שושנה ויעקב מתכתבים מתחילת מלחמת יום הכיפורים, אך הם טרם התראו ושושנה מחכה לכך

סיפור רקע
שושנה ויעקב מתכתבים מתחילת המלחמה, ושושנה תוהה על עתיד הקשר הזה. היא מרגישה שהמרחק ביניהם גדול, כאילו הם אינם חיים באותה מדינה. היא מבינה שאולי לא ייפגשו, וזה מעצבן אותה, כי היא רוצה קשר קרוב יותר.
מכתב זה הוא אחד מסדרת מכתבים שכתבה שושנה, אז תלמידת תיכון מאשקלון, לחייל מילואים בשם יעקב וייס. בית הספר שהיא למדה בו יזם שליחת חבילות לחיילים בחזית, ושושנה צירפה לחבילה מכתב קצרצר. יעקב, אז אלחוטן בגדוד הסיור של אוגדת אריק שרון, השיב לה. שושנה התרגשה מאוד לקבל את מכתבו, והשניים החלו להתכתב ביניהם על בסיס קבוע. היא תיארה במכתבים חוויות של תלמידת תיכון, והוא פרס בפניה את השקפת עולמו הדתית־לאומית.
מכתב זה הוא אחד מסדרת מכתבים שכתבה שושנה, אז תלמידת תיכון מאשקלון, לחייל מילואים בשם יעקב וייס. בית הספר שהיא למדה בו יזם שליחת חבילות לחיילים בחזית, ושושנה צירפה לחבילה מכתב קצרצר. יעקב, אז אלחוטן בגדוד הסיור של אוגדת אריק שרון, השיב לה. שושנה התרגשה מאוד לקבל את מכתבו, והשניים החלו להתכתב ביניהם על בסיס קבוע. היא תיארה במכתבים חוויות של תלמידת תיכון, והוא פרס בפניה את השקפת עולמו הדתית־לאומית.
ארועי התקופה
כתב היד
יום א' 28/4/74
ליעקב היקר צרור שלומות מבת ישראל השוכנת באשקלון!
היי מה נשמע אצלך? אצלי, הכל בסדר, גם מזג האויר פרט.. פרט
למצב הענינים בגבול הצפון. אני מקוה שהמזל יאיר יותר בעתיד ואולי יקרה נס
במהרה ויהיה שקט גם בגבול הצפון. אני רוצה להתעורר בבוקר ולהיות שקטה
אני רוצה לקום בבוקר ואהיה בטוחה שיונת השלום אצלנו, נשארה. אני רוצה שהיום
דברים יתקיימו אבל עד שהם יתקיימו, יעקב, ממשיכים לחיות, אז נמשיך לגופו של
ענין. (האם הציור הנחמד במרכז המכתב נחמד גם בעיניך?).
יודע שחג העצמאות כבר עבר, למרות הרטט הרב שהיה עמו, הכל עבר כשורה,
ובאשקלון ביום חג יש מה לעשות , כמו ללכת לחוף ולסייר הפארק אשר בו מצויות
עתיקות למכביר , מותר לי להתגאות קצת בפארק הלאומי, אני חושבת שהוא נכס
גדול גם למדינה ופה אמר שמשון "תמות נפשי עם פלישתים!" כשאתה מטיל
בפארק הכל ירוק, וכל כך נחמד אתה יכול לטייל שעות ועדיין
לא תספיק לראות הכל, בכל פעם אני הולכת ומתגלה לי חלק חדש
בו, אגף שהיה סמוי מקודם. אשמח להיות מדריכה וידידה באשקלון
עירי .
בקשר לציור אעפ"י שזה עצוב צריך
לספר שלקיצי אין כבר "קיציים". הם פשוט
מתו, מהזנחה. שושי!
לפעמים אני אומרת
לעצמי שושי, אולם לא תכתבי
הפעם, אולי תגמרי מן "העסק"
כי פשוט המלחמה "עברה" ויעקב כבר עזב את הצבא, סיים את מלואיו, עכשיו את
תסיימי את תפקידך, אף על פי שמלאת אותו בנאמנות, אבל אכשהו אני כותבת,
אני נמשכת למשהו , אנני יודעת למה, הכל בלתי מודע, אף על פי שאתה מנסה לתאר
לי קצת מחיי היום יום שלך , אבל למרות שאנו חיים באותה מדינה ,משהו
נראה לי רוחק [רחוק]. נראה שלעולם לא אפגש בך, וזה מעצבן אני רוצה דבר
מוחשי , שאוכל לפעמים להחזיק בו, אני רוצה אדם שלא יחשוב כל הזמן על
ה"אגו" שלו. על ה"אני" שלו, אף על פי שאני לא תמיד הכי טובה, אני רוצה
אחד שיבכה איתי, כשאני בוכה, שיצחק איתי כשאני צוחקת, שיידע גם לאהוב
אותי כפי שכל נערה רוצה, ואני חושבת שאין אדם כמוך שיוכל להבין
אותי יותר טוב, כי פשוט "חיינו" יחד בין השורות, שנינו לבד. תודה!
אני נזכרת, לעיתים קרובות, שכתבת שושי, לא אוכל לכתוב לך בפרחים!
זה היה ברקע אחרי המלחמה יעקב ועכשיו, עכשיו אסור, או שאולי כבר מותר!
בציפיה לתשובה מהירה ,שושי!
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
כתב היד
יום א' 28/4/74
ליעקב היקר צרור שלומות מבת ישראל השוכנת באשקלון!
היי מה נשמע אצלך? אצלי, הכל בסדר, גם מזג האויר פרט.. פרט
למצב הענינים בגבול הצפון. אני מקוה שהמזל יאיר יותר בעתיד ואולי יקרה נס
במהרה ויהיה שקט גם בגבול הצפון. אני רוצה להתעורר בבוקר ולהיות שקטה
אני רוצה לקום בבוקר ואהיה בטוחה שיונת השלום אצלנו, נשארה. אני רוצה שהיום
דברים יתקיימו אבל עד שהם יתקיימו, יעקב, ממשיכים לחיות, אז נמשיך לגופו של
ענין. (האם הציור הנחמד במרכז המכתב נחמד גם בעיניך?).
יודע שחג העצמאות כבר עבר, למרות הרטט הרב שהיה עמו, הכל עבר כשורה,
ובאשקלון ביום חג יש מה לעשות , כמו ללכת לחוף ולסייר הפארק אשר בו מצויות
עתיקות למכביר , מותר לי להתגאות קצת בפארק הלאומי, אני חושבת שהוא נכס
גדול גם למדינה ופה אמר שמשון "תמות נפשי עם פלישתים!" כשאתה מטיל
בפארק הכל ירוק, וכל כך נחמד אתה יכול לטייל שעות ועדיין
לא תספיק לראות הכל, בכל פעם אני הולכת ומתגלה לי חלק חדש
בו, אגף שהיה סמוי מקודם. אשמח להיות מדריכה וידידה באשקלון
עירי .
בקשר לציור אעפ"י שזה עצוב צריך
לספר שלקיצי אין כבר "קיציים". הם פשוט
מתו, מהזנחה. שושי!
לפעמים אני אומרת
לעצמי שושי, אולם לא תכתבי
הפעם, אולי תגמרי מן "העסק"
כי פשוט המלחמה "עברה" ויעקב כבר עזב את הצבא, סיים את מלואיו, עכשיו את
תסיימי את תפקידך, אף על פי שמלאת אותו בנאמנות, אבל אכשהו אני כותבת,
אני נמשכת למשהו , אנני יודעת למה, הכל בלתי מודע, אף על פי שאתה מנסה לתאר
לי קצת מחיי היום יום שלך , אבל למרות שאנו חיים באותה מדינה ,משהו
נראה לי רוחק [רחוק]. נראה שלעולם לא אפגש בך, וזה מעצבן אני רוצה דבר
מוחשי , שאוכל לפעמים להחזיק בו, אני רוצה אדם שלא יחשוב כל הזמן על
ה"אגו" שלו. על ה"אני" שלו, אף על פי שאני לא תמיד הכי טובה, אני רוצה
אחד שיבכה איתי, כשאני בוכה, שיצחק איתי כשאני צוחקת, שיידע גם לאהוב
אותי כפי שכל נערה רוצה, ואני חושבת שאין אדם כמוך שיוכל להבין
אותי יותר טוב, כי פשוט "חיינו" יחד בין השורות, שנינו לבד. תודה!
אני נזכרת, לעיתים קרובות, שכתבת שושי, לא אוכל לכתוב לך בפרחים!
זה היה ברקע אחרי המלחמה יעקב ועכשיו, עכשיו אסור, או שאולי כבר מותר!
בציפיה לתשובה מהירה ,שושי!
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?