יום א' 3/2/74

[עמוד 1]
צרור שלומות ליעקב החביב
שמחתי לקבל את מכתבך, הרי זה מובן כמובן!
אני מאושרת שיש לכם אפשרות גם "לבלות" ,שיש לכם קצת "חופש" .
היום מזג האויר הוא אביבי, השמש זורחת ומהממת כל פרח ביקום
אפילו התלמידים ,רק מהכתה הביולוגית בתיכון באשקלון, לומדים בחוץ
והולכים לטיול קצר בטבע, אחרי הטיול המורה עושה מעשה קונדס ועולה
על אופניו של יאיר "הבריון" וכדי לא לאחר לשעור הבא היא מגיעה
לביה"ס מורכבת על האופן האחורי כשכל הכיתה מתמוגגת מצחוק
מאחור, בסה"כ היא סתם מיהרה, סתם גמרה לצחוק והמולה, כי אנחנו –
שהזדחלנו מאחור כלל וכלל לא אחרנו. אני נזכרת שפעם שאלת אם אנחנו
יודעים לטפס על המורים (משהו כזה), ובכן אנחנו מומחים בזה למשל
כשבאה מורה חדשה אז השיעור הראשון הולך ובכלל לא מתקיים אבל שעורים
אנחנו מקבלים, או שאנחנו בורחים מאיזה שעור ורושמים בתיק האישי,
אבל אני מבטיחה לך שיותר לא אעשה זאת, אבל אני מקוה שאתה
מרשה לי קצת להתלוצץ אבל יש בזה קצת אמת, בכל מילה שמנסים
להצחיק יש בה משהו מן החיים, ומה שסיפרתי קרה.."זה קרה, זה קרה
פה ולא על הירח" אני חושבת שזה מאוד הגיוני. אתה רוצה לשמוע
מי הגורם, כי לכל דבר יש גורם ובכך זהו אריה. תלמיד שאפילו נשאר כיתה,
אין דבר נסלח לו, אבל הוא יודע לסחוף את כל הכיתה למעשי קונדס, למרות
שאנחנו הכתה הקטנה בבית הספר רק 20 תלמיד.
]עמוד 2]
די לספר על ביה"ס אבל כדאי להזכיר שאני בסה"כ כפתור קטן
במעיל.
מוזר היה לי הרבה מה לכתוב לפני כן עכשיו פשוט נעלמו המילים
כלא היו, ועוד תכננתי לבקש ממך להוסיף עוד כמה שורות למכתב
כי הוא מדי קצר, אני חושבת שאני מבינה אותך.
בקשר לתמונה אני לא שכחתי, אין לי שום דבר כנגד הרעיון אלא פשוט
אם אתה רוצה תמונה טובה תצטרך לחכות עד למכתב הבא אני בטוחה
שתהיה תמונה, ועטופה כפי שבקשת (אני מעריכה זאת מאוד).
אני נזכרת איך שהכל התחיל בצורה חוצפנית שכזו, שאני העזתי לענות
על מכתב תודה קצר ביותר אני פשוט לא מצטערת אני מאושרת.
אני מקווה שיהיה לך סבלנות עד למכתב הבא, בשביל התמונה,
והעקר אני מקווה בשביל מכתב נוסף משושי הידידה הנאמנה
ובזאת אני מסיימת תהיה מבורך וחזק אל תשכח אותי
אף לרגע, תקבל מכות!
שלך שושי .
"תקבל מכות"- אל תפחד אני בעצם הפחדנית הגדולה ביותר
בעולם זו אני….
שלך שושי….
שלך שושי…