שלושה ימים לאחר סיום מלחמת ששת הימים אריה כותב לבתו מאירה ומשפחתה ומעדכן שאחיה יושי חי, בריא ושלם. אריה רומז שאינו רוצה לכתוב על המתרחש במדינה כי הנייר אינו יכול להכיל את הדברים. הוא מתמקד בשלומה של בתו ובריאותה. [בהקשר זה מומלץ לקרוא את מכתבה של אשתו שושנה שילדקראוט, מיום 12.6.67].
אריה (לוניה) שילדקראוט נולד ברוסיה בעיר קישינב ב־11 ביולי 1909 למשפחה קומוניסטית, האב ישעיהו והאם אסתר. אריה זוכר בילדותו פרעות ביהודים, וכיצד אביו החסון מניס את הפורעים האב בנה את מסילת הרכבת הטרנס־סיבירית ובעבר גם חי בחרבין, בסין.
בשנים 1928–1931 גויס אריה לצבא רומניה, ולאחר השחרור חי כשנה באודסה. בשנת 1932 עלה אריה לארץ, אך המשיך להיות מחובר לתרבות הרוסית ולקרוא ספרות ושירה רוסית. בתום מלחמת העולם השנייה נסע אריה למחנה העקורים פוקינג בגרמניה, העלה משם לארץ את משפחתו ודאג לכל מחסורם.
אריה היה איש רב־פעלים – הוא היה פועל בניין, קבלן ומנהל עבודה, עבד בנמל וסלל כבישים. אריה בנה בתים בצפון הארץ ובהם בתים בשכונת הדר בחיפה, בקריית מוצקין וקריית ביאליק, בעפולה ובגעתון ואת ה"קמפים" בנהריה. הוא עבד עם הבריטים ועם הערבים, והיה ידיד של כולם.
בסוף שנות ה־30 נשא אריה לאישה את שושנה, שעלתה לארץ בשנת 1936, ולזוג נולדו שני ילדים – מאירה ויושי (ישעיהו). המשפחה התגוררה בטבעון, והייתה משפחה סוציאליסטית חילונית, מבוססת ומשכילה. אריה הקים בית מלאכה לשיש במפרץ חיפה ועבד קשה עד מותו בינואר 1985 תוצאה של שאיפת אבק השיש.