית
מאחר שאין כל סכויים להמשכת הלמודים בזמן הקרוב, זאת מכאן, ושאלת
אמנון מצד שני – והרי מישהו חייב סו"ס להמצא בסביבת הבית.
על הנעשה בבית בודאי ידוע לך ממכתבי אמא ולא אטפל בזאת – אמא כדרכה נושאת בעול, וכמובן שהאסון שקרה לדוד אלישע נתן בו את אותותיו
אך קמעה קמעה מתאוששת היא והולכת.
ביום השני האחרון התפרסמה ב"הבקר" רשימתך הראשונה מאורגווי – היא
כתובה יפה – אלא שלדעתי חבל שקצרת כ"כ – מוטב היה אולי אלו הארכת
ופרטת כמו במכתביך אלינו ואז היתה התמונה שלמה יותר.
אשר למצב כאן הנה עברו כמה ימים של שקט יחסי – כמובן – אנשים התרגלו
כבר לזו וגם כשנשמעות יריות והתפוצציות מפעם לפעם – כל זמן שאין
משהו בקנה מדה גדול – קובעים ששורר "שקט יחסי". בנתיים
ממשיכה ההגנה בפעולות עונשין שונות. כך התקפה התחבורה הערבית
בכביש שפלת רמלה, הכפר סוכריר נמחה מעל פני האדמה
כעׂנש על הרצח המתועב של 11 מבני ראשון ולפני כמה שבועות
(הכפר נעזב קודם לכן ע"י יושביו) והלילה התקף הכפר יעקוב שמלא
תפקיד נכבד ברצח יהודים ובפרעת התחבורה. בנתיים זה
כשבוע שמשתמשים בדרך האלטרנטיבית דרך חולון ומולדת – אם כי
דומני שכביש ממש טרם נסלל.
היום נודע כאן רשמית על החלטת ועדת הבצוע של או"מ על הקמת
המיליציה – הידיעה כשלעצמה משמחת ומעודדת מאד – אך דע עקא
המחשת התכנית קשה היא, ובכלל אחד הגורמים העקריים שיקבעו את
גורלנו בזמן הקרוב הוא כנראה המצב הכספי – אפשרויות הממון
של מלחמתנו – וסכומים גדולים נדרשים מיד – מקוה אני שעלה
בידכם להסביר זאת ליהדות אמריקה הדרומית ולהביאה לצעדים ממשיים
בכוון זה.
כ"כ הודיעו זה עתה על הרצחו של המהטמה גנדי – אני כשלעצמי,
כרבים אחרים זועזעתי עד עמקי נפשי למשמע ידיעה זו. האמנם
אין חסינות בפני רצח אף לדמות מוסרית ואישיות רוחנית כה
נעלה ונאצלת? ואם כך – מה דמות לחיינו ומה טעם להם?
האמנם צודק ברנרד שאו שתגובתו המידית לידיעה על הרצח גנדי
היתה …"מסוכן להיות יותר מדי טוב" ."It's dangerous to be too good"
האמנם תנצח הציניות, ויגבר הזלזול בכל ערך קדוש ונעלה?
הרי כמה קץ הלב ובוחלת הנפש באטמוספרה זו השלטת בעולם, ובעולמנו
הקטן ביחוד. ולפעמים תוהה אני האמנם תגיע פעם תקופה שלווה
עבורנו? הנה מאז עמדנו על דעתנו – היו חיינו פרשה אחת ממושכה
של מתיחות נפשית וגופנית, לא דוקא חיובית – המאורעות המלחמה
ושוב המהומות הנוכחיות – ועד מתי ?וכל-כמה שכמה הלב ועורגת
הנפש למציאת פורקן קונסטרוקטיבי לשפע המרץ הנאגר בעורקים
– מתחשלת ההכרה שאכן עוד מלחמה זו לפנינו – ואחריה הדרור.
ועל כן מתחזקות הידים ומתחסנת ההרגשה ונדחפים אנו קדימה
כי זה יעודנו ולנו הנצחון.
הנה הפלגתי במקצת בהשתפכות – אך קשה להמנע מכך, ובכלל תכיר
אל נכון כי אין הסדר שולט בתכן מכתבי – וזאת עקב מצבי כרגע
– תלוי הנני כאילו בשמים – למודים אין ותשובה על בקשתי להעברה
טרם קבלתי – אך מקוה אני שבשבוע הבא יסתדר הענין ואחזור
הביתה ואכתב משם.
מר דוד שטרן חזר, דומני היום, בדרך האויר לארגנטינה אחרי ששהה פה
זמן מה לרגל הרצחה של אשתו – אקבל את כתבתו מגב' ייבין
ואמציאה לך.
ושוב יקירי חזקו ואִמְצו ואַמְצו.
המנשקך
בנך אוהבך רם

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: רם חביב
מיקום: ירושלים
תאריך: 30.01.1948

מקבל/ת המכתב

שם: זרובבל חביב
מיקום: דרום אמריקה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/2

ירושלים 30.1.48
אבא יקירי.
שבוע ימים חלף מאז כתבתי אליך לאחרונה מראל"צ, ובנתיים שוב הנני
בירושלים – אכן אין ימינו אלה נוחים ובטוחים לנסיעות – אך ההכרח לא
יגונה. חזרתי הנה כדי לטפל בהשגת העברה לסביבות הבית
מאחר שאין כל סכויים להמשכת הלמודים בזמן הקרוב, זאת מכאן, ושאלת
אמנון מצד שני – והרי מישהו חייב סו"ס להמצא בסביבת הבית.
על הנעשה בבית בודאי ידוע לך ממכתבי אמא ולא אטפל בזאת – אמא כדרכה נושאת בעול, וכמובן שהאסון שקרה לדוד אלישע נתן בו את אותותיו
אך קמעה קמעה מתאוששת היא והולכת.
ביום השני האחרון התפרסמה ב"הבקר" רשימתך הראשונה מאורגווי – היא
כתובה יפה – אלא שלדעתי חבל שקצרת כ"כ – מוטב היה אולי אלו הארכת
ופרטת כמו במכתביך אלינו ואז היתה התמונה שלמה יותר.
אשר למצב כאן הנה עברו כמה ימים של שקט יחסי – כמובן – אנשים התרגלו
כבר לזו וגם כשנשמעות יריות והתפוצציות מפעם לפעם – כל זמן שאין
משהו בקנה מדה גדול – קובעים ששורר "שקט יחסי". בנתיים
ממשיכה ההגנה בפעולות עונשין שונות. כך התקפה התחבורה הערבית
בכביש שפלת רמלה, הכפר סוכריר נמחה מעל פני האדמה
כעׂנש על הרצח המתועב של 11 מבני ראשון ולפני כמה שבועות
(הכפר נעזב קודם לכן ע"י יושביו) והלילה התקף הכפר יעקוב שמלא
תפקיד נכבד ברצח יהודים ובפרעת התחבורה. בנתיים זה
כשבוע שמשתמשים בדרך האלטרנטיבית דרך חולון ומולדת – אם כי
דומני שכביש ממש טרם נסלל.
היום נודע כאן רשמית על החלטת ועדת הבצוע של או"מ על הקמת
המיליציה – הידיעה כשלעצמה משמחת ומעודדת מאד – אך דע עקא
המחשת התכנית קשה היא, ובכלל אחד הגורמים העקריים שיקבעו את
גורלנו בזמן הקרוב הוא כנראה המצב הכספי – אפשרויות הממון
של מלחמתנו – וסכומים גדולים נדרשים מיד – מקוה אני שעלה
בידכם להסביר זאת ליהדות אמריקה הדרומית ולהביאה לצעדים ממשיים
בכוון זה.
כ"כ הודיעו זה עתה על הרצחו של המהטמה גנדי – אני כשלעצמי,
כרבים אחרים זועזעתי עד עמקי נפשי למשמע ידיעה זו. האמנם
אין חסינות בפני רצח אף לדמות מוסרית ואישיות רוחנית כה
נעלה ונאצלת? ואם כך – מה דמות לחיינו ומה טעם להם?
האמנם צודק ברנרד שאו שתגובתו המידית לידיעה על הרצח גנדי
היתה …"מסוכן להיות יותר מדי טוב" ."It's dangerous to be too good"
האמנם תנצח הציניות, ויגבר הזלזול בכל ערך קדוש ונעלה?
הרי כמה קץ הלב ובוחלת הנפש באטמוספרה זו השלטת בעולם, ובעולמנו
הקטן ביחוד. ולפעמים תוהה אני האמנם תגיע פעם תקופה שלווה
עבורנו? הנה מאז עמדנו על דעתנו – היו חיינו פרשה אחת ממושכה
של מתיחות נפשית וגופנית, לא דוקא חיובית – המאורעות המלחמה
ושוב המהומות הנוכחיות – ועד מתי ?וכל-כמה שכמה הלב ועורגת
הנפש למציאת פורקן קונסטרוקטיבי לשפע המרץ הנאגר בעורקים
– מתחשלת ההכרה שאכן עוד מלחמה זו לפנינו – ואחריה הדרור.
ועל כן מתחזקות הידים ומתחסנת ההרגשה ונדחפים אנו קדימה
כי זה יעודנו ולנו הנצחון.
הנה הפלגתי במקצת בהשתפכות – אך קשה להמנע מכך, ובכלל תכיר
אל נכון כי אין הסדר שולט בתכן מכתבי – וזאת עקב מצבי כרגע
– תלוי הנני כאילו בשמים – למודים אין ותשובה על בקשתי להעברה
טרם קבלתי – אך מקוה אני שבשבוע הבא יסתדר הענין ואחזור
הביתה ואכתב משם.
מר דוד שטרן חזר, דומני היום, בדרך האויר לארגנטינה אחרי ששהה פה
זמן מה לרגל הרצחה של אשתו – אקבל את כתבתו מגב' ייבין
ואמציאה לך.
ושוב יקירי חזקו ואִמְצו ואַמְצו.
המנשקך
בנך אוהבך רם

עמוד 2/2

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: שולמית חביב (לוין)
מיקום: ראשון לציון
תאריך: 1948-07-22

מקבל/ת המכתב

שם: זרובבל חביב
מיקום: דרום אמריקה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות