שזר מעדכן את אבא שלו בשלום המשפחה ומבקש שלא ידאג לאחותו

12־ / II / 5

אבי חביבי

קבלתי את מכתבך ורב תודות לך, רחימאי. סלח לי שלא עניתיך באותו יום אף כי מאד חפצתי. בשעה שלא אני הנני הבעל של היום שלי כי אם תנאים המונחים מחוצה לי אין אני כלל אחראי בעדו ולמרות רצוני העז לפעמים אי אפשר למצא שעה קלה למען לכתב מכתב. אצלנו ביק"א מרובה כעת העבודה וכל השעות שהנך מבלה שם מלאות מלאכה ואי אפשר להספיק לכתב מכתב פרטי. ומחוץ ליק"א – מחכה האקדמיה. כפי שספרתי לך התחלתי זה כבר לעבוד בשביל האנציקלופדיה והענין דורש למוד ועיון מרובה ומה גם כי כיון שהנך נמשך לתוך איזה ענין למודי כבר נעשה הענין למושל בך ולמוד גורר למוד, כידוע. וברשותי נמצאות שעות כל כך מעטות. –

תמול הייתי בביתנו ולנתי שם. אמנם מורגשת בבית נסיעת מירקה, אף כי הלא לא היתה יושבת-בית. בחנות יושבת עכשיו וויטקה ולחנם חביבי תחשוב כי אולי יוכל הדבר להשפיע באופן בלתי-רצוי על בריאותה ומצב רוחה. וויטקה בכלל מרגישה את עצמה במצב יותר טוב בשעה שהיא עסוקה וחשה את עבודתה. ומה גם בחנות, מקום אין היא צריכה להיות נכנעת לאיזה דעה של אדון זר. לפי דעתי, הוטב מראה פניה מיום שהתחילה לעבוד בחנות. וגם המסחר כשהוא לעצמו אינו נותן להרגיש את נסיעת מירקה. בימים האחרונים הפדיון מגיע לי"ב-י"ג רובל ליום, סכום לא הגון כ"כ אבל כך הלא מנהג החנות שלנו. בתור מסה נסתה וויטקה לאסוף כסף בשביל דמי הדירה מדמי הפדיון עצמם ויש לקוות כי חודש זה החנות בעצמה תשלם שכר דירתה. אמא עסוקה קצת

בבית וקצת מטפלת בהתבואות הבאות מצ'רניגוב, יותר נכון, צריכות ועומדות לבוא. נתקבלו כבר שבע המחאות שכלן נמסרות לסוחר התבואה ואף רכבת אחת לא באה עדיין. בודאי ימים אלו תתחלנה לבוא. ואז אפשר יהיה גם לכתוב ע"ד דמי-סרסרות כנהוג. יש לאמא גם אי=איזה מחשבות על דבר ההצעות שהצעת בדבר שְיָרי־מִטְוֶה, אף כי לע"ע זהו רק חלומות-שוא. רוֹדיל אמנם יושבת מעט בחנות ומעט עסוקה בבית. אם יש איזה ענין לישיבתה בחנות – אי אפשר לדעת בהחלט. בכל אופן להחליף את וויטקה לזמן מה – קשה זה בודאי. אברהם'ל אינו כותב לך כמנהגו משכבר הימים. אותו הנני רואה לפרקים יותר קרובים כי הוא בצאתו מן הגמנזיה הנהו סר אלינו. ולכל יתר הענינים בבית נוסף הלא עכשיו ענין חדש הממלא את הלב – כתיבת מכתבים למירקה וקבלת מכתבים ממנה. מליבוּ שלחה מכתבים אחדים וגם מקופינהגן כתבה מכתב. זו היא התחנה היחידה בנסיעתה. משם היא נוסעת ישר בלא שום עכובים בכל מקום עד ניו-יארק ורק משם תוכל לכתב מכתב. לני-יורק תבא אניתה בי"א פֿבר'. אנו כבר כתבנו מכאן לניו-יורק ואמא כתבה גם להד"ר הלפרין. מירקה נוסעת בהמחלקה הראשונה ושבעה רצון מאד מנסיעתה. ואנכי שעדיין זוכר היטב את נסיעתי השתא על הים הנני מרגיש באמת בהנאתה ובמדה ידועה מתקנא בה. הנסיעה על פני הים זהו תענוג מיוחד ונפלא. הלואי ותהא שבעת רצון גם מבואה ומחייה שם, בארץ הרחוקה המלאה שאון והמשונה בענקיותה. והאמינה אבי אהובי כי אין מקום ליגונך העמוק. מי כמוך יודע

כי כך דרכו של עולם. נעשים הבנים גדולים – ואושר ההורים הנהו לראות באשרם כפי שהבנים מבינים אותו. וּבְאַמַת־המִדָה שלי הלא אי אפשר למֹד את אשרו של חברי. הלואי רק שתמצא היא את אשרה כפי שהיא מתארת אותו לה ונשמח כלנו. ואם תחליט לבלי להשאר בקביעות באמריקה ולשוב הנה – הלא אז בודאי כדאית היא נסיעה זו. מכל הצדדים. כל זה ידוע לך, אהובי, לא פחות ממני ובודאי תסביר לך את הענין כמו שהוא. ולרחוק מקום הלא הרגלנו זה כבר. יושב אני בפ"ב ואתה בפלך פנזא ומשוחחים ע"י מכתבים וכבר הרגלנו בזה. ומה אפשר לעשות אחרת. גזרה היא מלפני מנהג העולם. ואנו, ילדי המנהג, רגילים זה כבר להכנע לפניו.

ומה נשמע, אהובי, אצלך, האם כבר היו מחרקוב ומה הם יחוס אדון זה לכל המשתתפים בעבודה. ומה הוא בכלל טיב עבודתך? הקלה היא מהעבודה בבגלישבסק? האם יש בין נושאי-משרה אצלך עוד יהודים ומה הם היחוסים ההדדיים ביניכם? ומה עם זכיותיך, הלא בודאי אין אתה סובל מזה כלום, האין זאת? מתאר אני לי כי בודאי לא יקל לך להיות במקום זר רחוק ומעיר ואדם במסיבה של נכרים. הכבר היית בפנזא? איפה גר ש"ב שאול גינזבורג, בפנזא עצמה או בסביבותיה ואם תוכל להפגש אתו לעתים קרובות.

ימים אלו היה פה טולטשינסקי ממינסק אבל אנכי לא ראיתיו. מספרים, כי כעת מתאכסן פה הרב מסטויבץ' ואנכי גם אותו עדיין לא פגשתי.

קריינה בודאי תכתב לך בפרטיות. כעת ישנה היא כבר ומחר תוסיף ותשלח לך את המכתב. יש לה שעורים אחדים והנם נפזרים על פני קצות העיר ונוסף לזה התחילה לעבוד בהלבורטוריה שלה על הקורסים והנה מתעיפת היא לערב מאד.

ואתה, אבי מחמדי, הלא תוסיף לכתב לי מכתבים מפורטים ואנכי – הנני מבטיח – לבלי להשאר חיָב במכתבים מפורטים, וארוכים ובזה אהיה לך, אהובי, אסיר תודה.

ימים אלו הצטלמנו בהאקדימיה חבורת תלמידים הראשונים שלמדו עדיין בימי הברון ז"ל. כפי שמספרים (לא ראיתי עדיין את התמונה) יצאה תמונה יפה.

אוהבך נצח המחכה למכתביך

זלמן

פאפאינקע! דוא ווייסט פאר וואס איך האב שוין גישלאפען, בשעת זלמן האט געשריבין דיך? ניט דער פאר וואס איך בין ערמידעט גיווען, עס הייבט זיך גאר ניט אן, נור דער פאר וויל עס איז גיווען 3 דער זייגער דוכט זיך צייט צו גיין שלאפֿען. אבער זלמן האט האלט צו פראווען חְצָ'תְ. יעצט איז ער אין ביבליאטיעק. ביז היינט פֿלעג איך זיין

[תרגום: אבאל'ה! אתה יודע למה כבר ישנתי כשזלמן כתב לך? זה לא היה כי הייתי עייפה, זה אפילו לא מתחיל, זה היה רק בגלל מכיוון שהשעה כבר הייתה 3 והגיע הזמן ללכת לישון. אבל זלמן נשאר לעשות חצות. עכשיו הוא בספרייה. עד היום הייתי…].