שושנה מציה את הפערים בינה ובין יעקב – תלמידת תיכון חילונית לעומת חייל מילואים דתי
סיפור רקע
שושנה כותבת ליעקב על אודות הפערים ביניהם הוא חייל דתי והיא תלמידת תיכון חילונית. לדבריה ההבדלים הם תוצא של חינוך ויש הרבה משותף בין אנשים מעולמות שונים. בזהירות היא מנסה לקדם את היחסים ביניהם מעבר לכתיבת מכתבים ושולחת לו את מספר הטלפון שלה. היא מסבירה לו כמה המכתבים אליו חשובים לה לא רק מצד תוכנם, אלא גם מצד המראה שלהם, ולכן היא מוסיפה ציורים.
מכתב זה הוא אחד מסדרת מכתבים שכתבה שושנה, אז תלמידת תיכון מאשקלון, לחייל מילואים בשם יעקב וייס. בית הספר שהיא למדה בו יזם שליחת חבילות לחיילים בחזית, ושושנה צירפה לחבילה מכתב קצרצר. יעקב, אז אלחוטן בגדוד הסיור של אוגדת אריק שרון, השיב לה. שושנה התרגשה מאוד לקבל את מכתבו, והשניים החלו להתכתב ביניהם על בסיס קבוע. היא תיארה במכתבים חוויות של תלמידת תיכון, והוא פרס בפניה את השקפת עולמו הדתית־לאומית.
מכתב זה הוא אחד מסדרת מכתבים שכתבה שושנה, אז תלמידת תיכון מאשקלון, לחייל מילואים בשם יעקב וייס. בית הספר שהיא למדה בו יזם שליחת חבילות לחיילים בחזית, ושושנה צירפה לחבילה מכתב קצרצר. יעקב, אז אלחוטן בגדוד הסיור של אוגדת אריק שרון, השיב לה. שושנה התרגשה מאוד לקבל את מכתבו, והשניים החלו להתכתב ביניהם על בסיס קבוע. היא תיארה במכתבים חוויות של תלמידת תיכון, והוא פרס בפניה את השקפת עולמו הדתית־לאומית.
כתב היד
21/11/73
[עמוד1]
ליעקב היקר שלום רב!
אודה לך בראשית מכתבי על מכתבך, כי היו לי ספקות רבות שתענה לי,
אפילו רציתי לשלוח לך גלויה ולבקש ש"תשכח" מן המכתב" הרגשתי שהגזמתי
ולוא רק במעט. וזה שאתה דתי לא היה "חידוש" בעבורי מכוון שאני חיה
בין יהודים ויש לי דודים דתיים (לא כל כך) ואני בעצמי יהודיה נולדתי ואשאר
כזו. זה שאחד יותר יהודי מהשני והשלישי עוד יותר (לי*) זה לא מפריע. (סליחה על המחיקה)
כלל וכלל לא כי אז לא הייתי כותבת לך את מכתבי בהתלהבות שכזו.
אין שום דבר כנגד דתיים זוהי דרך החיים שהם בחרו בה. יש בה הרבה אספקטים
יפים אשר אני לא חנכתי בהם. ואני חושבת שכל שמבדיל ביננו הוא רק
החינוך, ההורים. אני מוצאת בך אדם ער לכל בעיה ולא שונה באופי
מכל אדם אחר, ואפילו שלך ישנם מעלות שלאחרים אין.
ניסיתי להביא לך את גישתי אקווה שהיא הובררה לך ואתה תמשיך
לכתוב לי ועוד דבר- אני לא כתבתי לך על עניין זה מכוון שחכיתי
שהצעד יווצר אצליך. רציתי שתחזיק את היתרון אצליך .
אבל נעבור לנושאים אחרים אם לא אכפת לך.
אני כותבת לך מכתבים כמעט כל פעם שיש לי למחרת מבחן וזה הפך
למסורת אז שתדע שמחר יש לי מבחן בספרות.
מה שלומך? מה אתה עושה? האם מכתבי משעממים אותך? אולי אני סתם
מפריעה לך בשעות הפנאי בשעה שאתה נוטל את העט ומתלבט מה לכתוב
לחוצפנית העליזה? לא -אבל אתה כתבת שזה כלל וכלל לא מפריע.
אז תבהיר יותר בענין.
אם שמת לב מכתבי נשלחים בצורה היפה ביותר שאני יכולה להגיש כדי
לשמח את לבך מן הסיבה שאתה חייל משוחרר שעבר לא משנה מה.
(לי זה חשוב!) אז כדי לשמח את לבך, ושקצת תחייך אני כותבת
את מה שאני כותבת ומציירת את הציורים הנדושים.
[עמוד 2]
אכתוב לך קצת על עצמי- כי רק על עצמי לספר ידעתי צר עולמי כעולם
נמלה… (מה זה מזכיר לך?), בשעות הקטנות של הלילה כשכבים הפנסים
ברחובות וכשכולם כבר ישנים, אני עדין לא ישנה אני חושבת, אני אדם
גדול, אני חושבת מה שקרה כל היום אני חושבת על עצמי דבר שיוצר
הרבה קונפליקטים, אני מתכננת את הכלי החדש שאייצר בקרמיקה,
אני חושבת על המורים הישנים בשעה זו של הלילה האוגרים את
מרצם כדי "להרוס" את שעות היום הרעננות.
אבל בבוקר כשאימי מעירה אותי הכל נעלם ואני צריכה לקום מחדש ,
לרחוץ מחדש ולהתלבש הכל… ואז פתאום אני חושבת על השטויות
שחשבתי בלילה האגואיזם באדם, על החוסר פֶריות שבו. המחשבה
שאני קודם… לו כולם היו מאוחדים קצת חושבים על הזולת על השכן
הקרוב הכל היה אחרת, ואז הינו עושים שלום עם שכנינו ולא
היינו מצויים במצב הזה כיום של הלוחמה החזיתית והעורפית, העורפית
אפילו גוברת מלחמת יהודים ביהודים. אבל אני מקווה שהדבר ישאר רק
בימי רגיעה, ימי שלום אי אפשר לומר כי לא היו לנו ימי שלום.
יעקב אני מרגישה שכתבתי לך בהרגשה מוזרה בחוסר וודאות,
אולם אני מאמינה ומקוה שהם נגעו ללבך ולא רק במעט. אקוה שאתה
מבין את ליבי "הטוב".
יעקב אני מסתכנת בעוד סיכון, דבר שאני מצפה לו במאוד.
צלצול טלפון, (הלואי שהטלפון שלך לא יצלצל על קו אדום ולא הצו-קריאה
המיוחל), אז אני מוסרת לך את מספר הטלפון שלי 3427 קדומת
אשקלון, בתקווה שתבין את הרמז. אם לא מכתב עדיף, אבל
הציפיה, את הציפיה לא תוכל להבין. בזאת אסיים מחכה לתשובה
מהירה, יותר ממטוס סילון
בידידות שושי.
[על המעטפה]
מהידידה "הקטנה, שמבינה הרבה
כי אני "רוצה" להיות
פסיכולוגית
חומר למחשבה
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
כתב היד
21/11/73
[עמוד1]
ליעקב היקר שלום רב!
אודה לך בראשית מכתבי על מכתבך, כי היו לי ספקות רבות שתענה לי,
אפילו רציתי לשלוח לך גלויה ולבקש ש"תשכח" מן המכתב" הרגשתי שהגזמתי
ולוא רק במעט. וזה שאתה דתי לא היה "חידוש" בעבורי מכוון שאני חיה
בין יהודים ויש לי דודים דתיים (לא כל כך) ואני בעצמי יהודיה נולדתי ואשאר
כזו. זה שאחד יותר יהודי מהשני והשלישי עוד יותר (לי*) זה לא מפריע. (סליחה על המחיקה)
כלל וכלל לא כי אז לא הייתי כותבת לך את מכתבי בהתלהבות שכזו.
אין שום דבר כנגד דתיים זוהי דרך החיים שהם בחרו בה. יש בה הרבה אספקטים
יפים אשר אני לא חנכתי בהם. ואני חושבת שכל שמבדיל ביננו הוא רק
החינוך, ההורים. אני מוצאת בך אדם ער לכל בעיה ולא שונה באופי
מכל אדם אחר, ואפילו שלך ישנם מעלות שלאחרים אין.
ניסיתי להביא לך את גישתי אקווה שהיא הובררה לך ואתה תמשיך
לכתוב לי ועוד דבר- אני לא כתבתי לך על עניין זה מכוון שחכיתי
שהצעד יווצר אצליך. רציתי שתחזיק את היתרון אצליך .
אבל נעבור לנושאים אחרים אם לא אכפת לך.
אני כותבת לך מכתבים כמעט כל פעם שיש לי למחרת מבחן וזה הפך
למסורת אז שתדע שמחר יש לי מבחן בספרות.
מה שלומך? מה אתה עושה? האם מכתבי משעממים אותך? אולי אני סתם
מפריעה לך בשעות הפנאי בשעה שאתה נוטל את העט ומתלבט מה לכתוב
לחוצפנית העליזה? לא -אבל אתה כתבת שזה כלל וכלל לא מפריע.
אז תבהיר יותר בענין.
אם שמת לב מכתבי נשלחים בצורה היפה ביותר שאני יכולה להגיש כדי
לשמח את לבך מן הסיבה שאתה חייל משוחרר שעבר לא משנה מה.
(לי זה חשוב!) אז כדי לשמח את לבך, ושקצת תחייך אני כותבת
את מה שאני כותבת ומציירת את הציורים הנדושים.
[עמוד 2]
אכתוב לך קצת על עצמי- כי רק על עצמי לספר ידעתי צר עולמי כעולם
נמלה… (מה זה מזכיר לך?), בשעות הקטנות של הלילה כשכבים הפנסים
ברחובות וכשכולם כבר ישנים, אני עדין לא ישנה אני חושבת, אני אדם
גדול, אני חושבת מה שקרה כל היום אני חושבת על עצמי דבר שיוצר
הרבה קונפליקטים, אני מתכננת את הכלי החדש שאייצר בקרמיקה,
אני חושבת על המורים הישנים בשעה זו של הלילה האוגרים את
מרצם כדי "להרוס" את שעות היום הרעננות.
אבל בבוקר כשאימי מעירה אותי הכל נעלם ואני צריכה לקום מחדש ,
לרחוץ מחדש ולהתלבש הכל… ואז פתאום אני חושבת על השטויות
שחשבתי בלילה האגואיזם באדם, על החוסר פֶריות שבו. המחשבה
שאני קודם… לו כולם היו מאוחדים קצת חושבים על הזולת על השכן
הקרוב הכל היה אחרת, ואז הינו עושים שלום עם שכנינו ולא
היינו מצויים במצב הזה כיום של הלוחמה החזיתית והעורפית, העורפית
אפילו גוברת מלחמת יהודים ביהודים. אבל אני מקווה שהדבר ישאר רק
בימי רגיעה, ימי שלום אי אפשר לומר כי לא היו לנו ימי שלום.
יעקב אני מרגישה שכתבתי לך בהרגשה מוזרה בחוסר וודאות,
אולם אני מאמינה ומקוה שהם נגעו ללבך ולא רק במעט. אקוה שאתה
מבין את ליבי "הטוב".
יעקב אני מסתכנת בעוד סיכון, דבר שאני מצפה לו במאוד.
צלצול טלפון, (הלואי שהטלפון שלך לא יצלצל על קו אדום ולא הצו-קריאה
המיוחל), אז אני מוסרת לך את מספר הטלפון שלי 3427 קדומת
אשקלון, בתקווה שתבין את הרמז. אם לא מכתב עדיף, אבל
הציפיה, את הציפיה לא תוכל להבין. בזאת אסיים מחכה לתשובה
מהירה, יותר ממטוס סילון
בידידות שושי.
[על המעטפה]
מהידידה "הקטנה, שמבינה הרבה
כי אני "רוצה" להיות
פסיכולוגית
חומר למחשבה
פרטי המכתב
הכותב/ת
מקבל/ת המכתב
מכתבים קשורים
מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת
התנתקות
האם את/ה בטוח/ה שאת/ה רוצה להתנתק מאתר אוצרות?
בטוח שאתם רוצים
להתנתק?