ב"ה יום ראשון יג' סיוון תש"ח תל אביב

ד' עמכם יקירי!
לאחר הפסקה ארוכה בקבלת מכתבים מכם זכיתי היום באושר שאין דומה לו – קיבלתי 3 מכתבים בבת אחת – שנים נתקבלו דרך הדואר האחד מל' ניסן והשני מא' סיון, והשלישי נתקבל ע"י אריה. אמנם עדיין לא פגשתיו אבל אני מקווה לראותו מחר ולשמוע ממנו בע"פ על כל הנעשה אצלכם.
מה אומר לכם יקירי, למקרא מכתבכם אין לי מנוח. כבר אין בי הכוח להזיל דמעה. במשך כל היום לא פסקתי מלהגות בכם ומדאגה לגורלכם. ידעתי שהמצב בירושלים קשה אבל שהוא קשה עד כד כך – זאת לא שערתי. והיום לא ניתן לי לעשות יותר מאשר לבכות בלי גבול ובלי סוף. כל כמה רגעים הצצתי שוב למכתבים שכה יקרים לי (כך כל מילה שקולה כעולם ומלואו ואין בכך כל הפרזה) ולמקרא הסיפורים והתיאורים שבהם לא יכולתי לעצור בי את שטף הדמעות.
כן. הרגשה כה מזופתת היא לחיות בימים כאלה בת"א – לבלי הרגש כל מחסור ובו בזמן לשאת בזיכרון את הידיעה שבירושלים נמקים ברעב ובמחסור אנשים שהם עצם מבשרך, ושם מעבר לירדן כלואים במחנה חברים יקרים ואהובים שעתידך קשור בעתידם וחייך קשורים בחייהם.
בחיי יומיום ההרגשה הזאת נבלעת ורק לפעמים היא צצה ומתופפת לה על המצפון. אבל היום – לא ידעתי אנא אני באה. לא היה אפילו בפני מי לתנות את הכאב.
לעת ערב סרתי אל משפחת שניצר – זמן רב כבר לא בקרתי אצלם והיום לפתע הרגשתי אליהם קרבה כל כך גדולה ונמשכתי אליהם בלי חשוב הרבה, לא מצאתי בפי מילים להביע להם את תודתי הגדולה וכשדמעות ממלאות את עיניי הושתתי להם את המכתבים היקרים. מכתביך אמא עשו עליהם רושם עצום, ותודתך עבור החבילה נגעה עד עומק לבם. יחד טכסנו עצה כיצד להעביר אליכם חבילות, הם לחצו עליי שאקבל מהם כסף בכל רגע שארצה וכל […] שארצה – אני כמובן סרבתי באמתלה שאשיגו ממקורות אחרים.
אדון שניצר הרגיע אותי שאל לי לבכות ורצה לטהר את מצפוני בצינו שעד כה בין כה וכה אי אפשר היה להעביר חבילות לירושלים. אבל אני לכשעצמי יודעת הרי נכוחה על שלא משפחה אחת בלבד קבלה גם באותה תקופה חבילות בה בשעה שלכם גם כן הייתה בת בתל אביב ואעפכ' [אף על פי כן] בבית לא היה אכל לשבור בו את רעבונכם.
היום אחר הצהרים ישנתי כמה שעות והנה בחלומי אני נמצאת בבית וחשה במצבכם האיום. לא היה אוכל להגיש לפה והרגשתי אשמה כלפי עצמי […] יותר אינני זוכרת מתוך החלום אבל די בקטע הקצר הזה לספר לכם את מצבי הנוכחי. מין סיוט איום גובר בגופי ומטרידני בלי הרף. בחלתי בכל אכל שבא אל פי רק זכרכם ניצב לפני ותובע וזועק לעזרה.
בימים אלה אני מנסה לעשות צעדים להגיע אליכם. התדעו בכלל עד כמה אני מתגעגעת וחפצה לראותכם? גם הירושלמיות שבין השבויות משתדלות להשיג רשיונות נסיעה לירושלים וכנראה שבסיוען אסע גם אני. רק הלואי. בדרך זאת אשתדל להעביר חבילת מצרכים שקשה לשלוח בחבילה כגון נפט. כשאני מתכננת במוחי תכנית מה להביא איתי אין לה סוף, תפלתי לה' שיתן בי כוח אל אנושי לשאת עליי עולם ומלואו להציף אתכם במזון עד שתאמרו די. אבל כעת די לי בתכניות, אגש במרץ להגשימן עד כמה שזה ניתן במציאות.
לא אחת אשאל את עצמי מאין הנכם שואבים את העוז הזה לעמוד נוכח כל הצרות שתכפו עליכם – עמידה כה גאה ואיתנה גם כשהדאגה לפתע היא כה אכזרית ועקשת יש מקום לדאוג למלבושיה של שושנה בתל אביב ואחרי הכל גם לא לבקש ממנה כל עזרה וסיוע.
חיימקה (בעלה של מי?…) אתה הנך חברמן מאין כמוך. נגשת דוגרי לעניין וטוב שכתבת לי מהם המצרכים החיוניים. המשך לפרט בכל מכתב מה כדאי לי לשלוח. אגב, אליעזר שניצר שואל ממתי אתה אוהב עגבניות שמצאת לנכון להזכירן בראש הרשימה. אמור גם לאמא ולכולם שיכתבו לי מה לשלוח. מה מעשיך חיים, ממכתבך ניכר אמנם שאינך מבקר בבית הספר אז כתוב מה אתה עושה? האם אתה עומד בתור לקבל מים. אתה כותב על מוישה שהוא קולע ביונים, אפשר לחשוב שאתה הנך צדיק תמים, אל תתבייש לכתוב גם על פשעיך אתה. אתה שואל על המקלטים בת"א – גם אצלנו בכל בית שני ישנו מקלט וכעת ניתן צו מהעיריה להוסיף בבנין מקלטים.
רבקה- עלייך אני כועסת. מה הטעם בימים כאלה להתנצל ולומר שאין דורשים ממני לשלוח שום דבר. במקום לתת לי מנה הגונה ולצעוק חמס את באה עם כל כללי הנימוס ונותנת ידך לרשעים. שמעתי מאמא על עבודתך הנאמנה והמסורה. דעי לך כי אני מקנאה בך על יכלתך לסיע במאמץ המלחמתי. יתן ה' ותזכי לראות במהרה רק נחת מעמלך. גם את אסתר תעמדי על הברכה.
אבא- מדוע אינך כותב? את מכתבך לא קיבלתי. אבל ישנם סיכויים רבים שאקבלו כיוון שבדאר נצטברו כמה אלפים מכתבים שהגיעו מירושלים ויעברו כמה ימים עד שיגיעו לתעודתם. אבא אם יש ברצונך לשלוח לי כסף אקבלו ברצון למען אוכל להרבות בקנית מצרכים עבורכם. לי לכשעצמי אין צורך בכסף אני מסתדרת איך שהוא ומטבעי אני מסתפקת במועט ובפרט בימים כאלה. אל תקבל את דברי אלה כבקשה אשתדל לקנות מצרכים עד כמה שידי משגת.
אמא, איני בזה כלל וכלל ל"סמרטוטים" ששלחת לי הם שימשו לי בבחינת דש' חמה ולבבית ממך. ולא חשוב בכלל מה הכילה החבילה, גם מה שנשלח טוב ויפה. אשתדל איך שהוא לגמר את הסרפן בעזרת חברה, הוא מאד מוצא חן בעיני. על כן כמובן מגיע "תודה רבה" לצלה.
מה נשמע אצל דודה רחל ואצל הפטר. מה שלום משפחת צמבליסט ומשפחת ברנשטיין-מייזל. היום שניצר קבלו מהם טלגרמה.
הבנות שחזרו מהשבי תצאנה בעוד שבועיים לטירת צבי, בינתיים הן נהנות מחפש.
מה שלום כל השכנים ואיך מתנהלים החיים ב"בית המלון"? אין כמו גב' סנקביץ ואין כמו שמחת חג שמתובל בעגבנייה מלפפון ובצל. כן, לי ישנה עוד הזכות לצחוק על חשבונכם…
מה טוב הוא ליהודי דתי לעבור את הימים הללו בתקוה מלוה באמונה כנה, לימים טובים מאלו לנצחון שלם ומלא. אכן יש יתרון לאדם גם כשממלאים את חייו רק דאגות. אמא וכולם התחזקו בהכרתכם זו. והלוואי ולא ירחק היום ונזכה לראות בבוא הגאולה המקוה.
ואחרי הכל אני מנחמת את עצמי בכך שב"ה כולם חיים וזהו בעצם העיקר. אמנם קשה לי להשלים עם סבלכם הרב וצרותיכם רודפות אותי במשך כל הזמן ואעפכ' [אף על פי כן] אני מכרחה להרגע ולקוות שיגיעו ימים טובים מאלה.
הגיע השעה לסיים – השעון מראה על 2:00 בלילה. הפלגתי הפעם בכתיבה – זה מה שעוד ניתן בימים כאלה לעשות ויש לנצל זאת.
אצלי ב"ה הכל בסדר אני רק חפצה לשמוע בשורות טובות מכם.
כתבו לי כל מה שדרוש לכם. היש צורך בסבון? בנרות? בשמן? ומה חשוב ביותר לשלוח. אל תתנו לי מנוחה, כבר נחתי דיי, וכעת היו שלום.
לילה טוב
וכל טוב!!!
שלכם המתגעגעת אליכם בלי קץ ובלי אחרית
שושנה.

יום ב'
אמא אני חוזרת וכותבת – ערכי לי רשימה מפורטת של כל המצרכים שעלי לשלוח. אני מרשה לך לכתוב כל מה שתרצי ובכמות הדרושה. באיזו מידה אתם נהנים מהשיירות שמגיעות ירושלימה?