1/10/73

[עמוד 1]
ליעקב שלום רב!
קבלתי את תשובתך וכמובן היא שמחה לבבי,
הרבה דברים השתנו מאז כתבתי את המכתב האחרון, המלחמה
"נסתיימה" , למעשה רק הלוחמה אולם עד ליצירת המצב של אי-מלחמה
אני בטוחה שיעברו מספר חודשים שמנים.
ובקשר לתא"ל השמועתי אני לא כל כך סומכת עליו, אישית, אילו
הייתי במקומך, אולם לשם העידוד כדי [כדאי] ורצוי .
אני כבר הפסקתי ללמד את אותם ילדי-הטפוח ועכשיו אני לומדת,
חזרתי לספסל הלימודים דבר שלא תמיד מעודד, תלוי את מי?!
הילדים טעוני הטיפוח מאוד חסרים לי אעפ"י שלמדתי אותם 4 ימים
בלבד, נוצרו בנינו קשרי ידידות עמוקים, החיץ בין המורה והתלמיד-
הוסרו והם חשו חופשיים ביותר בחברתי, ניסיתי להחזיק אותם
במסגרת כיתתית אלם לא תמיד זה פעל הם כל הזמן היו בתנועה
מתמדת, כשלא היה פתרון הייתי משתמשת בנוסחה ישנה נושנה
של כל המורים, ועושה להם בוחן בחשבון, ואז היה שקט ושלווה
הם הרבו לשאול אותי שאלות לגילי וכתתי, הם הרגישו את הפער
עימי על היותי תלמידה, וחבל מאוד.
ועוד החיים עכשיו הם כידוע באור מלא, אין שום טיעונים לאי-הכנת
שעורים המבחנים חוזרים למסלולם ועמם התלמידים.
בקשר לזירה הפוליטית, אם לא איכפת לך שאני מציינת במכתבי,
הצביעות של המדינות האפריקניות הם מחפירות כמו לדוגמא אתיופיה
אם שמעת על הצהרת עם ברית המועצות של נסיגת הכוחות ל22/10
[עמוד 2]
התחבורה הציבורית מתנהלת לעתה [לאיטה], אתה צריך לחכות יותר מחצי
שעה עד שעובר אוטובוס שניאות לעצור.
אני חובבת אמנות אני אוהבת לצייר לעסוק בעבודת בידיים,
ובעקר את הקרמיקה אני אוהבת, אני מנסה ליצור צורות של
כלים משונים, אבל שישארו בגדר כלי עדיין.
הצורה האחרונה שעשיתי קראה לה המורה כור אטומי, אני –
אוהבת את היצירה ואת השיר שלצידה.
האם יש לך אילו תחביבים בשטח זה? אולי ציור או משהו אחר,
אין לי יותר מה להוסיף פרט למזכרת הנחמדה
שקבלתי ממך מעטפה מצרית, החמדה מאוד.
אם יהיו לך עוד דברים כאלו אל תהסס! אולם אל
תגזול זאת מאיזה שבוי מצרי שבעצם הוא מסכן
לא פחות משבוי שלנו אי שם במצרים או בדמשק,
לסיום האחול [האיחול] הנדרש ,
שמור על עצמך למען כולנו,
ושכל החיילים ישבו בחוסר
מעש כל חייהם.
מי צריך מלחמה
בכלל
משושנה.