שושנה ויעקב בקשר רציף משנת 1973, וכעת יעקב מצר על כך ששושנה שלא תוכל להגיע לחתונה בשל שירותה הצבאי
סיפור רקע
שושנה, שעכשיו היא חיילת, לא יכלה להגיע לחתונתו של יעקב, והוא מצר על כך. הוא מסביר לה מדוע חל עיכוב בתשובתו, ומקווה שהיא תמצא חברה טובה שתקל עליה את בדידותה. הוא מאחל לה שירות נעים ומבטיח לשמור על הקשר איתה גם לאחר נישואיו.
מכתב זה הוא אחד מסדרת מכתבים שכתב יעקב וייס, אז חייל מילואים, לתלמידת תיכון מאשקלון בשם שושנה פיינגולד. בית הספר שהיא למדה בו יזם שליחת חבילות לחיילים בחזית, ושושנה צירפה לחבילה מכתב קצרצר. יעקב, אז אלחוטן בגדוד הסיור של אוגדת אריק שרון, השיב לה. שושנה התרגשה מאוד לקבל את מכתבו, והשניים החלו להתכתב ביניהם על בסיס קבוע. היא תיארה במכתבים חוויות של תלמידת תיכון, והוא פרס בפניה את השקפת עולמו הדתית־לאומית.
מכתב זה הוא אחד מסדרת מכתבים שכתב יעקב וייס, אז חייל מילואים, לתלמידת תיכון מאשקלון בשם שושנה פיינגולד. בית הספר שהיא למדה בו יזם שליחת חבילות לחיילים בחזית, ושושנה צירפה לחבילה מכתב קצרצר. יעקב, אז אלחוטן בגדוד הסיור של אוגדת אריק שרון, השיב לה. שושנה התרגשה מאוד לקבל את מכתבו, והשניים החלו להתכתב ביניהם על בסיס קבוע. היא תיארה במכתבים חוויות של תלמידת תיכון, והוא פרס בפניה את השקפת עולמו הדתית־לאומית.
כתב היד
בס"ד יום ה' 13/11/75
לשושי יקרה מאד השלום והברכה -!
אכן, עברו שבועות ארוכים מאז היינו בקשר ועל-כך
אבקש סליחתך. 2 המכתבים שלך הגיעו אלי בזה אחר זה
ימים ספורים לפני שיצאתי כפי שאת מבינה ממען המכתבים
לשרות מילואים ואותם ימים היו קשים מאד מבחינת-זמן
ולכן לקחתי איתי את מכתבייך כדי לשלוח מכאן שודאי יש
יותר זמן. אלא שכאן צצה בעי'ה אחרת. הכתובת…
במכתב מהצבא כתבת כי הכתובת היא עד תחילת נובמבר ולכן
לא יכולתי לשלוח לשם. הכתובת האזרחית לא היתה איתי
ולמרות שאני זוכר אותה – פחות או יותר – רציתי להיות בטוח
ולכן חיכיתי להזדמנות שניתנה לי שלשום בצורת קפיצה הביתה
שם לקחתי את הכתובת והרי אני כותב. (איזה הקדמה ארוכה!)
אכן שושי יקרה, שמחתי מאד לקבל את מכתבך ואני אף
אענה לך בשמחה. וכמובן שאשמח לקבל ממך מכתבים ולענות
ככל שאוכל. הרי תביני שושי דבר אחד. את יקרה לי מאד
ונישואי לא הביאו – ואין כל סיבה שיביאו – לשינוי בעובדה זו.
ואין אלה מילים בעלמא. זאת האמת האמיני לי.
חושבני שעדיין לא היתה לי הזדמנות להביע את הצער
על – כך שלא יכולת להשתתף בשמחה – נישואי. ישנם מוזמנים
שאין מרגישים בחסרונם או שמרגישים בה רק לאחר ימים מספר.
אך בחסרונך הרגשתי והאמיני – לי מדי פעם העפתי מבט בכניסה
ובאולם אולי בכל- זאת .. אך לא. כמובן שאת מברקך קבלתי
ואני מודה לך מאד.
החתונה היתה נחמדה מאד ובהחלט אפשר לומר שאלה
שלא באו, פשוט הפסידו, חבל.
שרות-המילואים שלי הפעם יחסית קצר (3 שבועות) ואני
עומד לסיימו בעוד שבוע ביום חמישי (20/11) אם הכל יהיה
שפיר, ואני תקוה רק יהיה.
ועתה שושי – חיילת יקרה ,כיצד זה להיות חיילת? מה הרגשתך?
האם את משרתת בקרבת הבית או רחוק
האם את נמצאת בבית לעיתים קרובות? אולי יום-יום ?
האם תקוותך לשרת כמורה-חיילת מתגשמת-? אני מאחל לך כמובן, שכן.
בדבר אחת אני בטוח. בשעה שצה"ל קלט אותך הוא עשה עסק
טוב. הוא קבל חומר-טוב ולוואי שיתברך בהרבה מחומר זה.
שושי יקרה. כתבת כי עצוב לך וכי את מרגישה בדידות.
אני תקוה כי במשך הזמן תמצאי גם במקום שרותך את
החברה הטובה שתהיה קרובה אלייך ותוציאך מבדידותך וזאת
בנוסף לקשר – האמיץ ביננו שאני אשתדל מאד לשמור עליו
כמובן באם את תרצי. שושי – מאד – יקרה, כמובן אינני תחליף
לאח או אחות גדולים אך את מה שאוכל לעשות למענך כדי שלא
תרגישי בודדה, אעשה.
בינתיים אסיים כאן בתקוה לקבלת – תשובה מהירה (לכתובת האזרחית)
כ -טוב לך והרבה הצלחה שרות – נעים ועוד עוד…
בידידות – אמיצה
אני תקוה שהמכתב יגיע אלייך מהר
ככל-האפשר, וכן תשובתך אלי
יעקב
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
כתב היד
בס"ד יום ה' 13/11/75
לשושי יקרה מאד השלום והברכה -!
אכן, עברו שבועות ארוכים מאז היינו בקשר ועל-כך
אבקש סליחתך. 2 המכתבים שלך הגיעו אלי בזה אחר זה
ימים ספורים לפני שיצאתי כפי שאת מבינה ממען המכתבים
לשרות מילואים ואותם ימים היו קשים מאד מבחינת-זמן
ולכן לקחתי איתי את מכתבייך כדי לשלוח מכאן שודאי יש
יותר זמן. אלא שכאן צצה בעי'ה אחרת. הכתובת…
במכתב מהצבא כתבת כי הכתובת היא עד תחילת נובמבר ולכן
לא יכולתי לשלוח לשם. הכתובת האזרחית לא היתה איתי
ולמרות שאני זוכר אותה – פחות או יותר – רציתי להיות בטוח
ולכן חיכיתי להזדמנות שניתנה לי שלשום בצורת קפיצה הביתה
שם לקחתי את הכתובת והרי אני כותב. (איזה הקדמה ארוכה!)
אכן שושי יקרה, שמחתי מאד לקבל את מכתבך ואני אף
אענה לך בשמחה. וכמובן שאשמח לקבל ממך מכתבים ולענות
ככל שאוכל. הרי תביני שושי דבר אחד. את יקרה לי מאד
ונישואי לא הביאו – ואין כל סיבה שיביאו – לשינוי בעובדה זו.
ואין אלה מילים בעלמא. זאת האמת האמיני לי.
חושבני שעדיין לא היתה לי הזדמנות להביע את הצער
על – כך שלא יכולת להשתתף בשמחה – נישואי. ישנם מוזמנים
שאין מרגישים בחסרונם או שמרגישים בה רק לאחר ימים מספר.
אך בחסרונך הרגשתי והאמיני – לי מדי פעם העפתי מבט בכניסה
ובאולם אולי בכל- זאת .. אך לא. כמובן שאת מברקך קבלתי
ואני מודה לך מאד.
החתונה היתה נחמדה מאד ובהחלט אפשר לומר שאלה
שלא באו, פשוט הפסידו, חבל.
שרות-המילואים שלי הפעם יחסית קצר (3 שבועות) ואני
עומד לסיימו בעוד שבוע ביום חמישי (20/11) אם הכל יהיה
שפיר, ואני תקוה רק יהיה.
ועתה שושי – חיילת יקרה ,כיצד זה להיות חיילת? מה הרגשתך?
האם את משרתת בקרבת הבית או רחוק
האם את נמצאת בבית לעיתים קרובות? אולי יום-יום ?
האם תקוותך לשרת כמורה-חיילת מתגשמת-? אני מאחל לך כמובן, שכן.
בדבר אחת אני בטוח. בשעה שצה"ל קלט אותך הוא עשה עסק
טוב. הוא קבל חומר-טוב ולוואי שיתברך בהרבה מחומר זה.
שושי יקרה. כתבת כי עצוב לך וכי את מרגישה בדידות.
אני תקוה כי במשך הזמן תמצאי גם במקום שרותך את
החברה הטובה שתהיה קרובה אלייך ותוציאך מבדידותך וזאת
בנוסף לקשר – האמיץ ביננו שאני אשתדל מאד לשמור עליו
כמובן באם את תרצי. שושי – מאד – יקרה, כמובן אינני תחליף
לאח או אחות גדולים אך את מה שאוכל לעשות למענך כדי שלא
תרגישי בודדה, אעשה.
בינתיים אסיים כאן בתקוה לקבלת – תשובה מהירה (לכתובת האזרחית)
כ -טוב לך והרבה הצלחה שרות – נעים ועוד עוד…
בידידות – אמיצה
אני תקוה שהמכתב יגיע אלייך מהר
ככל-האפשר, וכן תשובתך אלי
יעקב
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
בטוח שאתם רוצים
להתנתק?