אוֹצָרוֹת
1967 17 ביולי

שושנה מתארת את התחושות לאחר מלחמת ששת הימים – האופוריה של הלוחמים ואנחת הרווחה של ההורים

שושנה ואריה שילדקראוט

כתב היד

4 דפי המכתב

סיפור רקע

מכתב חשוב של שושנה שילדקראוט, המתאר את התחושות לאחר מלחמת ששת הימים: האופוריה של הלוחמים החוזרים מהקרבות (יוש, הבן הצעיר) לעומת אנחת הרווחה של ההורים שחיכו בעורף; הערבוב שבין המלחמה הזו למלחמות עבר והניסיון להשמיד יהודים אז ואת ישראל כיום. ניכר שתלאות המלחמה השפיעו רבות על מחשבותיה של שושנה. בעיניה נאצר הוא היטלר שני והקרבת הבנים הייתה בלית ברירה. אך גם לאחר תום המלחמה שושנה לא רגועה, היא מודיעה לבתה השוהה בצרפת שלא תוכל לבקרה עד אשר הבן, יוש, ישתחרר מהצבא. בין שורות החשש וההקלה, בא לידי ביטוי גם הגעגוע של הסבים לנכדתם.

שושנה שילדקראוט לבית בורובסקי נולדה בשם ברטה בורובסקה בפברואר 1915 בפייעסק שבפולין. כציונית, עלתה לארץ בשנת 1932בעקבות אחיה מאיר במסגרת "המזרחי הצעיר". היא הייתה בת למשפחת סוחרים ובורסקאים מבוססת אשר גרה בבית גדול על שפת נהר בו נהגה לשחות. שושנה איבדה את כל

מכתב חשוב של שושנה שילדקראוט, המתאר את התחושות לאחר מלחמת ששת הימים: האופוריה של הלוחמים החוזרים מהקרבות (יוש, הבן הצעיר) לעומת אנחת הרווחה של ההורים שחיכו בעורף; הערבוב שבין המלחמה הזו למלחמות עבר והניסיון להשמיד יהודים אז ואת ישראל כיום. ניכר שתלאות המלחמה השפיעו רבות על מחשבותיה של שושנה. בעיניה נאצר הוא היטלר שני והקרבת הבנים הייתה בלית ברירה. אך גם לאחר תום המלחמה שושנה לא רגועה, היא מודיעה לבתה השוהה בצרפת שלא תוכל לבקרה עד אשר הבן, יוש, ישתחרר מהצבא. בין שורות החשש וההקלה, בא לידי ביטוי גם הגעגוע של הסבים לנכדתם.

שושנה שילדקראוט לבית בורובסקי נולדה בשם ברטה בורובסקה בפברואר 1915 בפייעסק שבפולין. כציונית, עלתה לארץ בשנת 1932בעקבות אחיה מאיר במסגרת "המזרחי הצעיר". היא הייתה בת למשפחת סוחרים ובורסקאים מבוססת אשר גרה בבית גדול על שפת נהר בו נהגה לשחות. שושנה איבדה את כל משפחתה באושוויץ – זוג הורים, אח ואחות. מותם השפיעה על מצבה הנפשי עמוקות. אחיה מאיר נהרג בתאונת דרכים בטבעון.
לאחר עלייתה לארץ, עבדה ב"מטבח הפועלים" בחיפה, שם פגשה באריה שילדקראוט. השניים נישאו בסוף שנות ה-30 ונולדו להם נולדו שני ילדים: מאירה ויוש (ישעיהו). שושנה הייתה עקרת בית ותיחזקה משק אוטארקי בטבעון. היא הייתה משכילה, דיברה 8 שפות, קראה ספרים רבים, למדה תנ"ך. כשמצבה הבריאותי התדרדר היא התלוותה לבתה מאירה ומשפחתה בשליחויות ברחבי העולם (במסגרת שליחות המשפחה מטעם משרד החוץ).
שושנה הייתה שרויה בדיכאון קשה לאחר שאיבדה את משפחתה בשואה. בשנות ה-60 בעקבות דיכאונה היא עברה טיפולים במכות חשמל על-מנת למנוע אובדנות. כתוצאה מכך, לימים חלתה בפרקינסון. למרות סיפור חייה, הייתה אישה שקטה, נוחה, עדינה ואסירת תודה על חייה ומשפחתה.
נפטרה בשנת 1992 בטבעון.

כתב היד

Page 1/4

[עמ' 1]
17.7.67
רב שלומות יקירי
היום קיבלנו את מכתבך שנשלח על ידי מר קידר
ושמחים מאוד לשמוע ממכם שאצלכם הכל בסדר
ואנה אתכם ומבלים ביחד. אני בטוחה בזה שאתם
עושים את הכל בכדי שתרגיש טוב. עשיתם בחכמה
שרציתם לה טיול מאורגן ושתראה קצת את אירופה.
עם המכתב שלי תקבלי מכתב מיוש ושגית תקבל
מכתב מאבא זאת אומרת שהפעם כל המשפחה
המסונפת כותבים. יוש היה השבת בבית.
אבל מעט מאוד בילינו איתו. הוא בא ביום שישי
בארבע אחרי הצהריים, ובערב הוא יצא לפיקניק
לטנטורה עם הרבה חברים. זה היה לכבודו של
אורי של ישקה שחזר מבית החולים. וחזרו ב 4 לפנות
בוקר – ותוך שעה באו קצינים מהגדוד שלו עם רכב
(זה היה מתוכנן) ונסעו לטייל לגדה המערבית
כולל ירושלים השלמה עם כל האתרים; הר הצופים,
שכם, יריחו, חברון וחזרו בשבת מאוחר בלילה
מובן שחכיתי לו. ככה שבבית הוא כמעט ולא היה
אנחנו מסתפקים בזה שרואים אותו רגעים ספורים
ושמחים על זה. רק תפילה אחת בפינו שזה
ייגמר ויחזור הביתה בריא ושלם וזאת תהיה

[עמוד 2]
המלחמה האחרונה אצלנו ובכלל בעולם. (בקשה מאוד
צנועה). ואת מאירה אל דאגה, מרחוק הכל נראה יותר גרוע.
אנו חיים ככה הרבה שנים וזה לא חדש לנו וגם לך.
את נולדת בארץ הזו בשנת 1940 בימי מלחמת הבליץ
של היטלר. ובהיותך בת שבועיים ירדתי איתך למקלט.
גרנו אז בחיפה, ובכל זאת גדלת בתנאים לא כל כך טובים
ונהית לאמא לבת כה חמודה כמו שגיתי. היטלר הספיק
לכלות, לטבוח 60000 מיליון יהודים. אבל אותנו לא עוקרים
עם השורש תמיד עוד משהו נשאר. ועל חורבות העבר
בנינו את עתידנו. והארץ הזאת הקטנטונת גידלה דור
שמוכן תמיד ללחום את עלבוננו. דור בריא וחזק בגוף
ובנפש. בא היטלר שני בשם נאצר עם שותפיו גרוריו
וחשב שבמחי כל אחד ימחק את העם הקט לימודי
הסבל והייסורים. אבל צה"ל לא מכזיב וביחד כל העם
בעורף לא הכזיב כל אחד במקומו הנכון. מי
יותר ומי פחות. המחיר היקר ששילמנו עם בנינו הטובים
ביותר מאוד כואב אבל לא הייתה לנו ברירה אחרת. זה היה
המוצא היחידי כשלא הייתה ברירה. נחזור לחיים הרגילים.
אצלנו כרגיל חיים, עבודה עוד חלשה, נקווה שבמשך הזמן
ישתנה ויתחילו לבנות אז גם תהיה לנו עבודה. בינתיים זה ככה.

[עמוד 3]
בהקשר עם זה מה שביקשת, אשתדל להכין את הכל
וברגע שיהיה לי עם מי לשלוח אשלח.
ועכשיו שלום לשגיתי החמודה והטובה נשלח לך כל
התקליטים שביקשת ותוכלי לשמוע כל השירים היפים
וגם חדשים. ותודה רבה לשגית: בעד המכתב היפה
לסבתא ולסבא שלכם, אמא וסבתא ד"ש חמה ליונה.

שלום לכם ילדים יקרים, זה לא מזמן
קיבלנו מכתב ממך מאירה וכותבת על סיום הגן של שגיתי.
זה בשבילי דבר גדול ואם כן אני כותב לשגיתי מכתב. שלום לך
היקרה והחמודה, סבא מאחל לך הרבה אושר ובריאות בחיים שלך.
אני מצטער שלא אוכל לקנית לך הציוד הראשון לכיתה א' אבל
החוב הזה ישמר לזכותך. אני מתגעגע אליך מאוד, אני רואה
אותך תמיד עליזה רוקדת ושרה ומנגנת על גיטרה, וחבל שאת
שמה ואני כאן, ויושקה שלך אוהב אותך ומדבר עליך תמיד.
אצלנו בגינה יש שזיפים וענבים וסבתא צריכה לבד
לטפל ואין שגית שתעזור. נקווה שבקרוב תבואו ארצה
ואז נוכל כולנו לשמוח. שלכם סבא ואבא

[עמוד 4]
מאירה, את כותבת וחוזרת אולי בכל אופן נוכל לבוא.
דעי לך שפנינו עוד לא לטיולים בעיקר מחוץ
לגבולותינו. כל זמן שיוש משרת בצבא לא נעשה את זה.
ובכלל לא יודעים מתי שישתחרר. ובאם אפילו כן
אז איזה צעיר ועוד יליד הארץ נוסע לטיולים לחוץ לארץ
בעניננו זה לא נראה. בנוגע לאלבום צה"ל. כל פעם
מופיע משהו אחר חדיש ומורחב. אתעניין בזה ואשתדל
לשלוח הטוב ביותר. יש איזה הודעות ובאם את
יודעת תכתבי. נשתדל לעשות את זה.
שלכם באהבה, אמא וסבתא

Page 2/4
Page 3/4
Page 4/4

פרטי המכתב

The Writer

Name: שושנה שילדקראוט
Location: טבעון
Date: 17.07.1967

Recipient of the Letter

Name: מאירה שמיר
Location: פריז, צרפת

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

כתב היד

Page 1/4

[עמ' 1]
17.7.67
רב שלומות יקירי
היום קיבלנו את מכתבך שנשלח על ידי מר קידר
ושמחים מאוד לשמוע ממכם שאצלכם הכל בסדר
ואנה אתכם ומבלים ביחד. אני בטוחה בזה שאתם
עושים את הכל בכדי שתרגיש טוב. עשיתם בחכמה
שרציתם לה טיול מאורגן ושתראה קצת את אירופה.
עם המכתב שלי תקבלי מכתב מיוש ושגית תקבל
מכתב מאבא זאת אומרת שהפעם כל המשפחה
המסונפת כותבים. יוש היה השבת בבית.
אבל מעט מאוד בילינו איתו. הוא בא ביום שישי
בארבע אחרי הצהריים, ובערב הוא יצא לפיקניק
לטנטורה עם הרבה חברים. זה היה לכבודו של
אורי של ישקה שחזר מבית החולים. וחזרו ב 4 לפנות
בוקר – ותוך שעה באו קצינים מהגדוד שלו עם רכב
(זה היה מתוכנן) ונסעו לטייל לגדה המערבית
כולל ירושלים השלמה עם כל האתרים; הר הצופים,
שכם, יריחו, חברון וחזרו בשבת מאוחר בלילה
מובן שחכיתי לו. ככה שבבית הוא כמעט ולא היה
אנחנו מסתפקים בזה שרואים אותו רגעים ספורים
ושמחים על זה. רק תפילה אחת בפינו שזה
ייגמר ויחזור הביתה בריא ושלם וזאת תהיה

[עמוד 2]
המלחמה האחרונה אצלנו ובכלל בעולם. (בקשה מאוד
צנועה). ואת מאירה אל דאגה, מרחוק הכל נראה יותר גרוע.
אנו חיים ככה הרבה שנים וזה לא חדש לנו וגם לך.
את נולדת בארץ הזו בשנת 1940 בימי מלחמת הבליץ
של היטלר. ובהיותך בת שבועיים ירדתי איתך למקלט.
גרנו אז בחיפה, ובכל זאת גדלת בתנאים לא כל כך טובים
ונהית לאמא לבת כה חמודה כמו שגיתי. היטלר הספיק
לכלות, לטבוח 60000 מיליון יהודים. אבל אותנו לא עוקרים
עם השורש תמיד עוד משהו נשאר. ועל חורבות העבר
בנינו את עתידנו. והארץ הזאת הקטנטונת גידלה דור
שמוכן תמיד ללחום את עלבוננו. דור בריא וחזק בגוף
ובנפש. בא היטלר שני בשם נאצר עם שותפיו גרוריו
וחשב שבמחי כל אחד ימחק את העם הקט לימודי
הסבל והייסורים. אבל צה"ל לא מכזיב וביחד כל העם
בעורף לא הכזיב כל אחד במקומו הנכון. מי
יותר ומי פחות. המחיר היקר ששילמנו עם בנינו הטובים
ביותר מאוד כואב אבל לא הייתה לנו ברירה אחרת. זה היה
המוצא היחידי כשלא הייתה ברירה. נחזור לחיים הרגילים.
אצלנו כרגיל חיים, עבודה עוד חלשה, נקווה שבמשך הזמן
ישתנה ויתחילו לבנות אז גם תהיה לנו עבודה. בינתיים זה ככה.

[עמוד 3]
בהקשר עם זה מה שביקשת, אשתדל להכין את הכל
וברגע שיהיה לי עם מי לשלוח אשלח.
ועכשיו שלום לשגיתי החמודה והטובה נשלח לך כל
התקליטים שביקשת ותוכלי לשמוע כל השירים היפים
וגם חדשים. ותודה רבה לשגית: בעד המכתב היפה
לסבתא ולסבא שלכם, אמא וסבתא ד"ש חמה ליונה.

שלום לכם ילדים יקרים, זה לא מזמן
קיבלנו מכתב ממך מאירה וכותבת על סיום הגן של שגיתי.
זה בשבילי דבר גדול ואם כן אני כותב לשגיתי מכתב. שלום לך
היקרה והחמודה, סבא מאחל לך הרבה אושר ובריאות בחיים שלך.
אני מצטער שלא אוכל לקנית לך הציוד הראשון לכיתה א' אבל
החוב הזה ישמר לזכותך. אני מתגעגע אליך מאוד, אני רואה
אותך תמיד עליזה רוקדת ושרה ומנגנת על גיטרה, וחבל שאת
שמה ואני כאן, ויושקה שלך אוהב אותך ומדבר עליך תמיד.
אצלנו בגינה יש שזיפים וענבים וסבתא צריכה לבד
לטפל ואין שגית שתעזור. נקווה שבקרוב תבואו ארצה
ואז נוכל כולנו לשמוח. שלכם סבא ואבא

[עמוד 4]
מאירה, את כותבת וחוזרת אולי בכל אופן נוכל לבוא.
דעי לך שפנינו עוד לא לטיולים בעיקר מחוץ
לגבולותינו. כל זמן שיוש משרת בצבא לא נעשה את זה.
ובכלל לא יודעים מתי שישתחרר. ובאם אפילו כן
אז איזה צעיר ועוד יליד הארץ נוסע לטיולים לחוץ לארץ
בעניננו זה לא נראה. בנוגע לאלבום צה"ל. כל פעם
מופיע משהו אחר חדיש ומורחב. אתעניין בזה ואשתדל
לשלוח הטוב ביותר. יש איזה הודעות ובאם את
יודעת תכתבי. נשתדל לעשות את זה.
שלכם באהבה, אמא וסבתא

Page 2/4
Page 3/4
Page 4/4

פרטי המכתב

The Writer

Name: שושנה שילדקראוט
Location: טבעון
Date: 1967-06-17

Recipient of the Letter

Name: מאירה שמיר
Location: פריז, צרפת

מכתבים קשורים

מכתבים נוספים הקשורים למכתב שקראת

close
img
Design: Go Create Development: Web Skipper
reg

כניסה

אם יש לכם כבר חשבון, הכנסו עם קוד חד פעמי, או עם השם והסיסמה שלכם

הרשמה

הרשמו לאתר אוצרות וחברו את הסיפור שלכם לסיפור הלאומי של ארץ ישראל

  • eye
לעזרה בהוספת מכתבים ויצירת קשר שלחו לנו הודעה

תפריט נגישות