אוֹצָרוֹת
1948 15 ביוני

שולמית חביב כותבת לבעלה על הקושי שבתקשורת המכתבים הן דרך האוויר הן דרך הים

שולמית חביב (לוין) ראשון לציון פורסם על ידי מערכת אוצרות
שולמית חביב (מתוך האלבום המשפחתי)

כתב היד

4 דפי המכתב

סיפור רקע

אחד הנושאים במכתבה זה של שולמית חביב לבעלה זרובבל, שנכתב בימי ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות, הוא הקושי שבתקשורת המכתבים בדרך האוויר ובדרך הים. האונייה "קדמה" המוזכרת נרכשה ב-1947 והייתה אוניית הנוסעים הראשונה של חברת "צים". רכישתה סימנה את המעבר ממפעל ההעפלה שהסתיים עם הכרזת העצמאות במאי 1948 לגל "העלייה ההמונית" שבמהלכו הגיעו לארץ כ-684, 000 עולים. ואולם, כפי ששולמית מציינת, קשה היה להסתמך על ה"קדמה", שכן מועדי הגעתה והפלגתה לא היו ידועים, ואף הצי המצרי "שם הסגר על חופינו". היא מבטאת באירוניה ובזעם את דעתה על היחס הצבוע של העולם בכלל ושל הרוזן השוודי ברנדוט בפרט, "המקיים כפי הנראה גם הוא את הנטרליות נוסח בריטניה" במונעו מצד אחד את הגעת העולים, ומהצד האחר מאפשר את זרימת כלי הנשק לידי הערבים, וזאת על רקע פעולותיהם ההרואיות של המגינים ומובילי האספקה אל היישובים הנצורים. מקור המכתב:

אחד הנושאים במכתבה זה של שולמית חביב לבעלה זרובבל, שנכתב בימי ההפוגה הראשונה במלחמת העצמאות, הוא הקושי שבתקשורת המכתבים בדרך האוויר ובדרך הים. האונייה "קדמה" המוזכרת נרכשה ב-1947 והייתה אוניית הנוסעים הראשונה של חברת "צים". רכישתה סימנה את המעבר ממפעל ההעפלה שהסתיים עם הכרזת העצמאות במאי 1948 לגל "העלייה ההמונית" שבמהלכו הגיעו לארץ כ-684,000 עולים. ואולם, כפי ששולמית מציינת, קשה היה להסתמך על ה"קדמה", שכן מועדי הגעתה והפלגתה לא היו ידועים, ואף הצי המצרי "שם הסגר על חופינו". היא מבטאת באירוניה ובזעם את דעתה על היחס הצבוע של העולם בכלל ושל הרוזן השוודי ברנדוט בפרט, "המקיים כפי הנראה גם הוא את הנטרליות נוסח בריטניה" במונעו מצד אחד את הגעת העולים, ומהצד האחר מאפשר את זרימת כלי הנשק לידי הערבים, וזאת על רקע פעולותיהם ההרואיות של המגינים ומובילי האספקה אל היישובים הנצורים. מקור המכתב: ארכיון היסטורי - מוזיאון ראשון לציון.

כתב היד

עמוד 1/4

יום ג' ח' בסיון 15.6.48

זרבבל היקר,
אתמול הגיעני מכתבך מיום 21.6 ע"י מר לויַנט ושמחתי לדעת כי גם
מכתבי אני באמצעותוּ באוּ עדיך. לא יכלתי להמשיך בדרך זו. כי "הקדמה"
התעכבה זמן רב בחוף מרסיל ופה נאמר שלא תחזֹר לפי שעה בכלל מחשש שלא
תפגע ע"י הצי המצרי אשר שם הסגר על חֻפֵּינוּ. לבסוף נודע כי הגיעה בחשאי
וחזרה מיַד. גם הפעם עגנה רק שעות מספר, ובהגיע מכתבך לידַי, כבר לא היה סִפֵּק
בידי להשיגה. חושבת אני שאין כבר צֹרך בדרך זוּ כי חברות התעופה השונות
מחדשות לאט לאט את שרותיהן ומקוה אני כי בימים הקרובים מאד יסתדר הדֹאר
כשהיה. היום קבלתי את מכתבך אשר נשלח לנויורק בעשרים לחֹדש שעבר, הוא שהה
אמנם בדרך יתר על המדה הרגילה, אך הגיע סוף סוף, וזה העקר. גם אני
כבר שלחתי כמה מכתבים אל שרה ויוסף על מנת שיעבירום אליך ומקוה אני
שכיוֹם הם כבר בידיך ונרגעת במקצת. בנוֹגע למברקים כבר הסברתי לך
כי בימים הראשונים לאחר הכרזת המדינה לא נתקבלוּ עוד מברקים לחוץ לארץ,
ועם האפשרות הראשונה עניתי ומיד אחר כך בהתקבל מברקך השני, עניתי
מחדש. אני מניחה כי קבלת אותם סוף סוף. לאחר הפצצת ראשון, הֵרַצתי
שוּב מלים מספר בשביל להרגיעך והפעם באמצעות יוסף בנויורק, ליתר בטחון. בינתים חלה
הקלת מה ע"י ה"הפוגה" שכה נכספתי לה. כרגע שורר שקט בחזיתוֹת, מודיע הרדיו,
ואפשר לנשֹם במקצת לרוָחָה, אבל לא יותר מאשר במקצת כי המחשבות על העתיד
להתרחש כתֹם ארבעת השבועות אינן נותנות מָנֹח וגדול החשש כי המלחמה
תתחדש וביתר שאת. משאלתי העקרית כרגע היא לראות את אמנון ויתכן מאד
שיבֹא לחֹפש מה. במכתבוֹ האחרון שקבלתי אתמול ושנכתב לפני שבוע מביע גם
הוא את התקוה "להתראות בקרוב" באם תחול שביתת-נשק. מוכנה אני אפילוּ
לנסֹע אליו, אבל ספק אם הדבר נתן להתגשם, רם, בכל אפן, שולל את
התכנית הזוּ בכל תֹקף. במכתבוֹ זה האחרון מודיע הוא על שלומו הטוב, וכי
שקט שורר אצלם לאחר שהחזית התרחקה מהם והתקדמה צפונה, לסביבות אשדוד, באר-
טוביה נִצָנִים וכו'. רם חזר מסביבות אלה בשבת אחרי הצהרים, לאחר שנעדר
מהבית שבוע ימים, וכבר דאגתי לו מאד, הֵבנתי כי יצאוּ לפעולות לאחר שלא
הופיע במשך כל הלילות הללוּ (כרגיל הוא בא ללון פעמים מספר בשבוע). גם זה
עבר, ובשלום, ויודעת אני להעריך יפה את הדבר, ואיני כפויַת טובה לגורל. עתה
נמצא הוא שוּב במחנה, בכפר בִּילוּ ולָן לָרֹב בבית בלילות. תרצה נחה אף היא
במקצת מההתרוצצות המרובה וחזרה ללמודים בגמנסיה. שניהם כתבוּ לך בשבוע
העבר ובודאי לא אחכה להם הפעם בשביל לא להשהות את המכתב יותר מדַי.
ובכן כאמור, באה הקלה ע"י הפסקת האש, אך החרב המתהפכת עודנה תלויָה
מעל לראש וכל רגע יכול להביא חלופות ותמורות. הרוזן השוֶדי, אשר בידוֹ
הופקד במדה ידועה גורלנוּ כרגע, מקַיֵם כפי הנראה גם הוא את
הנטרַלִיוּת נוסח בריטניה. את כל הפקוח החָמוּר הטיל לפי שעה על חפֵי
הארץ למען מנֹע עליה, אך העובדה שדרך נמלי עקבה ובצרה זורמים הנשק
והציוּד הבריטי למדינות ערב, עובדה זוּ אינה מטרידה אותם כנראה ואינוֹ
דואג ביותר עדיין לגבולות הארץ משלשת עבריה האחרים, אשר דרכם יכולים
להסתנן אנשים על צִיוּדָם. עוד שאלה בוערת היא הדרך החדשה לירושלים. כל הפרשה
הזוּ עטורה הוד ותפארת אשר העולם כלוֹ, אילוּ
היה לוֹ מצפוּן ויֹשֶר, אילוּ היה עוד זה של המאה התשע-עשרה, היה צריך לכרֹע ברך בפנינוּ. ולנַשק את
עפר כפות רגלי בַחוּרֵינוּ. לא יכלוּ אנשינוּ להתפשר בשום אפן עם המצור על
ירושלים וסללוּ דרך חדשה בהרים המקשרת את קטעֵי הכביש הנמצאים בידי כחותינו.
בלילות עבדוּ תחת מטר הפגזים וכברת דרך הקשה ביותר למכוניות העמוסות,
העבירוּ האנשים את המשא על שכמם, למען אַפשר למכוניות לעבֹר בחוֹל
מבלי לשקֹע. אין זוּ גוזמה, ולא אגדה: האנשים טוענים על כתפיהם את
שַקֵי הקמח וארגזי הסוכר ועוד ועוד, ונושאים אותם במרחק 4 קילמ' ואז
מטעינים אותם בחזרה על המכוניות שהגיעוּ ריקם, וכך ממשיכה השירה דרכה
לירושלים, ומביאה לתושביה את האספקה הדרושה להם. כך נלחמוּ בישראל
במצור על הבירה, וכל זה נעשה לא פעם ולא שתים, כי אם לילה לילה, במשך תקופה
ארכה, באישון לילה, בחשאי, תוך סערת המלחמה ולהט הקרב. ראה זאת במוֹ עיניו עתונאי
אמריקאי (לפני ההפוגה) ועצר את אחד ה"סַבָּלִים" שלנוּ. לחץ את ידוֹ בהתרגשות
מרֻבה ואמר: "אשרי העם שבָּנִים כאלה לוֹ". כל זה נתגלה ונתפרסם רק לאחר הפסקת
האש. היה איפֹא מקום להניח כי דרך זוּ שלנוּ היא ויוּרשה לנוּ להמשיך ולהשתמש בה
בתנאים "נוֹחִים" אלה, אך לא כן סובר הרוזן ברנדוט, בשביל לפַיֵס את הערבים
דרש להקים תחנת פקוח על המטען העובר גם בדרך זוֹ, והיה הכרח להסכים לזה,
כי אחרת היה מכריז עלינוּ כעל מפירֵי שביתת-הנשק. ובריטניה זוממת מצדה
להסגיר את ירושלים לידי עבדללה, לערבים המפַנִים בקלוּת כזוּ את עריהם וכפריהם
ובורחים עוד בטרם מתקרבים אליהם. ואל מי לפנות, ואל מי לזעֹק, והעולם
מטומטם ומנוּוָן ושקוע במ"ט שערי טומאה, לא מדינות ערב נלחמות בנוּ, אלא
בריטניה, במישָרִין, וארצות הברית והאחרות הרואות ושותקות, ותומכות בידה
בעקיפין. זהוּ המצב ידוע הוא לך גם שם ומיותרים הם אולי הדברים, אך הנפש
כה סוערת ואי אפשר לחשֹב, לדבר או לכתֹב מבלי שזעקת הכאב והחמס
תפרֹץ. אך יש גם להוסיף שכעֹצֶם המרירות והדכדוך כלפי חוץ, עמוקה שבעתים התרוממות
הרוח וההתפעלות נֹכַח מעשֵי הגבוּרָה הנהדרים, העמידה האיתנה של בנינו.
כה נאחזים בית ישראל, בצפרניהם, פשוטוֹ כמשמעוֹ, במדינת ישראל, ושום כח
לא יזיזֵם ולא ינַתקם ממנה.
אי אפשר לי לכתֹב מבלי להתחיל בדברים אלה, שהם העקר, הכל, וקשה אחריהם לעבֹר
לסדר היום ולספר על כל השאר, היום יומי, הפעוט, הטפל לגביהם. וגם ממכתביך
איני שואבת את הידיעות המענינות אותי. אינך אומר דבר על בריאותך,
על מצב עיניך, ההספיקוּ לנוח במקצת במשך הזמן שהיית משוחרר מכתיבת
מכתבים? המרוצה הנך מהתקדמות הפעולה שם? כיצד עבר עליך כל
הזמן מלפני הפסח, מאז חלה הפסקת המכתבים, ומה התכנית להבא?
הייתי מבקשת ממך לא דברי תודה, על התאמצוּת לשמֹר על הקשר ולמנוע ממך דאגה,
אלא למזֹג לי מדה כנגד מִדָה. מכתביך האחרונים, הראשונים לאחר הפסקה
ארכה, כה קצרים ומקוטעים הם, כתובים בחפזון, ברגע האחרון לפני ישיבה או
נסיעה וקשה למצא בהם ספוק, ספוק זה הדרוש בימים אלה עוד יותר מאשר
תמיד. אמנם מבינה אני כי עסוק הנך ועובד קשה, אולם האמנה לי, גם אני,
שעות הפנאי והחֹפש שלי אינן מרובות כלל וכלל אך הכתיבה אליך סובלת
ואינה נדחית. סלח נא לי על הערתי זוּ ואל תחפש בה יותר ממה שנאמר. איני
יכולה ואיני רוצה לא להיות גלויַת לב.
וכאן אסים. על השאר בפעם הבאה. הוריך כותבים לי גם הם היום ושלום להם.
את מכתבוֹ של אמנון אליך אשלח ברגע שיתברר לי כי הדֹאר פועל כבר בסדר,
איני רוצה בשוּם אפן שילך לאִבּוּד בדרך. אני מצרפת לזה שוב קטעים שגזרתי
מן העתון אמש. מודעת אבל מיוחדת במינה, ורשימה קצרה מחויות הבחורים
בחזית, תקבל מושג מה מהוַי חיינוּ אלה.
וכלום לך ורחשי לב אוהבתך שולמית.
רב שלום מכל בית המשפחה וידידים מכירים.
שכנתנו מַשָה מבקשת למסֹר לאחיה שם כי שלום להם ואינם כותבים מפני שאין דֹאַר יָשִיר לשם.

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: שולמית חביב (לוין)
מיקום: ראשון לציון
תאריך: 15.06.1948

מקבל/ת המכתב

שם: זרובבל חביב
מיקום: דרום אמריקה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/4

יום ג' ח' בסיון 15.6.48

זרבבל היקר,
אתמול הגיעני מכתבך מיום 21.6 ע"י מר לויַנט ושמחתי לדעת כי גם
מכתבי אני באמצעותוּ באוּ עדיך. לא יכלתי להמשיך בדרך זו. כי "הקדמה"
התעכבה זמן רב בחוף מרסיל ופה נאמר שלא תחזֹר לפי שעה בכלל מחשש שלא
תפגע ע"י הצי המצרי אשר שם הסגר על חֻפֵּינוּ. לבסוף נודע כי הגיעה בחשאי
וחזרה מיַד. גם הפעם עגנה רק שעות מספר, ובהגיע מכתבך לידַי, כבר לא היה סִפֵּק
בידי להשיגה. חושבת אני שאין כבר צֹרך בדרך זוּ כי חברות התעופה השונות
מחדשות לאט לאט את שרותיהן ומקוה אני כי בימים הקרובים מאד יסתדר הדֹאר
כשהיה. היום קבלתי את מכתבך אשר נשלח לנויורק בעשרים לחֹדש שעבר, הוא שהה
אמנם בדרך יתר על המדה הרגילה, אך הגיע סוף סוף, וזה העקר. גם אני
כבר שלחתי כמה מכתבים אל שרה ויוסף על מנת שיעבירום אליך ומקוה אני
שכיוֹם הם כבר בידיך ונרגעת במקצת. בנוֹגע למברקים כבר הסברתי לך
כי בימים הראשונים לאחר הכרזת המדינה לא נתקבלוּ עוד מברקים לחוץ לארץ,
ועם האפשרות הראשונה עניתי ומיד אחר כך בהתקבל מברקך השני, עניתי
מחדש. אני מניחה כי קבלת אותם סוף סוף. לאחר הפצצת ראשון, הֵרַצתי
שוּב מלים מספר בשביל להרגיעך והפעם באמצעות יוסף בנויורק, ליתר בטחון. בינתים חלה
הקלת מה ע"י ה"הפוגה" שכה נכספתי לה. כרגע שורר שקט בחזיתוֹת, מודיע הרדיו,
ואפשר לנשֹם במקצת לרוָחָה, אבל לא יותר מאשר במקצת כי המחשבות על העתיד
להתרחש כתֹם ארבעת השבועות אינן נותנות מָנֹח וגדול החשש כי המלחמה
תתחדש וביתר שאת. משאלתי העקרית כרגע היא לראות את אמנון ויתכן מאד
שיבֹא לחֹפש מה. במכתבוֹ האחרון שקבלתי אתמול ושנכתב לפני שבוע מביע גם
הוא את התקוה "להתראות בקרוב" באם תחול שביתת-נשק. מוכנה אני אפילוּ
לנסֹע אליו, אבל ספק אם הדבר נתן להתגשם, רם, בכל אפן, שולל את
התכנית הזוּ בכל תֹקף. במכתבוֹ זה האחרון מודיע הוא על שלומו הטוב, וכי
שקט שורר אצלם לאחר שהחזית התרחקה מהם והתקדמה צפונה, לסביבות אשדוד, באר-
טוביה נִצָנִים וכו'. רם חזר מסביבות אלה בשבת אחרי הצהרים, לאחר שנעדר
מהבית שבוע ימים, וכבר דאגתי לו מאד, הֵבנתי כי יצאוּ לפעולות לאחר שלא
הופיע במשך כל הלילות הללוּ (כרגיל הוא בא ללון פעמים מספר בשבוע). גם זה
עבר, ובשלום, ויודעת אני להעריך יפה את הדבר, ואיני כפויַת טובה לגורל. עתה
נמצא הוא שוּב במחנה, בכפר בִּילוּ ולָן לָרֹב בבית בלילות. תרצה נחה אף היא
במקצת מההתרוצצות המרובה וחזרה ללמודים בגמנסיה. שניהם כתבוּ לך בשבוע
העבר ובודאי לא אחכה להם הפעם בשביל לא להשהות את המכתב יותר מדַי.
ובכן כאמור, באה הקלה ע"י הפסקת האש, אך החרב המתהפכת עודנה תלויָה
מעל לראש וכל רגע יכול להביא חלופות ותמורות. הרוזן השוֶדי, אשר בידוֹ
הופקד במדה ידועה גורלנוּ כרגע, מקַיֵם כפי הנראה גם הוא את
הנטרַלִיוּת נוסח בריטניה. את כל הפקוח החָמוּר הטיל לפי שעה על חפֵי
הארץ למען מנֹע עליה, אך העובדה שדרך נמלי עקבה ובצרה זורמים הנשק
והציוּד הבריטי למדינות ערב, עובדה זוּ אינה מטרידה אותם כנראה ואינוֹ
דואג ביותר עדיין לגבולות הארץ משלשת עבריה האחרים, אשר דרכם יכולים
להסתנן אנשים על צִיוּדָם. עוד שאלה בוערת היא הדרך החדשה לירושלים. כל הפרשה
הזוּ עטורה הוד ותפארת אשר העולם כלוֹ, אילוּ
היה לוֹ מצפוּן ויֹשֶר, אילוּ היה עוד זה של המאה התשע-עשרה, היה צריך לכרֹע ברך בפנינוּ. ולנַשק את
עפר כפות רגלי בַחוּרֵינוּ. לא יכלוּ אנשינוּ להתפשר בשום אפן עם המצור על
ירושלים וסללוּ דרך חדשה בהרים המקשרת את קטעֵי הכביש הנמצאים בידי כחותינו.
בלילות עבדוּ תחת מטר הפגזים וכברת דרך הקשה ביותר למכוניות העמוסות,
העבירוּ האנשים את המשא על שכמם, למען אַפשר למכוניות לעבֹר בחוֹל
מבלי לשקֹע. אין זוּ גוזמה, ולא אגדה: האנשים טוענים על כתפיהם את
שַקֵי הקמח וארגזי הסוכר ועוד ועוד, ונושאים אותם במרחק 4 קילמ' ואז
מטעינים אותם בחזרה על המכוניות שהגיעוּ ריקם, וכך ממשיכה השירה דרכה
לירושלים, ומביאה לתושביה את האספקה הדרושה להם. כך נלחמוּ בישראל
במצור על הבירה, וכל זה נעשה לא פעם ולא שתים, כי אם לילה לילה, במשך תקופה
ארכה, באישון לילה, בחשאי, תוך סערת המלחמה ולהט הקרב. ראה זאת במוֹ עיניו עתונאי
אמריקאי (לפני ההפוגה) ועצר את אחד ה"סַבָּלִים" שלנוּ. לחץ את ידוֹ בהתרגשות
מרֻבה ואמר: "אשרי העם שבָּנִים כאלה לוֹ". כל זה נתגלה ונתפרסם רק לאחר הפסקת
האש. היה איפֹא מקום להניח כי דרך זוּ שלנוּ היא ויוּרשה לנוּ להמשיך ולהשתמש בה
בתנאים "נוֹחִים" אלה, אך לא כן סובר הרוזן ברנדוט, בשביל לפַיֵס את הערבים
דרש להקים תחנת פקוח על המטען העובר גם בדרך זוֹ, והיה הכרח להסכים לזה,
כי אחרת היה מכריז עלינוּ כעל מפירֵי שביתת-הנשק. ובריטניה זוממת מצדה
להסגיר את ירושלים לידי עבדללה, לערבים המפַנִים בקלוּת כזוּ את עריהם וכפריהם
ובורחים עוד בטרם מתקרבים אליהם. ואל מי לפנות, ואל מי לזעֹק, והעולם
מטומטם ומנוּוָן ושקוע במ"ט שערי טומאה, לא מדינות ערב נלחמות בנוּ, אלא
בריטניה, במישָרִין, וארצות הברית והאחרות הרואות ושותקות, ותומכות בידה
בעקיפין. זהוּ המצב ידוע הוא לך גם שם ומיותרים הם אולי הדברים, אך הנפש
כה סוערת ואי אפשר לחשֹב, לדבר או לכתֹב מבלי שזעקת הכאב והחמס
תפרֹץ. אך יש גם להוסיף שכעֹצֶם המרירות והדכדוך כלפי חוץ, עמוקה שבעתים התרוממות
הרוח וההתפעלות נֹכַח מעשֵי הגבוּרָה הנהדרים, העמידה האיתנה של בנינו.
כה נאחזים בית ישראל, בצפרניהם, פשוטוֹ כמשמעוֹ, במדינת ישראל, ושום כח
לא יזיזֵם ולא ינַתקם ממנה.
אי אפשר לי לכתֹב מבלי להתחיל בדברים אלה, שהם העקר, הכל, וקשה אחריהם לעבֹר
לסדר היום ולספר על כל השאר, היום יומי, הפעוט, הטפל לגביהם. וגם ממכתביך
איני שואבת את הידיעות המענינות אותי. אינך אומר דבר על בריאותך,
על מצב עיניך, ההספיקוּ לנוח במקצת במשך הזמן שהיית משוחרר מכתיבת
מכתבים? המרוצה הנך מהתקדמות הפעולה שם? כיצד עבר עליך כל
הזמן מלפני הפסח, מאז חלה הפסקת המכתבים, ומה התכנית להבא?
הייתי מבקשת ממך לא דברי תודה, על התאמצוּת לשמֹר על הקשר ולמנוע ממך דאגה,
אלא למזֹג לי מדה כנגד מִדָה. מכתביך האחרונים, הראשונים לאחר הפסקה
ארכה, כה קצרים ומקוטעים הם, כתובים בחפזון, ברגע האחרון לפני ישיבה או
נסיעה וקשה למצא בהם ספוק, ספוק זה הדרוש בימים אלה עוד יותר מאשר
תמיד. אמנם מבינה אני כי עסוק הנך ועובד קשה, אולם האמנה לי, גם אני,
שעות הפנאי והחֹפש שלי אינן מרובות כלל וכלל אך הכתיבה אליך סובלת
ואינה נדחית. סלח נא לי על הערתי זוּ ואל תחפש בה יותר ממה שנאמר. איני
יכולה ואיני רוצה לא להיות גלויַת לב.
וכאן אסים. על השאר בפעם הבאה. הוריך כותבים לי גם הם היום ושלום להם.
את מכתבוֹ של אמנון אליך אשלח ברגע שיתברר לי כי הדֹאר פועל כבר בסדר,
איני רוצה בשוּם אפן שילך לאִבּוּד בדרך. אני מצרפת לזה שוב קטעים שגזרתי
מן העתון אמש. מודעת אבל מיוחדת במינה, ורשימה קצרה מחויות הבחורים
בחזית, תקבל מושג מה מהוַי חיינוּ אלה.
וכלום לך ורחשי לב אוהבתך שולמית.
רב שלום מכל בית המשפחה וידידים מכירים.
שכנתנו מַשָה מבקשת למסֹר לאחיה שם כי שלום להם ואינם כותבים מפני שאין דֹאַר יָשִיר לשם.

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: אמנון חביב
מיקום: ראשון לציון
תאריך: 1948-01-11

מקבל/ת המכתב

שם: זרובבל חביב
מיקום: דרום אמריקה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות