שושנה כותבת ליעקב על אחיה שנהרג בתאונה, ועל רצונה להקדיש זמן לזיכרון בשנה החדשה

שושנה פיינגולד אשקלון פורסם על ידי אורלי אילני

שיתוף הדפסה

שושנה ויעקב מעיינים במכתבים שכתבו זה לזה

כתב היד

לצפייה במכתב ובתמלול

4 דפי המכתב

סיפור רקע

שנה חדשה עומדת בפתח אבל האבל על אחיה של שושנה כבד. היא מתארת את הניסיון להתגבר לצד הרצון שלא לשכוח אותו. היא מספרת ליעקב כיצד אחיה נהג להצחיק אותה וכיצד שיחקו יחד. בהמשך המכתב היא מזכירה שכן שלה שגם הוא נהרג. מן המכתב עולה כי מותו של האח היה תוצאה של תאונה.
מכתב זה הוא אחד מסדרת מכתבים שכתבה שושנה, אז תלמידת תיכון מאשקלון, לחייל מילואים בשם יעקב וייס. בית הספר שהיא למדה בו יזם שליחת חבילות לחיילים בחזית, ושושנה צירפה לחבילה מכתב קצרצר. יעקב, אז אלחוטן בגדוד הסיור של אוגדת אריק שרון, השיב לה. שושנה התרגשה מאוד לקבל את מכתבו, והשניים החלו להתכתב ביניהם על בסיס קבוע. היא תיארה במכתבים חוויות של תלמידת תיכון, והוא פרס בפניה את השקפת עולמו הדתית־לאומית.

נושאים:

משפחה ויחסים משפחה אחים ואחיות שירות צבאי מילואים

תגיות:

יעקב וייס פיינגולד שושנה ויג

ארועי התקופה
כתב היד
פרטי המכתב
גלריה
מכתבים קשורים

ארועי התקופה

1970

1979

כתב היד

עמוד 1/4

יום ד' 11/9/74

[עמוד 1]
ליעקב היקר מיטיב השלומות !
היום קיבלתי את מכתבך וכבר עונה עליו כבימים ימימה.
עכשיו קצת יותר שקט ואפשר לכתוב מכתב, אפילו היום. הדודה גילה
חזרה לפריז, אצלי התחילו הלימודים (במזל טוב!) מנסים להתגבר ,
מנסים קצת להכנס לאוירת החיים הסואנים אך זה כה קשה, כל דבר
מזכיר אותו, הוא צף ועולה לתוך מחשבתי. אני אוהבת את אחי, אני לא
רוצה לשכוח אותו. רק חבל שהוא לא כאן רק חבל שהוא יותר לא
ישמח אותי כמו תמיד. הוא נהג לטלפן והשמיע קולות מצחיקים
בכדי שאצחק. רק חבל שיותר לא אזכה לראות את פניו היפות
השופעות גיל ושמחה ותמיד עליזות. הוא אהב לשחק עימי וגם אני
אהבתי לשחק עמו לא פחות. תמיד חשבתי שאני והוא זה שיא
השלמות. אז מדוע אלוהים שובר את הכלים השלמים שהוא יוצר?
אתה שאלת אם אני מכירה את בנצי כרמלי, אז כן.
הוא היה גר בשכנות אלינו ממש בבנין ממול. הנשיא 89 ולא
88. אני פגשתי אותו מובן מאליו. אני נזכרת שהיה מתעסק
עם מכונית הסוסיתא שלו, אבל באופן אישי לא הכרתי אותו
רק ידעתי שהוא סגן -אלוף, ושיש לו ילדים חמודים. שמחתי לדעת
שהכרתי את מפקדך לשעבר אך מאידך גיסא כואב שגם
הוא איננו שוב עמנו. לא פחות מכל האחרים.
[עמוד 2]
בקשר לשאלתך השניה אז באמת קשה לספר לך, הוא עשה
תפקיד לא לו . תפקידו הסתיים בהיותו סמל מבצעים ולא נהג
נגמ"ש, מסיבה זו התהפך מן המוביל שעליו העמיס את הנגמ"ש.
מעדויות שקיבלנו אמר חייל אחד שטוביה ז"ל סירב להעמיס את הזחלם
ובכלל לנגוע בו. אולם המפקד בטיח בו פקודה וזה כמובן לא
סריב. כי זהו אחי. אך המפקד לא ידע שפקודה זו תעלה לו
בחיי אדם. בחיי אחי טוביה.
אני מצרפת את המכתב אל השנה הטובה. כמה ששנה זו
תוכל להיות טובה בשבילי , אני עדיין חיה ונושמת, עדיין צוחקת
ובוכה, אבל פה ושם מסתמנים אלו ערעורים בבנין העצום
שקרוי שושנה. רק תעבור השנה הזו בשלום והלואי שיבוא
המשיח, שיקים את כל החיילים מקברותיהם. ואת כל האנשים
שאי פעם…, ובכלל אם יהיה מקום לכולם.
פה אסיים את מכתבי
בתקוה לתשובה מהירה
שושי