רפי כותב מקזבלנקה לדודיו חיים ואבנר שבישראל על הפרידה מהמשפחה, על המעברים ועל הכמיהה לעלות לארץ
סיפור רקע
חיים אפרתי-אפריאט היה בנם של אבא אפריאט ורבקה רחמה פוני. נולד בשנת 1931 בעיר החדשה V.N בספרו שבמרוקו.
למד בתלמוד תורה ב"אם הבנים" וביסודי באליאנס בספרו, המשיך לימודיו בעיר פאס, והיה חבר בתנועת הצופים E.I.F. בפאס התגבש רצונו לעלות ארצה על אף התנגדות הוריו. בסופו של דבר, לאחר שבעה ניסיונות עלייה, הגיע לארץ באונייה "גלילה" בספטמבר 1949.
בארץ נקלט במסגרת עליית הנוער וצורף כחבר בקיבוץ קדמה, ואח"כ עבר לקיבוץ שדות ים ולקיבוץ רביבים. התגייס לצה"ל בשנת 1951, ובהמשך שירות בשירות קבע בחיל הקשר.
חיים התחתן עם מרגלית אזוגי הי"ו בשנת 1954, ועבר להתגורר בחולון. לשניים נולדו ארבעה ילדים. היה גם פעיל בארגון האזורי של יצואני הפרחים בישראל לאחר שרכש משק במושב יד-רמב"ם, זכה בתעודות הצטיינות ופרסים, כיהן כיו"ר האגודה במשך שתי קדנציות והוביל את המהלכים לאישור הרחבת המגרשים והקצאתם לבני הדור השני והשלישי במושב.
כעולה
למד בתלמוד תורה ב"אם הבנים" וביסודי באליאנס בספרו, המשיך לימודיו בעיר פאס, והיה חבר בתנועת הצופים E.I.F. בפאס התגבש רצונו לעלות ארצה על אף התנגדות הוריו. בסופו של דבר, לאחר שבעה ניסיונות עלייה, הגיע לארץ באונייה "גלילה" בספטמבר 1949.
בארץ נקלט במסגרת עליית הנוער וצורף כחבר בקיבוץ קדמה, ואח"כ עבר לקיבוץ שדות ים ולקיבוץ רביבים. התגייס לצה"ל בשנת 1951, ובהמשך שירות בשירות קבע בחיל הקשר.
חיים התחתן עם מרגלית אזוגי הי"ו בשנת 1954, ועבר להתגורר בחולון. לשניים נולדו ארבעה ילדים. היה גם פעיל בארגון האזורי של יצואני הפרחים בישראל לאחר שרכש משק במושב יד-רמב"ם, זכה בתעודות הצטיינות ופרסים, כיהן כיו"ר האגודה במשך שתי קדנציות והוביל את המהלכים לאישור הרחבת המגרשים והקצאתם לבני הדור השני והשלישי במושב.
כעולה חלוץ, עזר לקליטת הוריו, אחיו ואחיותיו בארץ. חיים יזם ואירגן בנחלה במושב, יחד עם הדודים שני כנסי עשור של כל הצאצאים של הסבא אבא אפריאט.
רפי אפרתי (אפריאט), נולד בעיר ספרו במרוקו, ב1943. בנם של פנחס וסטה אפרתי (אפריאט), אחד מתוך עשרה ילדים של הזוג. רפי למד בבית הספר היסודי "אליאנס" בבקרים ואחר הצהריים למד ב'אם הבנים' לימודי קודש ושם למד לכתוב בעברית, בכתב רש"י חצי קולמוס, וגם באותיות אשכנזיות.
מכיוון שדודו, חיים אפרתי- אפריאט עלה ארצה, התכתב עמו כשהיה בין גילאי 7-12. רפי עלה יחד עם הוריו ואחיו לארץ ישראל בספטמבר 1955. לאחר שעלה ארצה, למד רפי בישיבת כפר הרואה, שירת בצה"ל כחשמלאי רכב ובאזרחי עבד בתעשייה האווירית כחשמלאי מטוסים. בשנת 1968 נישא לאירן ויחד פתחו חנויות אופנה לנשים בתל אביב ובירושלים.
המכתבים המובאים בזאת התקבלו מדוד אפרתי (אפריאט), אחיו הצעיר של רפי ואחיינו של חיים. המכתבים בין רפי לחיים נשמרו בבית המשפחה והובאו לפרויקט אוצרות.
כתב היד
26/8/55
לדודי היקרים : חיים ואבנר רב שלומות
אני כותב לכם במחנה אליהו בקזבלנקה.
ביום רביעי 24/8 בחמשה בבקר [חמש בבוקר] יצאנו מעיר צפרו.
הלילה באו אצלינו כל חברינו ומשפחתנו שבצפרו ושבפז FES לשלוח אותנו בשלום.
דודתי צפורה, זוהרה, אסתר ואשם ובנם דודתי עיסה, לאה, עזיזה, חנה ועיסה אחותה של פפה [אבא], דודי יחיה ואשתו ודודי עמרם ויונתן כהן עברו אצלינו כל הלילה.
הפרידה היתה קשה מאד ובפרט בבקר בשעת הנסיע [הנסיעה]. כלנו הינו בוכים ומחבקים ונושקים זה לזה. ובפרט צפורה וסוזן. איני יכול לתאר ולבאר לכם במילים הצער של הפרידה הזאת. אבל אנחנו מקווים שהפרידה הזאת לא תהיה ארכה [ארוכה]. ושבקרוב נתקבץ כלנו בארצנו.
יצאנו בטאכסי והגענו למכנס בשבע הלכנו אצל סיל אחותה של מרגי ואמרנו לה שלום.
הגענו לסאלי בעשר והשארנו שם חצי שעה אצל משפחת אוחיון ועשו לנו תה וגאטו [עוגה] ושלחנו אותם בשלום. גם שם בכינו הרבה על פרידת אהבים יקרים.
משם הלכנו לראבאט אצל דודי שמעון שלקח חפש בשבילינו. אחרי שאכלנו אצלו באה שעת הפרידה, שעת הבכיה שבשביל כל אחד היה מחבק אותו מחמש מינוטית [דקות] ובפרט בשנתחבק עם סבא שבצער גדול פרדנו אותם הגענו למחנה בשנים עשר וחצי.
שם קבלו אותנו בסבר פנים יפות, כעת יושבים בצריף גדול כלנו יחד.
ביום הזה קבלנו בשורה טובה שבלושים אוט (AOUT) [בשלושים באוגוסט] נסע למרסאי (MARSSEILL) בע"ה ומשם נכתב לכם. כעת אנחנו בריאים ושמיחים, ומחכים למתי נגיע אליכם בשלום. ד"ש ונשיקות חמות לכם, למרגי ולכל משפחתינו ולאוהבינו שבארץ ישראל. להתראות בקרוב.
סב וסבא, אבא ואמה [אמא], דוד שלום, אחי ואחותי רות. כלם דורשים בשלומכם ונושקים אותכם.
רפאל אפריאט
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
גלריה
כתב היד
26/8/55
לדודי היקרים : חיים ואבנר רב שלומות
אני כותב לכם במחנה אליהו בקזבלנקה.
ביום רביעי 24/8 בחמשה בבקר [חמש בבוקר] יצאנו מעיר צפרו.
הלילה באו אצלינו כל חברינו ומשפחתנו שבצפרו ושבפז FES לשלוח אותנו בשלום.
דודתי צפורה, זוהרה, אסתר ואשם ובנם דודתי עיסה, לאה, עזיזה, חנה ועיסה אחותה של פפה [אבא], דודי יחיה ואשתו ודודי עמרם ויונתן כהן עברו אצלינו כל הלילה.
הפרידה היתה קשה מאד ובפרט בבקר בשעת הנסיע [הנסיעה]. כלנו הינו בוכים ומחבקים ונושקים זה לזה. ובפרט צפורה וסוזן. איני יכול לתאר ולבאר לכם במילים הצער של הפרידה הזאת. אבל אנחנו מקווים שהפרידה הזאת לא תהיה ארכה [ארוכה]. ושבקרוב נתקבץ כלנו בארצנו.
יצאנו בטאכסי והגענו למכנס בשבע הלכנו אצל סיל אחותה של מרגי ואמרנו לה שלום.
הגענו לסאלי בעשר והשארנו שם חצי שעה אצל משפחת אוחיון ועשו לנו תה וגאטו [עוגה] ושלחנו אותם בשלום. גם שם בכינו הרבה על פרידת אהבים יקרים.
משם הלכנו לראבאט אצל דודי שמעון שלקח חפש בשבילינו. אחרי שאכלנו אצלו באה שעת הפרידה, שעת הבכיה שבשביל כל אחד היה מחבק אותו מחמש מינוטית [דקות] ובפרט בשנתחבק עם סבא שבצער גדול פרדנו אותם הגענו למחנה בשנים עשר וחצי.
שם קבלו אותנו בסבר פנים יפות, כעת יושבים בצריף גדול כלנו יחד.
ביום הזה קבלנו בשורה טובה שבלושים אוט (AOUT) [בשלושים באוגוסט] נסע למרסאי (MARSSEILL) בע"ה ומשם נכתב לכם. כעת אנחנו בריאים ושמיחים, ומחכים למתי נגיע אליכם בשלום. ד"ש ונשיקות חמות לכם, למרגי ולכל משפחתינו ולאוהבינו שבארץ ישראל. להתראות בקרוב.
סב וסבא, אבא ואמה [אמא], דוד שלום, אחי ואחותי רות. כלם דורשים בשלומכם ונושקים אותכם.
רפאל אפריאט
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
בטוח שאתם רוצים
להתנתק?