מכתב זה נכתב עם חזרתה של שושנה מ"שלוותה", מטיפול במכות חשמל בעקבות הדיכאון הכבד שלה. במכתב היא מביעה את מצב רוחה המרומם ואת תקוותה שלא תצטרך לחזור לאשפוז.

שושנה שילדקראוט לבית בורובסקי נולדה בשם ברטה בורובסקה בפברואר 1915 בפייעסק שבפולין. כציונית, עלתה לארץ בשנת 1932בעקבות אחיה מאיר במסגרת "המזרחי הצעיר". היא הייתה בת למשפחת סוחרים ובורסקאים מבוססת אשר גרה בבית גדול על שפת נהר בו נהגה לשחות. שושנה איבדה את כל משפחתה באושוויץ – זוג הורים, אח ואחות. מותם השפיעה על מצבה הנפשי עמוקות. אחיה מאיר נהרג בתאונת דרכים בטבעון.
לאחר עלייתה לארץ, עבדה ב"מטבח הפועלים" בחיפה, שם פגשה באריה שילדקראוט. השניים נישאו בסוף שנות ה-30 ונולדו להם נולדו שני ילדים: מאירה ויוש (ישעיהו). שושנה הייתה עקרת בית ותיחזקה משק אוטארקי בטבעון. היא הייתה משכילה, דיברה 8 שפות, קראה ספרים רבים, למדה תנ"ך. כשמצבה הבריאותי התדרדר היא התלוותה לבתה מאירה ומשפחתה בשליחויות ברחבי העולם (במסגרת שליחות המשפחה מטעם משרד החוץ).
שושנה הייתה שרויה בדיכאון קשה לאחר שאיבדה את משפחתה בשואה. בשנות ה-60 בעקבות דיכאונה היא עברה טיפולים במכות חשמל על-מנת למנוע אובדנות. כתוצאה מכך, לימים חלתה בפרקינסון. למרות סיפור חייה, הייתה אישה שקטה, נוחה, עדינה ואסירת תודה על חייה ומשפחתה.
נפטרה בשנת 1992 בטבעון.