אוֹצָרוֹת
1974 20 באוגוסט

שושנה כותבת ליעקב על תחושת ההחמצה עם מותו של אחיה בגיל צעיר, ועל תחושות הוריה

שושנה ויעקב מעיינים בכתבה שפורסמה ב"ישראל היום" בשנת 2013

כתב היד

4 דפי המכתב

סיפור רקע

מכתב מלא כאב וצער על האסון שפקד את המשפחה עם מותו של הבן והאח טוביה. שושנה מספרת ליעקב על השבר של הוריה ועל תחושת ההחמצה על שחייו של אחיה היו כל כך קצרים, ומתארת את דמותו ואת הקשרים הטובים שהיו ביניהם. היא מקווה שהוריה ימשיכו לתפקד בייחוד עבור אחיה הצעיר ניר. מכתב זה הוא אחד מסדרת מכתבים שכתבה שושנה, אז תלמידת תיכון מאשקלון, לחייל מילואים בשם יעקב וייס. בית הספר שהיא למדה בו יזם שליחת חבילות לחיילים בחזית, ושושנה צירפה לחבילה מכתב קצרצר. יעקב, אז אלחוטן בגדוד הסיור של אוגדת אריק שרון, השיב לה. שושנה התרגשה מאוד לקבל את מכתבו, והשניים החלו להתכתב ביניהם על בסיס קבוע. היא תיארה במכתבים חוויות של תלמידת תיכון, והוא פרס בפניה את השקפת עולמו הדתית־לאומית.

מכתב מלא כאב וצער על האסון שפקד את המשפחה עם מותו של הבן והאח טוביה. שושנה מספרת ליעקב על השבר של הוריה ועל תחושת ההחמצה על שחייו של אחיה היו כל כך קצרים, ומתארת את דמותו ואת הקשרים הטובים שהיו ביניהם. היא מקווה שהוריה ימשיכו לתפקד בייחוד עבור אחיה הצעיר ניר. מכתב זה הוא אחד מסדרת מכתבים שכתבה שושנה, אז תלמידת תיכון מאשקלון, לחייל מילואים בשם יעקב וייס. בית הספר שהיא למדה בו יזם שליחת חבילות לחיילים בחזית, ושושנה צירפה לחבילה מכתב קצרצר. יעקב, אז אלחוטן בגדוד הסיור של אוגדת אריק שרון, השיב לה. שושנה התרגשה מאוד לקבל את מכתבו, והשניים החלו להתכתב ביניהם על בסיס קבוע. היא תיארה במכתבים חוויות של תלמידת תיכון, והוא פרס בפניה את השקפת עולמו הדתית־לאומית.

כתב היד

עמוד 1/4

20/8/74

[עמוד 1]
ליעקב היקר שלום!
המקרה שקרה לי הוא המכה הקשה ביותר שקבלתי בחיי, קשה
יותר להורי פי כמה אלפי מונים. גידלו בן ושניה אחת של טעות
גרמה לאסון. כן כל הדבר היה טעות טעות של מפקד, ואם תרצה
שאסביר לך אשמח מאוד.

יעקב אני כותבת אליך כדי להתפרק כדי לשכוח קצת מכל
הענין וכדי לשכוח כיצד אבי ואמי נראים. הם כל היום מדברים
ומחשבים אם נתנו הכל לבנים. הם נעשו חלשים מאוד ובייחוד אימי
שטוביה היה כל חייה. אין שום דבר להסתיר. אני מקווה שהם לפחות
יחזיקו מעמד בשבילי ובשביל אחי ניר, יותר בשביל ניר. כי הוא עדיין
צעיר ולא מבין כל כך את הכאב שבלבם, הוא עוד יבין יותר
כשיחלפו הימים ולא יהיה מי שישחק אתו "וירביץ" לו.

כשאני חושבת שטוביה לא יבוא יותר זאת עושה לי רע על
הנשמה. בחֹרָפים כשהוא היה בא זה היה ממש שמחה, היינו הולכים
שנינו לקולנוע, כמו חבר וחברה. כשהיה קונה חולצה שואל לטעמי.
אעפ"י שידע שמה שקנה הוא דבר יפה. אהב שכתבתי אליו,
רק חבל שלא כתבתי אליו יותר (דבר שיש להצטער עליו)
כשהיה מביא חברה חדשה הביתה היה שואל "איך היא? איך
היא?" וכולם חן מתבוננים בה וסוקרים אותה. אבל הוא בכל
אופן העריך אותה והיא מצאה חן בעיניו בשל כך הביאה.

טוביה היה בחור זהב , חבל שלא הכרת אותו גם חייל טוב
ואפילו טוב מדי, יודע אתה שכל הטובים הולכים ובכן
[עמוד 2]
טוביה היה טוב ומשום כך הלך, הוא לא יכל לסרב לפקודה.
חבל!
חבל שהיו לו חיים כל כך קצרים 19.5 שנים של אושר.
חבל שלא הספיק לגדל משפחה. חבל שטוביה שלנו איננו.
אני בכל אופן לא רוצה לשכוח אותו. ואפילו חושבת בכוון של
כתיבת ספר אודותיו. בתקוה שאצליח.
אפשר לכתוב על טוביה עוד הרבה וזה יהיה על קצה
המזלג. כי את טוביה קשה לתאר. את טוביה צריך להכיר ולהרגיש
רק צריך להאמין שכך זה היה.
יעקב, היה קשה לי לכתוב אליך, קשה ואפילו מאוד עובדה
שמתגברים , עובדה שממשיכים לחיות, עובדה שהחיים לא מפסיקים
בנקודה שהאחרון נפל, הכל ממשיך לפרוח, המוזיקה לא תמה
מכוון שטוביה אהב מוסיקה. הכל ממשיך… ואני מקוה שגם
אצלי זה ימשיך. כי אני עדיין חיה ולא יודעת מה יהיה
מחר…
הלימודים מתקרבים בצעדי ענק ביחוד בשבילי. המחשבה
על הלימודים מפחידה אותי. אני פוחדת שהשתנתי ושלא אוכל להתרכז
כמקודם. השד יודע אם השתניתי, אומרים שכן.
תודה על מכתב התנחומים.
פה אסיים נתראה במכתב הבא (או איך שתרצה).
בידידות כנה
שושי
תודה בעד התמונה המוצלחת.

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: שושנה ויג- פיינגולד
מיקום: אשקלון
תאריך: 20.08.1974

מקבל/ת המכתב

שם: יעקב וייס
מיקום: פתח תקווה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

עמוד 1/4

20/8/74

[עמוד 1]
ליעקב היקר שלום!
המקרה שקרה לי הוא המכה הקשה ביותר שקבלתי בחיי, קשה
יותר להורי פי כמה אלפי מונים. גידלו בן ושניה אחת של טעות
גרמה לאסון. כן כל הדבר היה טעות טעות של מפקד, ואם תרצה
שאסביר לך אשמח מאוד.

יעקב אני כותבת אליך כדי להתפרק כדי לשכוח קצת מכל
הענין וכדי לשכוח כיצד אבי ואמי נראים. הם כל היום מדברים
ומחשבים אם נתנו הכל לבנים. הם נעשו חלשים מאוד ובייחוד אימי
שטוביה היה כל חייה. אין שום דבר להסתיר. אני מקווה שהם לפחות
יחזיקו מעמד בשבילי ובשביל אחי ניר, יותר בשביל ניר. כי הוא עדיין
צעיר ולא מבין כל כך את הכאב שבלבם, הוא עוד יבין יותר
כשיחלפו הימים ולא יהיה מי שישחק אתו "וירביץ" לו.

כשאני חושבת שטוביה לא יבוא יותר זאת עושה לי רע על
הנשמה. בחֹרָפים כשהוא היה בא זה היה ממש שמחה, היינו הולכים
שנינו לקולנוע, כמו חבר וחברה. כשהיה קונה חולצה שואל לטעמי.
אעפ"י שידע שמה שקנה הוא דבר יפה. אהב שכתבתי אליו,
רק חבל שלא כתבתי אליו יותר (דבר שיש להצטער עליו)
כשהיה מביא חברה חדשה הביתה היה שואל "איך היא? איך
היא?" וכולם חן מתבוננים בה וסוקרים אותה. אבל הוא בכל
אופן העריך אותה והיא מצאה חן בעיניו בשל כך הביאה.

טוביה היה בחור זהב , חבל שלא הכרת אותו גם חייל טוב
ואפילו טוב מדי, יודע אתה שכל הטובים הולכים ובכן
[עמוד 2]
טוביה היה טוב ומשום כך הלך, הוא לא יכל לסרב לפקודה.
חבל!
חבל שהיו לו חיים כל כך קצרים 19.5 שנים של אושר.
חבל שלא הספיק לגדל משפחה. חבל שטוביה שלנו איננו.
אני בכל אופן לא רוצה לשכוח אותו. ואפילו חושבת בכוון של
כתיבת ספר אודותיו. בתקוה שאצליח.
אפשר לכתוב על טוביה עוד הרבה וזה יהיה על קצה
המזלג. כי את טוביה קשה לתאר. את טוביה צריך להכיר ולהרגיש
רק צריך להאמין שכך זה היה.
יעקב, היה קשה לי לכתוב אליך, קשה ואפילו מאוד עובדה
שמתגברים , עובדה שממשיכים לחיות, עובדה שהחיים לא מפסיקים
בנקודה שהאחרון נפל, הכל ממשיך לפרוח, המוזיקה לא תמה
מכוון שטוביה אהב מוסיקה. הכל ממשיך… ואני מקוה שגם
אצלי זה ימשיך. כי אני עדיין חיה ולא יודעת מה יהיה
מחר…
הלימודים מתקרבים בצעדי ענק ביחוד בשבילי. המחשבה
על הלימודים מפחידה אותי. אני פוחדת שהשתנתי ושלא אוכל להתרכז
כמקודם. השד יודע אם השתניתי, אומרים שכן.
תודה על מכתב התנחומים.
פה אסיים נתראה במכתב הבא (או איך שתרצה).
בידידות כנה
שושי
תודה בעד התמונה המוצלחת.

עמוד 2/4
עמוד 3/4
עמוד 4/4

פרטי המכתב

הכותב/ת

שם: שושנה פיינגולד
מיקום: אשקלון
תאריך: 1974-10-06

מקבל/ת המכתב

שם: יעקב וייס
מיקום: פתח תקווה

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye

תפריט נגישות